לקריאת 'ד"ר ז'יוואגו', הרומן המופתי והיחידי שכתב המשורר הרוסי <mark>בוריס פסטרנק</mark>, הגעתי בדרך כמעט מסתורית. אני באמת לא חושבת שידעתי על הרומן הזה דבר וחצי דבר. לא כשקניתי אותו ולא שבררתי אותו מבין ספרים אחרים.
גם עכשיו, לאחר קריאתו,כשאני סמוכה ובטוחה כי הוא ללא ספק אחת מן הקלאסיקות הרוסיות היותר מפורסמות של המאה ה-20, אינני מבחינה ברבים שקראו אותו, דירגו אותו או הגדירו אותו באיזושהו אופן כאן באתר.

ד"

עוד לפני שסיימתי את הפרק הראשון הרגשתי שאני מחזיק בידיים לא רק ספר, אלא עדות חיה. דפי הכרך הזה נפרדו בעדינות כמו עלים יבשים, הדבק נשבר בכל פינה של עמוד - כאילו כל סצנה ש<mark>פסטרנק</mark> כתב הדהדה באותו רגש והזדקנה יחד גם הספר.

קריאתו של <mark>פסטרנק</mark> היא כמו מראה שמביטה לאחור, היא מזכירה לנו שההיסטוריה מורכבת מאנשים חיים, לא מסיסמאות. מסעו של יורי ז'יוואגו נרקם בפרטים קטנים, באהבות וכאב, באמונה ובאכזבה, וזו בדי

הרומן היחיד שכתב המשורר <mark>בוריס פסטרנק</mark>, ושזיכה אותו בפרס נובל (עליו נאלץ לוותר) הוא רומן היסטורי ריאליסטי רחב יריעה שמתאר את חייו של דוקטור יורי ז'יוואגו משנת 1905 ועד 1929. על אף היותן שנים משמעותיות ומלאות אירועים דרמתיים בהיסטוריה של רוסיה, שתי מהפכות (1905 ו- 1917) מלחמת עולם ומלחמת אזרחים, הרומן הוא איטי, והדרמתיות, פרט למקרים ספורים, ממנו והלאה.
הדמות של יורי היא דמות של אדם משכיל, בעל נפש מא

וואו, איזה נודניק היורי ז'יוואגו הזה.אחרי שצפיתי בסרט בפעם המאה,התחשק לי לקרוא את הספר.
טעות.
<mark>בוריס פסטרנק</mark> המציא דמות בכיינית,חסרת עמוד שידרה,מובלת כצאן לטבח ללא התנגדות.לקראת סוף הספר השני התייאשתי והחזרתי אותם לסיפרייה בלי לסיים לקרוא.
הסיפור נמתח כמו מסטיק עם קטעי דיאלוג בלתי נדלים.
בקיצור תראו את הסרט ודלגו על הספר.

לא תמיד זוכים לקרוא רומן הענקים דר זיוואגו הוא ספר מאלף לתקופה מאלפת בקשיחותה וגם תקופת הרעב המוות והעוני אינני יודעת אם אני מצליחה לבטא את התחושות שלי אני חושבת שלא בהצלחה יתרה זהוא רומן שגדולתו בכך שהוא תמיד יהייה קרוב לחיים המודרניים כפי שהוא התרחש בתקופת החושך אך אל לנו להתערפל בערפל הכפור של סיביר שהאהבה היא הייתה כלות הכל אהבה אמתית אהבה כואבת אהבה טרגית אני התרגשתי כפי שאף פעם זה לא קרה לי

או ,התחלתי באו ,המלים כנראה נסוגות מול יצירה כזו ,אני חובב של חליפת מכתבים בידי אומנים גדולים ,והספר הזה לא אכזב אותי ,הוא היה מרושל כל כך בלתי מושך לחלוטין לא אחד שבת דודתו היפה תעריץ והיא הבת דודה אולגה בת סנט פטרסבורג האריסטוקראטית מלאת אהבה והערכה עצמית , הוא אומן והיא למדנית והמפגש לאורך פרק כל כך גדול מלא עליות ומורדות אבל מעצים ,הוא איש של משפחה ואומנות והיא של מחקר וחיי אהבה מוצנעים ואמה