ביקורת ספרותית על חיי פיי מאת יאן מרטל
ספר בסדר

---

את הספר הזה פגשתי בכניסה לספריה העירונית. עמדה שם עגלה עמוסה בספרים ישנים, חלקם אף קרועים. כל ספר: 5 ש''ח.
אמא שלי שהתלוותה אלי לספריה העירונית (טוב, היא נתנה לי את הטרמפ) חיפשה כמה ספרים וגם אני חיפשתי קצת. מצאתי את הספר הזה: ''חיי פיי''.
אני זוכרת שלפני די הרבה זמן, ראיתי את הטריילר של הסרט. והחלטתי לקנות אותו. זה חמש שקל!!!! למי אכפת אם הוא טוב או לא. יש לך הזדמנות לקנות ספר במחיר זול - תקנה!
כך הגעתי הביתה עם שני ספרים - עשרה שקלים.
אתמול בלילה לא הצלחתי להירדם לצערי הרב. היו לי שני ספרים בארון, לקחתי את זה שיש בו הכי פחות עמודים והתחלתי לקרוא.
מאחת בלילה עד חמש בבוקר קראתי את כל 319 העמודים של ''חיי פיי'' (הקריאה שלי איטית להחריד). לא בגלל שהוא היה מעניין ומרתק, אלא שרציתי לדעת מה קורה בסוף וזה היה פשע, להניח את הספר וללכת לישון.
מסופר בעצם על בחור בן 16, ניצול יחיד מאונייה טובעת. ביחד איתו על סירת ההצלה נמצאים שלל החיות הבאות: אורנג-אוטן, צבוע, זברה וטיגריס בנגאלי מלכותי (!!!!).
לאחר חודש הוא נמצא לבדו על הסירה ביחד עם הטיגריס. הוא מאלף אותו כדי שהטיגריס לא יאכל אותו וכך הוא שורד במשך קצת יותר משבעה חודשים (!!!!!) בלב ים, עד שהוא מגיע לחופי מקסיקו.
אביו היה מנהל גן חיות והמשפחה עברה דירה מהודו לקנדה. הם מכרו את החיות וחלקן, היו צריכים לקחת איתם באונייה לקנדה. האונייה טבעה וכך פיי בן ה-16 תקוע על הסירה שבעה חודשים עם טיגריס.
יש לציין שהתיאורים בספר ממש ציוריים. כמו כן יצר ההישרדות, הדוחק הצידה כל טיפת אנושיות. אפשר לשאול את השאלה: מה פיי לא אכל במהלך הזמן הזה....?
נשאיר את השאלה פתוחה לדמיונם של הקוראים.

בסופו של דבר הוא לומד באוניברסיטה ומקים משפחה. אבל מהלך המסע בלב ים פשוט מחריד. הטיגריס מחריד. האוכל מחריד. הדברים שהוא עושה למען השארות קיומו - מחרידים.
אפילו קצת מגעיל.
יכול להיות שהסרט מוצלח יותר. בסרט אין תיאורים מילוליים וזה יכול להיות טוב יותר.
המלצה שלי: לא לקרוא את זה במשך חמש שעות בלילה.
אם אפשר: לא לקרוא את זה ברצף.

לא אהבתי את ההתפלספויות על הדתות השונות.
פיי הזה מסתבר, הוא הינדי (עם כל האלילים שלהם), הטביל את עצמו לנצרות ומתפלל בכנסייה והוא גם - מוסלמי!!! יש לו שטיח והוא מתפלל כל יום למכה.
לא אכפת לי שיהיה בן שלוש דתות, אבל למה צריך לבזבז כל כך הרבה עמודים בדיבור על טיב הדתות הללו?
האסלאם, הנצרות וההינדואיזים כתובים בהרחבה על כל אחד מהם. וזה מביך.
עכשיו חודש אלול, עוד שבוע וחצי ראש השנה וזה מרגיש לי לא טוב שקראתי את כל אלו. השאלות והתשובות והחיפוש שלו...
לאחרים זה ישמע כאילו שאני מנסה להסתגר ביהדות וכל מילה על דת אחרת מרתיעה אותי - זה לא נכון. רק פשוט כתוב בספר כל כך בהרחבה על הדתות האלו ועל הנביאים שלה ועל האלילים של ההנדים... שזה הרגיש לי לא כל כך נעים בתור יהודיה דתית גאה.
סוף שורה:
ספר לא משהו.
שרה :)

» ביקורות נוספות של הני דיסקין
» ביקורות נוספות על חיי פיי