ביקורת ספרותית על סתיו של פטריארך - ספריה לעם #252 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 17 באוגוסט, 2025
ע"י אבק ספרים


איזה ספר מהמם במוזרותו ובתעוזתו. מארקס הוא יעד ספרותי שרציתי לכבוש מזמן, אבל דחיתי אותו משנה לשנה בגלל רשימות קריאה אחרת. הפעם, הודות לארון הספרים בכניסה לתחנת הרכבת של מודיעין, הצלחתי סוף סוף להתחיל את הקריאה של היוצר המופלא הזה. התחלתי דווקא מהספר הזה, ואני סקרן מאד לדעת אם גם ספריו האחרים נכתבו באותו סגנון כתיבה - ששואב אותך פנימה ולא מאפשר לך לעצור - ליטרלי לא מאפשר לך לעצור - כדי לקחת אוויר ולהציץ החוצה. עמוד אחרי עמוד, אתה נסחף במערבולת חושים של רגש, כאב, דחייה, בחילה, זעזוע.
הספר מתאר את סבך חייו של רודן דרום-אמריקאי, שהוא קלישאה מהלכת של כל הרודנים שהתהלכו על הגלובוס במאות האחרונות, אבל באיזו אומנות התיאור הזה נעשה. בעצם, אני לא בטוח שיש דרך טובה יותר לתאר את הרוע והאכזריות והפתטיות של שלטון מעין זה, בדרך שאינה תיאור ציורי ופיוטי, כמו ששופך מארקס ביד אומן על הנייר, בריקוד מופלא של מילים, תיאורים והתרחשויות.
אם יש ספר שברגע הראשון שאחרי סיום קריאתו, היה לי ברור שאני עומד לחזור לקרוא אותו שוב - זה הספר הזה. אבל קודם תנו לי לסיים את שאר ספריו של מארקס, וללכת שבי בממלכת הריאליזם הקסום שלו.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Hill (לפני חודשיים)
איך אהבתי אותו (את הספר) בצעירותי.
פחות או יותר בגלל הסיבות שמנית אבל בעיקר בגלל
אופן הכתיבה הטקסטואלית של מארקס.
הדימוי שעולה לי להמחיש כמה הוא טוב- הוא מתאר
זוהמה בצורה כובשת, שובה לב.

הוא לגמרי סופר must.
אבק ספרים (לפני חודשיים)
תודה למגיבים, ותודה קרן. קראתי נדמה לי ספר אחד של פוקנר, ובאמת מאד אהבתי אבל הסגנון הייחודי של מרקס בספר הזה (שוב, לא יודע אם ככה זה גם בספריו האחרים), היה פשוט עוצר נשימה. חוויה ראשונה ומדהימה.
חני (לפני חודשיים)
יופי של סקירה והארון שלנו במודיעין
אכן משובח, חבל שלא
ראיתי אותו קודם:)
גם אני דוחה משנה לשנה
ובסוף אגיע אליו.
Storm~ (לפני חודשיים)
אבק ספרים איזה שם מקורי דבר ראשון
נשמע מעניין
קרן (לפני חודשיים)
קרן (לפני חודשיים)
קרן (לפני חודשיים)
קרן (לפני חודשיים)
כשקראתי את הספר לפני הרבה מאוד שנים, אהבתי אותו מאוד (ממליצה לך לנסות את "גנרל במבוך"). מצד שני, כשקראתי שוב את "מאה שנים של בדידות" לפני כמה שנים, התאכזבתי. מרקס הושפע מאוד מפוקנר, ובעיניי פוקנר עולה עליו עשרות מונים. שווה לך לנסות גם אותו.
מורי (לפני חודשיים)
מילולית הבנתי אותך.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ