ביקורת ספרותית על חתול רחוב ושמו בוב מאת ג'יימס בוון
ספר טוב

---

ג’יימס בוון היה צעיר אבוד למדי, שנסיבות חייו הובילו אותו למקומות לא טובים. כשנכנס לתכנית השיקום לצעירים בסיכון וקיבל דירה קטנה משלו בצפון לונדון, כל מה שעניין אותו היה להצליח להיגמל מהסמים ולפרנס את עצמו כנגן רחוב בקובנט גרדן.

אבל אז חתול רחוב אחד ג’ינג’י התנחל בחדר המדרגות שלו. החתול נראה חולה ופצוע וג’יימס טיפל בו והתכוון לשחרר אותו בחזרה לרחוב כשהבריא. אבל לחתול, שבינתיים קיבל את השם בוב, היו תכניות אחרות. יום אחד הוא פשוט עקב אחרי ג’יימס לקובנט גרדן והתיישב בנרתיק הגיטרה שלו, ומאז הם ביחד.

זה מסוג הספרים שבעצם נשמעים כמו שיחה עם מי שכתב אותם. לא מדובר בספרות גבוהה או משהו, אבל הסיפור של ג’יימס ושל בוב פשוט שובה את הלב. הדבר המפתיע ביותר במה שקרה לג’יימס, הוא שבזכות החתול אנשים התחילו פתאום לראות אותו באור אחר. בתור נרקומן ונגן רחוב הוא היה רגיל להסתובב ברחובות לונדון כאדם שקוף, מישהו שרוב האנשים שחולפים מולו כלל לא מבחינים בקיומו במקרה הטוב או מפחדים ונרתעים ממנו במקרה הרע. מרגע שהחתול הצטרף למסע, הכול השתנה:

“המראה שלי עם החתול ריכך אותי בעיניהם. הקנה לי נופך אנושי. במיוחד אחרי שהאנושיות ניטלה ממני. במובנים מסוימים זה החזיר לי את תחושת הזהות. הייתי לא-אדם; עכשיו חזרתי והפכתי לאדם” (עמ’98)

תחשבו על זה רגע. בזכות העובדה שיושב לו חתול ג’ינג’י על הכתף – אנשים שוב מבחינים באנושיות שלו… אני לא יודעת אם זה יותר מרגש או יותר מביך, אבל הוא מתאר איך ברגע שבוב התחיל להתלוות אליו, ההכנסות שלו מהנגינה הוכפלו, אנשים התחילו לעצור לידו ולשוחח איתו הרבה יותר ובלבביות גדולה, והיו כאלה שאפילו התחילו לבקר בקביעות ולהביא לחתול מתנות קטנות.

בשלב מסוים ג’יימס גילה שכמה סרטוני יוטיוב שלו ושל בוב, שצולמו על ידי תיירים, הפכו אותם לכוכבי רשת. משם התגלגלו השניים למחוזות חדשים ומפתיעים. הדברים מתוארים כמובן בספר, וחלק מזה אפשר לראות גם בערוץ היוטיוב שלהם.

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על חתול רחוב ושמו בוב