ביקורת ספרותית על מרתפי הוטיקן (הותיקן) - ספריה לעם #309 מאת אנדרה ז'יד
ספר טוב

---

אמונה, הגיון ושעשוע, אלה הם שלושת המרכיבים של הרומן המענג הזה. האמונה, כמתבקש, דתית, ההגיון, קצת חסר על פי רוב והשעשוע, ובכן, כאן הוא במיטבו ככל שהוא רחוק מן המוסר.

עלילה לא חסרה כאן. מעורבים בה בני משפחה צרפתית מיוחסת וכמה צעירים, בוגרי פנימיה, חסרי מעמד או משפחה. זה סיפור הרפתקאות וסיפור מתח ויש פה סיפורי נוכלות ועוד כהנה וכהנה פשעים ומעשים שלא ייעשו, מעשים שקורבנותיהם עשויים להיות אותם תמי לב, אלה שטיפשותם מצליחה להרחיק מעליהם כמעט כל גילוי של חמלה או רחמים.

גם אם במבט ראשון זה יכול להיראות כפרודיה על סיפורי בלשים או כקומדיה של צירופי מקרים, בסופו של יום מתברר שיש פה ספר פילוסופי, ספר שעניינו הוא המוסר. הוא מתבונן במוסר דרך שלל עדשות, מקרבות ומרחיקות, מצידם של מדענים העורכים ניסויים אכזריים בבעלי חיים, מצד האנשים השמים את מבטחם בשליחי האלוהים, מנקודת מבטם של התמימים ושל הממולחים, של הטהורים ושל המופקרים לכאורה.

התמונה שהוא יוצר, מן נבואת זעם מינורית ומשועשעת, אמנם שמה ללעג את פטרוני המוסר אך גם מצביעה על האיום שבאי הזדקקות לאנשים ולחברה, על המשמעות שעלולה להיות להעדר תכלית, לכך שהמשמעות היחידה של חייו של אדם היא הוא עצמו.


חיפשתי אותו בעקבות הביקורת המפתה של יקירוביץ. אז גם ניגשתי אל העותק של "מזייפי המטבעות", אף הוא של ז'יד, שקראתי לפני הרבה מאד שנים, עותק ששרד איכשהו את כל ניקויי המדפים שהתרחשו אצלי מאז. רציתי להזכר מה יש בו על פי הכריכה האחורית, אבל אי אפשר. לא כתוב שם כלום. סתם כריכה לבנה, חלקה. מסתבר שפעם לא היתה ברירה, היית חייב ממש לקרוא כדי לדעת מה יש בספר.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על מרתפי הוטיקן (הותיקן) - ספריה לעם #309