ביקורת ספרותית על פרנהייט 451 (2013) - מהדורה חדשה לקלאסיקה העל-זמנית מאת ריי ברדבורי
ספר מעולה

---

​את חלקו האחרון של הספר קראתי תוך כדי נסיעה באוטובוס. שתי שורות לפניי ישבה בחורה וקראה ספר אחר, ומצאתי את עצמי הולך ומשתאה על שנינו, על שני הפריקים האלה שיושבים בתוך אוטובוס של גוללי טיקטוק וזוללי רילים, ובמקום לנעוץ את עיניהם במסך, יושבים וקוראים ספר מודפס. הספר עורר בי לראשונה את המודעות לשאלה האם אנו, קוראי הספרים, הננו זן שהולך ונכחד.
ובמילים אחרות, האם פרנהייט 451, הוא אחד מאותם ספרים שחדלו להיות דיסוטופיות, והתלכדו עם ההווה? אולי זו הסיבה שהוא השרה עליי תחושת מחנק דיכאונית, במקום תחושת חרדה מפני עתיד רחוק ונוראי (כמו ש-1984 ועולם חדש מופלא מעוררים)? אמנם עוד בטרם כתב ריי ברודברי את הקלאסיקה שלו הועלו באש ספרים בכיכרות האינקוויזיציה ובגרמניה הנאצית, אבל נדמה שרק בתקופתנו שלנו הפכו קוראי הספרים ברחוב למחזה נדיר. מה מתעורר בליבכם כשאתם רואים אדם שקורא ספר מתחת לעץ בפארק העירוני? הערצה, הערכה, סקרנות באשר לאופיו של האדם? ומה חושבים עלינו אותם שלא מסירים מהאייפון את עיניהם? האם הם חשים את תחילתו של הפחד והתיעוב מפני האדם המשכיל, רגשות שכבר פשטו כרעה חולה ועיצבו את החברה שבה חי גאי מונטאג, גיבור הספר?
והאימה גוברת, כשאני מבין שאנחנו כבר חיים בחברה ששורפת ספרים. אקטיביסטים להט"בים תיעדו את עצמם שורפים את ספריה של ג'יי.קיי רולינג על שהעזה להתבטא באופן שאינו פוליטיקלי קורקט, ובקצה השני של הסקאלה - כמרים בפולין ארגנו לספריה גורל דומה. ממש כפי שביטי, המפקד המרושע המתוחכם של מונטאג, מרצה לפניו על כך שיש לשרוף ספרים כדי שמיעוטים בחברה לא ייפגעו מהמסרים שבהם.
וזה כמובן לא קו הדמיון היחיד בין פרנהייט 451 לבין החברה החולה שלנו. בייחוד דיכאה אותי התקיימות הנבואה אודות הכלא הוירטואלי של התרבות המודרנית. אשתו של מונטאג כלואה בין ארבע קירות, במעין מציאות וירטואלית שדואגת עבורה לבידור מתמיד, ומביאה עליה חיוורון פנים ומרוקנת אותה מכל רגש ונשמה. ברדבורי כנראה נחרד מהטלוויזיה שהחלה להתפשט לכל משק בית אמריקאי בזמנו, אבל מה נאמר אנחנו, שהטלוויזיה הולכת איתנו בכיס, לכל מקום?
ולבסוף, התקווה. כדי לא להרוס את חווית הקריאה, רק אומר, שבזכות ספרו של ברדבורי הבנתי עמוק יותר את כוונתו של רבי יוחנן בן זכאי כשביקש מאספיינוס: "תן לי יבנה וחכמיה." ובתורה שבעל פה (כל אחד יבין את המושג כאמונתו), שאינה ניתנת לשריפה, ננוחם.

» ביקורות נוספות של אבק ספרים
» ביקורות נוספות על פרנהייט 451 (2013) - מהדורה חדשה לקלאסיקה העל-זמנית