1. המחשבות הן האויב

הן באות אלי,
בזמנים שקטים,
בזמנים רועשים.
מצליפות ללא רחם,
חודרות עמוק בתוכי,
גורמות לליבי להתחבט
למוחי לכאוב.
הן לא מרחמות
המחשבות.
הן קרות
וחמות,
מלאות אהבה
ושנאה,
מזכירות דברים
שאני רוצה לשכוח.
הלוואי ולא היו לי מחשבות.
אני רוצה שקט,
מוח רדום וסתום
ללא מחשבות,
ללא חלומות,
ללא זכרונות.
כי הן שוברות את ליבי
שהספיק להתאחות.
ותוקעות ציפורניהן בסדקים
ופורעות ופוצעות את ליבי שוב.
המחשבות הן האויב.
הלוואי והייתי מנצחת.

נכתב לפני 6 שנים ו-8 חודשים

2. הלוואי שיכולתי לשכוח

החיים המשיכו הלאה, הזמן טס ועבר לו, מזמן לא הייתי מאושרת כל כך.
אך אתה עדיין בראשי, במחשבותיי, מראה פניך לא עוזב את פינות מוחי.
מה עושים כשהזמן לא עושה את שלו?
מה עושים כשהזמן לא משכיח את מה שאני רוצה לשכוח?
המוח מתנגד, אבל הלב חצוי.
הוא חצוי בין מה שהיה, הזכרונות, המראה והקול שלך
לבין מה שיש עכשיו, שהוא יציב וקיים והכי טוב בשבילי.
מה עושים כשהזמן רץ על פני, חיי משתנים לאין הכר,
אך אתה עדיין בליבי, במחשבותיי.

הלוואי ויכולתי לשכוח
כדי שאהיה מאושרת

נכתב לפני 6 שנים ו-8 חודשים

3. קבוצה חדשה ומגניבה - שיר השבוע

http://simania.co.il/group.php?groupId=1914

נכתב לפני 10 שנים ו-7 חודשים

4. שיר שהייתי רוצה לשתף ברשותכם - אשמח לשמוע תגובות ופרשנויות

אשד דמעתי
יבש זה מזמן
אבא ואמא
מביטים בי מעולם,
עיניים כלות
המביטות אל האופק וצופות,
בתקווה בהן ממלאות
את עורי, נשמתי באפי
ומוחי הרדום.
דופק ליבי הפעום,
הכאוב זועק באוזניי
זועק בנשמתי השקטה
המשוועת לאהבה.
עיניים כלות מצפות, מביטות ורואות,
מי זה ואי זה
לוקח נשמתי, גוזל מאור עיניי
ומפיל אותי אל האבדון.

אשד דמעתי
יבש זה מזמן,
צופה מרחוק בעולם
הרץ אנה ואנה - לאן?
ואני - אנה אני באה,
לכאן או לכאן?
אין מקום אשר אוכל להכילו
אין מקום נשמתי תקבלו.

אשד דמעתי
יבש זה מזמן,
אינני כאן
ואינני שם.

נכתב לפני 10 שנים ו-7 חודשים

5. הבעל שארצה

אני לא צריכה סוס לבן
וגם לא אביר,
שיציל אותי ממפלצת
או ממגדל אבן אדיר.

לא צריכה שתהיה נאה,
לא צריכה גם כסף
רכב יוקרתי או בית יפה.

רק רוצה את חום ליבך,
את הרצון והנתינה.
שתזדקן לצידי,
באהבה ובשמחה.

רוצה שתיקח את ידי
ותחזיק אותה בחוזקה,
שלא תעזוב לעולם
אתה איתי בשעת צרה.

בלילה נביט אל הלבנה,
ננגן שיר ביחד.
נגדל משפחה ממש גדולה
ולא תשאיר אותי לבד.

רוצה לשמוע את ליבך הפועם,
הלב הזה -
שכל כך אוהב,
נותן,
מחבק,
מפרגן.

רוצה להרגיש שאתה ממש קרוב,
חום וקור לא יפרידו אותנו.
רוצה שתהיה אדם טוב,
ושזה יהיה תמיד ''אנחנו''.

לא צריכה כסף,
לא צריכה יופי.
לא צריכה בית נאה
לא צריכה רכב יוקרתי -

רק שתהיה כאן,
לצידי.
ותחזיק את ידי
וארגיש
שלעולם לא תעזוב אותי
:(

נכתב לפני 10 שנים ו-10 חודשים

6. בונה את הסוכה עכשיו...

:) מתענגת על כל דפיקת מסמר על ידי פטיש... נהנית מהגובה של הסולם ומהיזע של עבודת הכפיים. מי אמר שרק בנים יכולים לבנות סוכה? :)

לפעמים ציפורניים נשברות... הפטיש נוחת על האצבעות... אבל הכול שווה את התוצאה המדהימה של יגיע כפי...!!
***>איזה כיף!!!!<***

נכתב לפני 10 שנים ו-10 חודשים

7. מאמר קטן על אושר פנימי - שווה קריאה!

כולם יודעים שאדם מאושר הוא אדם בריא יותר.
כולם יודעים שלהיות מאושר מושך אליך גם סיבות לאושר. אבל זה קשה להיות שמח, נכון?
רוב הסיבות שאנחנו מאושרים תלויים בגורמים חיצוניים: עושר, יופי, הכול הולך לי טוב. וברגע שמתבטל אחד מהנתונים, האושר נמצא בסימן שאלה קיומי.
האם באמת אפשר להיות מאושר, ללא תלות בגורמים חיצוניים וליישם את זה באמת הפנימית שלי? הרי להיות מאושר זה דבר טוב! אז למה זה כל כך קשה?

עין רעה.
אנשים אוהבים להתלונן. כשיצאנו לטיול פעם בבית הספר, תמיד היו התלמידים שהתלוננו. ''היה לא טוב''... ''חם מידי'', ''חיכינו יותר מידי זמן לאוטובוס...'' ועוד כאלו. תמיד אפשר להיזכר באנשים סביבנו שאוהבים להתלונן.
אני לא מסוגלת להבין מדוע אפשר להתלונן על כל דבר! איזה טיול נחמד היה! איזו חוויה מרתקת עברנו! איזה מסלול קשה ומדהים היה!
למה קשה לאנשים לפתוח את העיניים הטובות וליהנות?
זה לא מאמץ גדול מידי!
אני חושבת שצרות העין הזאת באה מקנאה ואהבת עצמי.
הרי אם אני אוהבת את עצמי יתר על המידה או מקנאה במישהו אחר שממש נהנה - זה מפריע לי. ולמה? -ללא כל סיבה נראית לעין. מפריע לי שמישהו אחר נהנה. צרות עין.
וזה חבל, מונע מאיתנו לחוות את האושר הפנימי שלא תלוי בסיבות חיצוניות.
אם נתמקד בחיים שלנו ובעצמנו יותר ופחות בחייהם של אחרים - אנחנו נראה כמה טוב לנו ונהיה מאושרים!
שורה תחתונה לפסקה זו: להתמקד בעצמי ובחיי. לאהוב כל דבר. כ-ל דבר!
אם אתמקד בחיי ובדברים הסובבים אותי, אראה יותר את הדברים הטובים, פחות את הדברים הלא נחמדים. ואני לא מדברת על התעלמות מהדברים הלא נחמדים - כיוון שכך אי אפשר לחיות. חייבים לראות את חצי הכוס המלאה, ולמלאות את החצי השני. לא לתת לו להשאר ריק.
אם אדם ילך מסביב שמח ומאושר וישכח את הצרות שלו ולא יטפל בהן - הן לעולם לא יפתרו מעצמן. אלא כן צריך להחזיק את המציאות כפי שהיא - אך יותר להרחיב את העין הטובה מבפנים.

וככל שנתרגל את זה - לראות את הדברים הטובים בחיינו, נוכל לתת לאחרים מעצמנו ולפרגן יותר. הרי אדם ששקוע בקנאה ועצוב ורואה את הדברים השליליים - יהיה לו קשה לפרגן ולאהוב את האחר, כיוון שרע לו.
אדם שטוב לו, יכול יותר להבין את האחר, לפרגן ולתת מעצמו לזולת.

אתן דוגמא מחיי.
אין לי הרבה חברות. זה נשמע קטנוני וילדותי. אבל כל אחד צריך חֳִברה, להיות בסביבה של אנשים שאיתם יוכל לפרוק את ליבו ולקבל. חברה זה דבר חשוב לבני אדם.
מאז שהייתי קטנה לא היו לי הרבה חברות. הייתי טיפוס מתבודד ושקוע בעולמו. היו לי את הספרים שלי ואת הדמיון שלי. לא חברים בשר ודם.
כשגדלתי והבנתי עד כמה פרט זה חשוב בחייה של מתבגרת נורמלית - זה היה מאוחר מידי, החברה סביבי הייתה מבוססת. לא יכולתי להיכנס.
זה פרט די שלילי כשאני חושבת על זה: בנאדם מבודד ללא חיי חברה תקינים. כמה אפשר להיות בבית ולקרוא ספרים??? ספרים הם לא דברים אנושיים!
ניסיתי לפתוח את העין הטובה שלי וגיליתי שיש כאן פרט חיובי שמשפיע על כל חיי: כל מערכת יחסים שיצרתי לי עם חברה - הייתה מבוססת על אמון והייתה כנה ביותר. לאחר שנים של בדידות - כל חברה שלי לאחר מכן הייתה חברת אמת ונתנה לי המון.

אם רק נפתח את העין הטובה שלנו, על עצמנו ועל אחרים - יהיה לנו טוב. זו עובדה ידועה: טוב מושך טוב!!!

זה כבר כמה ימים שאני מסתובבת במצב רוח מרומם. כל בוקר אני קמה לסדר, תחילה אני פותחת מוזיקה שמחה (ולא עצובה כמו שאני אוהבת) ומתחילה לסדר (אני - הבלגניסטית המשפחתית!!). וזה עושה לי טוב. אני מחמיאה לאמי ומודה לה על כל דבר. פתאום גיליתי שמהאושר הזה, זורם בתוכי צינור של ראיה חיובית ונתינה. אני מאושרת. טוב לי. אז אני אעשה טוב לאחרים, שגם הם יוכלו להעלות חיוך על שפתיהם.
יש כאלו שיחשבו שהחיים שלי בסדר ולכן אני שמחה. ''את לא מבינה מהחיים שלך, עוד לא עברת כלום''.
וזה לא נכון. עדיין יש דברים קשים שאני מתמודדת איתם, בהווה ודאגות רבות לגבי העתיד שלי, הלימודים, המשפחה ועוד תחומים רבים ואחרים.

אבל החלטתי - להתמודד עם הבעיות באושר ובשמחה - יהיה יותר מועיל מאשר לשקוע במרה של דאגות מטריפות את הדעת.

והעיקר: להיות שמחים!!!!
שרה :)

נכתב לפני 10 שנים ו-10 חודשים

8. אחות יש לי

שעת לילה מאוחרת, יושבת לי וחושבת על מה שקרה. על המבט בעיניים, על המילים החודרות ללב ופוגעות בו כמו חץ. לוקחת נשימה עמוקה, מתרפה. אך שוב הפגיעה עולה ומציפה את חדרי הלב הכואב.
כן, הוא פשוט כואב. האיבר הזה שמזרים דם לכל האיברים, שיעור ביולוגיה בסיסית. והוא חיוני כל כך! למה כשהמילים והדיבור נכנסים הוא מתכווץ לו כך ופועם בכאב, שאני רוצה ללפות את חזי מבין שתי ידיי ולזעוק ללא קול. הוא כואב לי, הוא מכאיב לי. ודמעות עלבון וכאב עולות מבין זוויות העינים, זורמות הן מבעד ללחיים ונוחתות על שפתיי או נספגות בשערי.
כי זה כואב כל כך. אני אפילו לא יכולה לתאר. אין סולמות כאב, אין דרגות, אין מילות תיאור. זה רק אני והכאב שלי, שפועם לו לאיטו עם קצב הלב.
והראיה כבר מטושטשת מהדמעות, המלוחות, המרירות הארורות הללו... עכשיו זה רק אני וליבי ועוצמת הפגיעה.
המילים הללו... כל כך אכזריות, כל כך פוגעות... לא אנושיות... אני יודעת שהן לא באו ממקום של רוע, אלא ממקום של חוסר הבנה הדדי. וזה כל כך חבל. חוסר תקשורת יכול להשפיע כל כך חזק!!!
אבל זה קשה. כי אני לבד. רחוק מהבית, רחוק מאוזן קשבת ומכתף מוכנה של חברה, או של אבא. ואני צריכה להכיל את עומק הפגיעה לבדי ולהתמודד איתה ועם הדמעות הנלוות לגמרי לבדי... אין אדם לשתף איתו, אין אחד שאוכל לספר לו ולבכות לו על מה שקרה...


אחות יש לי...


אז למה לעזאזל הכול הולך לתהום במבנה של התדרדרות חזקה????????



ואולי זאת רק אני... פגיעה שכזאת...

נכתב לפני 10 שנים ו-11 חודשים

9. הצינון שלי

והצינון שלי, ממש מיותר
טישואים והתעטשויות -
זה אף פעם לא נגמר!
מה יהיה מחר?
לדבר זה קשה כבר,
שלא לדבר
על קור שכזה
שתופס רק אותי
מחבק ומצנן אותי...

פתאום השפן הקטן
נהיה מוכר מכאן,
בין ההצטננויות
שלי ושלו,
אני מכירה
ומזדהה איתו.

אז...
לללה... אפצ'י!!!!

נכתב לפני 11 שנים