ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 ביוני, 2014
ע"י אבק ספרים


שעה שלמה אני מנסה לכתוב את הביקורת: כותב ומוחק, כותב ומוחק, אבל הספר הזה נותר הפכפך ומבלבל כמו פאטה מורגנה בקוטב הצפוני. אם אני בא לבקר את הולדן על השנאה החולנית שלו לבריות - אני מרגיש שזה לא מגיע לבחור הצעיר שאיבד את אחיו הקטן; אם אני בא להתרשם מהרגישות שלו לזיופים ושקרים - אני מיד מזכיר לעצמי שהולדן העיד על עצמו שהוא אחד השקרנים הגדולים בעולם.
אז מי אתה הולדן, באמת? האם אתה דוגמה טובה עבור בני נוער, או שמא דוגמה רעה? האם אתה טועה בתגובתך לחברה (והמחבר המובלע - אדון אנדוליני -אומר שכן!), או שאתה צודק והחברה באמת ראויה לשנאה איומה שכזאת?
קראתי את הספר הזה פעמיים, ואני די משוכנע שגם אם אקרא אותו עוד 50 פעם, אני עדיין אצא ממנו נבוך, עם תחושה קשה של "מה לעזאזל עשינו פה?".
בדבר אחד אין לי ספק: מדובר באחד מספרי האשליה הגדולים ביותר. בשביל ליצור סיפור מרובה מסרים סותרים שכזה צריך להיות גאון.

שני ציטוטים למחשבה:
"עין הרע, יצר הרע, ושנאת הבריות - מוציאים את האדם מן העולם." (אבות פרק ב', י"ד)
+
"ההידרדרות הזאת שאתה הולך ומתקרב אליה, לדעתי - היא הידרדרות מסוג מיוחד, סוג איום ונורא. האדם שמידרדר לא ניתן לו להרגיש או להבחין שהוא הגיע לקצה הדרך. הוא פשוט ממשיך להידרדר ולהידרדר. כל התהליך צפוי לאנשים אשר בתקופה זו או אחרת בחייהם חיפשו משהו שהסביבה שלהם לא יכלה לספק להם. או שנדמה היה להם שהסביבה שלהם אינה יכולה לספק להם. ולכן ויתרו ולא המשיכו לחפש. הם ויתרו עוד לפני שממש התחילו." (התפסן בשדה השיפון, עמ' 224 במהדורה החדשה).
=
נראה לי שהמחבר המובלע (שמובא בפיו של אנדוליני - תתעלמו לרגע ממה שהוא עשה בסוף, טוב?) כיוון למה שאמרו חז"ל... אדם מקנא (מתוך יצר טבעי) ביכולות של חברו, באישה של חברו (ואולי זו הסיבה למרירות של הולדן? קנאה קנאה קנאה), בבית של חברו, מתוך מחשבה שגויה שהם עצמם לא יכולים לזכות בדברים דומים, ולכן הם מוותרים ומפסיקים לחפש את היכולות והאהבה המיוחדים להם, ומתייאשים מהחיים, והייאוש הזה מביא אותם לשנאה כלפי כל העולם, במסווה של שנאת הזייפנות (כשלמעשה - זוהי שנאת המצליחנות הנובעת מקנאה). ולבסוף - כל זה מוציא אותם מהעולם, כמו ש(כמעט) קרה להולדן.
נקווה שהוא שרד ולמד את הלקח.
או במילים אחרות: התבגר.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 11 שנים ו-2 חודשים)
מ-ע-ו-ל-ה!





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ