ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בספטמבר, 2014
ע"י ספרים שענת
ע"י ספרים שענת
בשנת 1953 פרסם ריי ברדבורי את הספר פרנהייט 451, שגיבורו הוא הכבאי גאי מונטאג. בעתיד של ברדבורי הכבאים לא מכבים שרפות – הם מבעירים אותן. תפקידם הוא לשרוף ספריות וספרים. העונש על החזקת ספר ברשותך – שרפת הבית כולו. מבחינות רבות הנבואה השחורה של ברדבורי לא התממשה. גם אם צדק בנוגע למרכזיותן של תכניות ריאליטי בחיינו, הרי שבנוגע לספרים הוא טעה בגדול. הניירות אולי מאבדים את מקומם, אבל טקסטים ספרותיים נכתבים היום בכמויות עצומות במדיה הדיגיטלית ולדעתי מקומה של הכתיבה בחיינו רק הולך ומתעצם. ספר מיוחד מאוד, שמככב ברשימות ספרי הקלאסיקה של המדע הבידיוני ובצדק. מעורר מחשבה ומאתגר לכל מי שאוהב ספרים וחושב שיש להם תפקיד משמעותי בחיי האדם והחברה האנושית בכלל. ממליצה. והנה כמה ציטוטים מהספר שאהבתי במיוחד, כי הם עוסקים בחינוך:
על בתי ספר:
גאי: “למה את לא בבית הספר? כל יום אני רואה אותך משוטטת.”
קלאריס (נערה בת 17): “אה, הם לא מרגישים בחסרוני, הם אומרים שאני לא חברותית. אני לא משתלבת. זה מאוד מוזר כי בעצם אני מאוד חברותית, אבל תלוי איך אתה מגדיר חברותי, נכון? חברותי בשבילי זה לדבר איתך על דברים כאלה… או לדבר על כמה העולם משונה. להיות עם אנשים זה נחמד. אבל אני לא חושבת שזה חברותי במיוחד לאסוף חבורה של אנשים ביחד ולא לתת להם לדבר, נכון? שעה של כיתה משודרת, שעה של כדורסל… עוד שעה של היסטוריה מתועתקת או ציור… אבל אנחנו אף פעם לא שואלים שאלות, אתה יודע? הרוב לא שואלים. הם פשוט משליכים עליך את התשובות, בנג, בנג, בנג, ואנחנו יושבים שם לעוד ארבע שעות עם מורה מצולם. זה לא חברותי בעיני בכלל. הם כל כך מתישים אותנו עד שבסוף היום אין לנו כוח לעשות כלום, חוץ מללכת לישון או לגני הכיף ולהציק לאנשים… שמת לב שאנשים כל הזמן פוגעים זה בזה בימינו?”
על השפעת הסביבה הביתית על החינוך:
ביטי (מפקד הכבאים): “תורשה וסביבה הם דברים משונים. אתה לא יכול להיפטר מכל העופות המוזרים בשנים ספורות בלבד. הסביבה הביתית יכולה לסכל הרבה ממה שמנסים לעשות בבית הספר. לכן הורדנו את גיל הכניסה לגן הילדים שנה אחר שנה, עד שכיום אנחנו כמעט חוטפים אותם מעריסותיהם… הנערה? [קלאריס] היא היתה פצצת זמן. מהדברים שראיתי בתיק שלה מבית הספר, המשפחה שלה הכניסה לה דברים לראש, אני בטוח. היא לא רצתה לדעת איך עושים דברים, אלא למה. זה עלול להיות מביך. אם אתה שואל למה יותר מדי, בסוף אתה נהיה מאוד לא מאושר…”
על היחס למחשבה החופשית ולהשכלה:
ביטי: “כשבתי הספר מייצרים אצנים, קופצים, פוחזים, כייסים, טייסים ושחיינים במקום חוקרים, מבקרים, ידענים ויוצרים רבי-דמיון, כמובן שהמילה ‘אינטלקטואל’ הופכת למילת גנאי, כראוי לה. אנחנו תמיד מפחדים מהלא מוכר. אתה ודאי זוכר את הילד בכיתה שלך שהיה ‘מבריק’ במיוחד, שלמד בעל פה וענה על כל השאלות בזמן שכולכם ישבתם שם כמו חבורת גלמים ושנאתם אותו: האם זה לא אותו ילד מבריק שבחרתם להכות ולענות אחרי הלימודים? בוודאי שכן. כולנו חייבים להיות דומים. לא כל בני האדם נולדים חופשיים ושווים זה לזה, כפי שנאמר בחוקה, אלא כל בני האדם נעשים לשווים. כל אחד הוא בבואה של האחר, ואז כולם מאושרים, כי אין שום פסגות משפילות שלעומתן אדם נמדד. אז ככה: ספר הוא אקדח טעון בבית השכן. שרוף אותו. פרוק את הנשק. פרוץ למוחות של אנשים. מי יודע את מי עלול האדם המשכיל להפוך למטרה…”
(עוד ביקורות שלי במועדון הקוראות של סלונה: http://saloona.co.il/anatshapiraspace/?cat=6804)
קורא אחד אהב את הביקורת
» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על פרנהייט 451 (2013) - מהדורה חדשה לקלאסיקה העל-זמנית
» ביקורות נוספות על פרנהייט 451 (2013) - מהדורה חדשה לקלאסיקה העל-זמנית
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
