ספר עטור שבחים, הנושא שם מיוחד כל כך, שכיכב כרב מכר במדינות רבות כל כך.. נראה מבטיח.
אז קראתי. ו"מדד שלומית".. לא יכול לקשור לו כתרים. מצטערת.
אני אמנם אוהבת ספרי הגות, בתנאי שהם לא מתחפשים לפרוזה.
ואני גם אוהבת פרוזה, אבל עם התרחשות, כשהדמויות נבנות עם עומק, עם רבדים ועניין.
לא כשהפרוזה גמלונית וגדועה.
לפ "מדד שלומית"..
הספר הזה מתחפש לפרוזה,
אבל הוא למעשה מניפת רהב שבה מנפנפת הסופרת בחדווה בלתי מרוסנת. והסופרת היא בעצם.. פרופ' לפילוסופיה. כמה שקוף.
היא מנסה לדחוס הרבה ידע בספרות, ידע במוזיקה ובציור ו"פילוסופיה לשמה" לתוך שתי דמויות קיצון כביכול,
באופן דיי טרחני ובמקרים רבים באופן בלתי אמין בעליל.
אני מניחה שאדם מחונן, שאוהב פילוסופיה לשמה, המוצא את סיפוקו בהתפלפלות עצמה, (כמו אחותי למשל, שניחנה ב IQ של 150),
והבקיא ביריעה רחבה של ספרות - כי הספר משובץ באזכורים רבים של יצירות ספרותיות ומתובל בידע באמנות קלאסית - יאהב את הספר.
ללא ספק.
אדם כזה שקרא המון המון ספרים אפילו יזדהה.. וירגיש שהספר מעניק לו גושפנקא למי שהוא.
כי בכלל, אנשים מרגישים טוב כשהם נתקלים בדומים להם.
ונדמה לי שגם אנשים שאוהבים להתבשם בנשגב, ממש בדומה לאנשים שאוהבים להתחכך בידוענים, יאהבו אותו.
אבל אני.. מה לעשות, לא נמנית על האחרונים ובוודאי לא על הראשונים. קטונתי.
מחוננת אני לא.. ולכן, כנראה, אני מוצאת את ההתפלפלויות הללו ואת ריבוי פרטי הפרטים - טרחניות.
השליש הראשון של הספר היה בשבילי כל כך מייגע, שהיה לי ממש קשה לקרוא.
התחלתי להתייאש. אבל אחותי שידלה אותי להמשיך.
ההמשך באמת היה טוב יותר, אבל הוא הגיע לאחר כמחצית הספר שהיה עמוס בפרטי פרטים חסרי תועלת.
מצד שני, אם הסופרת רצתה לייצר מצב שבו נרגיש(..) את חייהן המשמימים של הגיבורות המחוננות, אז היא הצליחה.. :)
ואז, לפתע פתאום - תפנית! הסיפור התחיל "לחיות".
בשלב זה הכיל הסיפור עלילה שהתפתחה יפה, אם כי בגמלוניות משהו.
נדמה לי שרק בשל הקטע הזה אנשים רבים כל כך אהבו את הספר.
כי החלק הזה הכיל אלמנטים של אגדת הסינדרלה, שהיו עשויים בחן ומתובלים במסרים יפים,
וענה למשאלת הלב האנושית כל כך לחוות התרגשות מסוג זה.
והסוף? כמו סטירת לחי. העלילה נגדעה בחטף באופן ששידר חובבניות.
לא יפה.
הסיומת העניקה לי את התחושה ש..
ההתפתחות שהסופרת הצליחה לייצר למרות הטרחנות שאפפה את הספר,
הייתה כבר.. יותר מידיי בשבילה.
והטעם לאחר הקריאה? "נו טוב"... המלך הוא עירום.

















