ביקורת ספרותית על מצפן להורות ראויה - מדריך לשיח הבין-דורי מאת ניצה ירום

---

ניצה ירום טוענת שילדים מטבעם רוצים ללמוד חוקים שנוגעים להתנהלות ואין שום צורך לכפות אותם עליהם. הכוח הוא שפה הורית התנהגותית שגויה שעבר זמנה. לדעתה המשפחה היא ארגון היררכי שבו קיים דור ההורים ודור הילדים, אלא שבמשפחה העכשווית התקשורת היא דו-סטרית והאווירה היא של שיתוף. למשפחה מהסוג הזה היא קוראת משפחה דמוקרטית. כמו בעבר ההורה צריך לדאוג להגנה, לביטחון ולבריאות של ילדיו, אבל בנוסף מצופה ממנו להתנהל כאדם המשתתף ביחסי הדדיות ודיאלוג, שלא רווחו במשפחות של פעם.

הספר פונה להורים ולגורמי טיפול כגון פסיכולוגים, יועצים ומדריכי הורים ומזהיר אותם מפני מתן עצות אנכרוניסטיות. אי אפשר לשחזר כיום עונשים שפעלו פעם ולדבר על "שיקום הסמכות ההורית" דרך נקיטת עמדת כוח מדומה. למשל, עונש של מניעת שעות טלוויזיה או מחשב הוא מגוחך כשלכל ילד יש אינטרנט בטלפון הנייד שלו.

אחד הטיעונים המעניינים בספר קשור למרד הנעורים. ירום טוענת שהמושג הזה התאים למשפחה ההיררכית של פעם, כשהאב היה סמכות דומיננטית ואל הילד דיברו כאל מי שצריך בעיקר לציית למבוגרים. כיום החברה והמשפחה פחות היררכית ויותר דמוקרטית, בעיקר בגלל הנגישות הטכנולוגית והשינויים התרבותיים, ולכן מרד הנעורים אינו דרוש עוד. יותר מזה - היא טוענת שלמעשה המרד התהפך! בימינו ההורה הוא זה שמנסה למרוד בחובות הורותו ורוצה להשתחרר מכבליה כדי לממש את עצמו. ירום מציינת שבמדינות אחרות בעולם יש ירידה בילודה בגלל שהמבוגרים רוצים להשקיע בעצמם וחוששים מהאחריות הנדרשת בטיפול בילדים. בישראל עדיין רוצים ללדת, אבל עולה דרישה לקבל את עזרת המדינה בגידולם יותר מבעבר.

יש עוד הרבה נושאים שעולים בספר: זוגיות והורות, מיניות, התמודדות עם אלימות ילדים ועוד. באופן כללי ספר ששם את האצבע על נקודה חשובה: יחסי הכוחות במשפחה ובחברה השתנו לכיוון פתוח יותר, ועל הכלים הטיפוליים שניתנים להורים להתאים את עצמם למציאות המשתנה הזו.

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על מצפן להורות ראויה - מדריך לשיח הבין-דורי