• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

מאת ג'ולי אורינגר

הביקורת של נוריקוסאן

תמונה של נוריקוסאן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

מאת ג'ולי אורינגר

הביקורת של נוריקוסאן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של נוריקוסאן
הוצאה לאור:כנרת, זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
משה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 6 שנים

“ג'ולי אורינגר היא סופרת אמריקנית שזה הרומן הראשון שכתבה. לפניו כתבה מספר סיפורים קצרים שזכו לשלל פרס”

2/14
ביקורות על הגשר הנסתר
הבאה
נצחיה
לפני 8 שנים

“בפתח הסקירה אני חייבת לחזור על טענה שאמרתי כבר כמה פעמים ורלוונטית גם לספר הזה. אמרתי, ואני חוזרת על”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•3 דקות קריאה

כשמסתבר שהסיפור מבוסס על חיים אמתיים של אנשים אמתיים, משפחתה של המחברת, קשה לבוא בטענות על חוסר סבירות או על הגזמה - מה שהיה הוא מה שהיה. ג'ולי אורינגר מספרת בעיקר את סיפורם של סבה וסבתה, החל בשנת 1937. אנדרש לוי, יליד כפר ליד דברצן שבהונגריה, גר עם אחיו טיבור בבודפשט. שניהם חולמים על לימודים גבוהים - אנדרש חולם להיות ארכיטקט וטיבור רוצה ללמוד רפואה, אך ליהודים לימודים כאלה היו כמעט בלתי אפשריים בהונגריה - הייתה קיימת מכסה של שישה אחוזים של סטודנטים יהודים. במפתיע זוכה אנדרש למלגת לימודים בבית הספר המפורסם לארכיטקטורה בפריז. זכייה זו משנה את חייו ומשפיעה על חיי כל משפחתו. לפני צאתו לפריז מתבקש אנדרש להביא ארגז חפצים לבנה של משפחת עשירים מבודפשט, וכן לשלשל מכתב לתיבת דואר בפריז, מכתב עבור דמות מסקרנת - ק' מורגנשטרן.
הספר ארוך מאוד - 700 עמודים. אין בו אחידות - חלקים ממנו כתובים באריכות ובפירוט רב. המעלות והמורדות בסיפור האהבה של אנדרש וקלרה נפרשים על פני דפים רבים (מסקרן לדעת מה חשבו סבא וסבתא של אורינגר על תיאורי תהפוכות הרומן שביניהם. בכל זאת קצת מוזר לתאר את הרומן בין סבא לסבתא ואת יחסיה של סבתא עם אנשים אחרים בפירוט מציצני) ואילו חלקים אחרים - בעיקר תיאור השלב האחרון שבמלחמה - קצרים מדי ויש תחושה של החמצה. ניכר שהספר מבוסס על מחקר ושהמחברת מנסה להיות נאמנה לרקע ההיסטורי של המקום והתקופה. יפה שהיא איננה מתארת תמונה מושלמת - לא הכול היה מושלם, וחלק גדול מן הסיבוכים והקשיים נבע מהלשנות של מכרים וקרובי משפחה ואורינגר איננה מסתירה זאת.

כשבחנתי את הספר בספרייה דפדפתי לסופו וראיתי לפני רשימת התודות את שירה של ויסלבה שימבורסקה "כל מקרה", השיר היפה הזה מתאר את המקריות שבהצלה, למשל: "... ניצלת, כי היית ראשון/ניצלת, כי היית אחרון./כי לבדך. כי אנשים./כי לשמאל. כי לימין./כי ירד גשם. כי נפל צל./כי היה יום שמשי."
זה המוטו של הספר - המערבולת של המלחמה באירופה גרפה את הכול ללא הבדל, וההצלה הייתה ביד המקרה בלבד. מוזר עד כמה סיפורים דומים יכולים לעורר אצל אנשים שונים תחושות שונות - יש הרואים בהצלתם יד השגחה פרטית שהובילה אותם דווקא בדרך אחת ולא אחרת, אחרים רואים בה פרי המקרה.

האם להמליץ על הספר? אינני בטוחה שהספר מתאים לכול ושהמגרעת של חוסר האיזון שחשתי בה במהלך הקריאה אינה מאפילה על השאר. בסך הכול יש פה סיפור יפה - גם סיפור של אהבה בלתי אפשרית וגם תיאור של תושייה וגבורה של אנשים פשוטים המנסים לשרוד. מי שמתעניין בתולדות יהודי הונגריה בזמן המלחמה יתעניין מאוד בתיאור המצב בבודפשט, בתיאור פלוגות העבודה שהיהודים נאלצו להתגייס להן ועוד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של בלו-בלו
בלו-בלו
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של חני
חני
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של סופרקליפרג`ליסטיק
סופרקליפרג`ליסטיק
12קוראים|גיל ממוצע64|92%נשים

על המבקרת

תמונה של נוריקוסאן

נוריקוסאן

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
144 ביקורות•5 נבחרות•1,807 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות144
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבלה1,807
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת41ספרות מקורית27מתח ריגול והרפתקאות25

דיון על הביקורת

2 תגובות
נוריקוסאן
נוריקוסאן•לפני 12 שנים

מעניין.

אנטישמיות בהונגריה איננה דבר חדש. כשחזרו בני משפחתו הנותרים של חמי לעיירת מגוריהם אחרי המלחמה התלוננו השכנים שחזרו יהודים רבים יותר מכפי שהיו לפני כן.
רץ
רץ•לפני 12 שנים

לפני כשנה טייליתי בכפרים הקטנים שליד דברצן - בה לומד בני רפואה עם עוד 300 ישראלים ולא יכולתי שלא להתחבר לאוניברסיטאות לפני המלחמה

מי שמציל היום את האוניברסיטה של דברצן כלכלית אלו מאות הסטודנטים הישראלים, ובנוסף בעיר יש מפעל של טבע, קניון בהשקעה ישראלית, מדהים, עכשיו ההונגרים שונאים את הישראלים שלפי תפיסתם קונים את הונגריה.
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של נוריקוסאן

ים של דיו

ים של דיו

אילנה קורשן

הספר הזה עורר בי סקרנות רבה. זהו סיפורה של המחברת אילנה קורשן המגוללת את קורות חייה בהקבלה ללימוד הדף היומי בתלמוד הבבלי שהיא מצטרפת אליו בשעת משבר קשה, לאחר גירושים כואבים, בודדה בירושלים כשכל משפחתה וחבריה הטובים מתגוררים בארצות הברית, נעה ונדה בין דירות שכורות. בסוגיות הגמרא היא מוצאת רמזים למצבה בחיים - כשנלמדת מסכת יומא על עבודת הכוהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים היא מתארת את תחושת חורבן הבית הפרטי שלה. מסכת סוכה נלמדת כאשר היא נמצאת בגרמניה ביריד הספרים הגדול, ובחולפה בין הביתנים השונים היא בודקת את דפנותיהם ובוחנת אם יכשרו לסוכה. עם התקדמות הלימוד ממסכת למסכת אנחנו זוכים להצצות להתקדמויות בחייה הפרטיים ובדרכה לשיקום ולמציאת זוגיות איתנה ובניית משפחה.
קראתי את הספר מתוך סקרנות. פתיחת דלתות ארון הספרים היהודי לנשים היא תהליך מבורך שנראה לבנותינו טבעי. מעולם לא היה ציבור גדול כל כך של נשים המתעניין בלימוד תורה בכל היקפה, וכאשר לימוד התורה הופך לחלק מסדר היום הקבוע של נשים אין זה אלא טבעי שאותות לכך יגיעו גם ליצירות ספרותיות. הרעיון יפה, אך הביצוע לא תמיד מושלם, ולעיתים הקישור בין החיים ובין הסוגיות הנלמדות נראה מאולץ.
שם הספר, ים של דיו, מתבסס על המדרש היפה של חז"ל ברות רבה, המופיע גם בגמרא, "רבי יהושע אומר: אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים וארץ יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב דברי תורה שלמדתי". על הכריכה נראית סירת נייר שקופלה מהדף הפנימי של דפוס וילנה של התלמוד.
והערה קטנה לכריכה: מועדון הקריאה הגדול בעולם, עם כל הכבוד לדף היומי, הוא עדיין פרשת השבוע, אותה קוראים בכל העולם היהודי.

לפני 4 שנים•נוריקוסאן
רופא משפחה. יומן

רופא משפחה. יומן

דורון עמוסי

התחלתי לדפדף בספר מתוך סקרנות ובלי לשים לב שקעתי בקריאה עד שסיימתי את הספר. הספר בנוי מקטעי יומן קצרים המתארים את סדר היום של רופא משפחה במרפאתו, ראשי תיבות שם המטופל, גילו, כמה פרטים אישיים, סיבת הגעתו למרפאה. לפעמים מובאים פרטים נוספים, פגישות בעבר ומחלות שאובחנו אז, פרטים נוספים על בן הזוג או הילדים וכדומה. סדר היום חוזר על עצמו, מטופל נכנס ויוצא, מטופלת מגיעה להתייעצות, אם מביאה את בנה לבדיקה. לכאורה יומן פשוט ללא עניין מיוחד, אבל ככל שמתקדמים בקריאה מצטיירת דמות של רופא מהסוג שכולנו היינו רוצים שיטפל בנו. רגיש ואחראי, לא ממהר לשלוח את המטופל לבדיקות מיותרות רק כדי להבטיח את עצמו, מתייחס בכבוד וברגישות לכל חוליו, גם לאלה המגיעים למרפאה ומתלוננים על חולאים מדומיינים. רופא המגלה חמלה לאדם ולכישלונותיו בהתמודדות עם מחלתו ועם מצבו, איננו נרתע מהשיחה הישירה עם החולים המתבשרים בבשורות קשות. הרופא מתגלה כאדם הממשיך לחשוב על חוליו גם כאשר הוא יוצא מהמרפאה, מבקר את החולים שעזבו את טיפולו ועברו להוספיס בית או לבית אבות וממשיך בקשר עם בני המפחה המתמודדים עם האובדן. במהלך הספר מתואר הגילוי האקראי של מחלתו של הרופא עצמו. הוא הופך באחת מרופא למטופל, חווה את הפחדים והמצוקות של החולה המאושפז בבית החולים לניתוח, המצפה לשמוע את גזר דינו לאחריו. כאדם בריא ביקוריו היחידים בבית החולים היו קשורים ללימודי הרפואה שלו או ללידת ילדיו וכעת הוא עצמו לבוש בבגדי חולים ורופא והסטודנטים שלו מקיפים את מיטתו. לאחר פרק זמן קצר של החלמה, הרופא חוזר למרפאה, זרם המטופלים ממשיך, אבל נראה שכעת הרופא מסוגל להזדהות יותר עם תחושותיהם.

לפני 4 שנים•נוריקוסאן
הבית ההולנדי

הבית ההולנדי

אן פאצ'ט

הסיפור מתואר מפיו של אחד מגיבורי הספר, דני, המספר על ילדותו ועל משפחתו, בעיקר על הקשר עם אחותו היחידה מייב, המבוגרת ממנו בשבע שנים. ה"דמות" העיקרית בספר איננה דני או אחותו, גם לא אביו או אימו, וגם לא אנשים אחרים. ה"דמות" העיקרית היא הבית שבו דני ואחותו מבלים את ילדותם. אביו של דני חוזר מהמלחמה באירופה לאחר פציעה קשה ברגל שממשיכה לגרום לו סבל עד סוף ימיו, אך גם עם עצת זהב ששמע מחבר גוסס כיצד להצליח בשוק הנדל"ן. בארה"ב האב מתחיל בקניית נכסים בשכונות ירודות, הוא קונה בזול, ובעזרת מיומנויות השיפוץ שסיגל לעצמו הוא משפר את הנכסים ומשכיר אותם. כך הוא מצליח לצבור הון ולהתעשר. את הבית ההולנדי שבעיירה הוא קונה כמתנה לרעייתו, היא מגיעה לבית בהפתעה גמורה ורק אז הוא מספר לה שהבית שייך להם. נראה שהבית התרוקן מיושביו בהפתעה. הארונות מלאים בבגדים, הכול מרוהט, על הקירות תלויים ציורי דיוקן גדולים של בני המשפחה שגרו בבית קודם לכן. המטבח מלא בכלי הבישול שלהם. האם מתקשה להישאר בבית השנוא עליה, וכשדני מגיע לגיל חמש היא נעלמת מן הבית ואינה חוזרת אליו עוד. האב ממשיך לעבוד בעיר הגדולה במשך שעות ארוכות וגידול הילדים והטיפול בבית הגדול נעשה על ידי מטפלת, ועל ידי שתי אחיות המטפלות בהם לאורך השנים במסירות רבה. כשהאם נעלמת מתפרצת אצל מייב מחלת הסוכרת באופן קשה וחייה מאז סובבים סביב הטיפול במחלה ובמשבריה.
לאחר שנים של בדידות מגיעה לבית אנדריאה, אם לשתי בנות צעירות, שנראה שמתאהבת בבית המפואר יותר מאשר בבעל הבית. הם מתחתנים ואנדריאה משתלטת על הבית ודואגת לכך שבנותיה יקבלו את חלקן, גם על חשבון ילדיו של בעל הבית. מייד לאחר שהאב נפטר, היא מסלקת את ילדיו מן הבית, משתלטת על רכושם ומשאירה אותם חסרי כול.
הספר מגולל את המשך חייהם מנקודה זו, כשמייב בת עשרים ודני בן שלוש עשרה, וכיצד המשיכו בחייהם מאז. בהדרגה מתגלים פרטים שלא היו ידועים ומעגלים נסגרים.
הספר כתוב בלשון קולחת ונעימה לקריאה.
הציור על הכריכה מתאים לספר בצורה מדויקת ומתאר היטב את אחד מציורי הדיוקן התלויים בבית, היחיד שאינו שייך לדיירי הבית הקודמים.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
בתחום מושבם של היהודים

בתחום מושבם של היהודים

א. פ. (אנדרי פבלוביץ) סובוטין

הספר בעיקרו הוא דוח שכתב כלכלן לא יהודי בשם סובוטין. הדוח מתאר מסע שערך בתחום המושב היהודי ברוסיה בשנת 1887 בשליחותו של איש עסקים יהודי עשיר בשם בלוך, שבשליחותו יצאו גם אנשי נוספים, ביניהם נחום סוקולוב. מטרת המסע הייתה כנראה לבחון את מצבם הכלכלי של היהודים באזור זה ואת מקורות פרנסתם. האם יש היתכנות לשינוי מצבם של היהודים, האם יוכלו להשתלב בעבודה יצרנית? כיאה לדוח של כלכלן הספר מלא בנתונים מספריים, בטבלאות המפרטות את מחזורי המסחר, בפירוט מספר בעלי המלאכה בכל מקום, מלאכתם ואחוז היהודים והלא יהודים ביניהם. כל זה כנראה מעניין מאוד היסטוריונים של התקופה. בכל אופן, הספר מפתיע מאוד בתיאורים שנכתבו על ידי אדם שבאמת בא ללמוד ולבחון את המציאות, ללא דעות קדומות וללא אנטישמיות. בתיאוריו מצטיירת תמונה של המציאות בערים הגדולות בזמנו ושל מצבם של היהודים. כך למשל אנו לומדים על שביתת הגרבניות (סורגות הגרביים), רובן היו יהודיות. מחירי הגרביים ירדו מאוד בגלל היצע גדול ושכרן של הגרבניות הופחת והן התקשו להתפרנס. סובוטין מבקר בבתי העסק, בבתים, בדוכנים בשוק. הוא מראיין את האנשים ולומד לדעת מה ערך סחורתם, מה מתח הרווחים. הוא מבקר במרתפים עלובים שבהם מצטופפות משפחות אחדות בחדר. כך למשל הוא כותב על ביקור בשוק במינסק: "...מעניין שבתצפיתנו זו במסחר היהודים בינות לערב-רב של איכרים המצלצלים במטבעותיהם, וכל זאת ביום שוק, לא ראינו כאן ולו שיכור אחד... או אז נזכרתי בימי שוק בסמרה... ובשאר ערים, בין ביום ראשון ובין בימות השבוע, שבהם כוחו של האיש הרוסי כורע ונופל שדוד בכל אשר תפנה..." (עמ'40). הוא מבקר בבתים ומתאר משל את התמונות התלויות: דיוקנאות של משפחת המלוכה, של מונטיפיורי, ושל הרב יצחק אלחנן, רבה של קובנה. הוא מתאר מצד אחד את התחרות ההולכת ומחריפה במינסק בגלל הגירה של יהודים רבים מן הכפרים, לדבריו "גם עכשיו, בעסקי המסחר הם בולעים איש את רעהו חיים, מלשינים זה על זה, כך שבתחום הכלכלי אין זכר ללכידותם ולאחדותם הנודעת. ישראל חברים זה לזה רק בצרה...". הוא מתאר את מוסדות גמילות החסד, את בית התמחוי ואת הקהילה המתאחדת לצורך זה "דוגמה חיה המאירה באור בלתי מחמיא את חברות גמילות החסד שלנו" (עמ' 61).
סובוטין מחיה במילים ובתיאורים את היהודים שפגש במסעו, בהם כנראה גם מאבותיי שהתהלכו במחוזות אלה. בקריאת הספר חשתי שקיבלתי דרישת שלום מהם.
לספר מבוא מאיר עיניים מאת המביא לדפוס, פרופ' גור אלרואי. ממנו אפשר ללמוד מה היה המניע למחקר הדמוגרפי כלכלי של סובוטין ומה הייתה מידת השפעתו על התנועה הציונית ברוסיה. בסוף הספר הערות הבהרה של ביטויים בספר.

הספר כרוך בכריכת בד יפיפייה שעליה מודפסת מפת האזור בכסף, הכיתוב באותיות בגופן ישן כשהאות למ"ד מקופלת מתאים לאווירת הספר, כך גם הנייר הצהבהב.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
לשרוף אדמה לפעמים

לשרוף אדמה לפעמים

דבורה זגורי

לא יודעת אם צריך להתבייש בזה מאוד אבל הרבה מהספרים שאני קוראת הם ספרים שגורמים לי להנאה של כמה שעות של קריאה נעימה, עלילה קוהרנטית, לא הרבה יותר מזה. אני אוהבת ספרי מתח, וכך עקבתי כבר במשך יותר מעשרים ספרים אחרי נדודיו של ג'ק ריצ'ר, אחרי גיבוריו של גרג הורביץ, אחרי נסבו ושאר סקנדינבים אפלים ומדוכאים, ועוד רבים כיוצא באלה. הציפיות שלי מהספרים האלה ברורות ומוגבלות.
לעיתים רחוקות אני נתקלת בספר שממשיך להדהד בי אחרי הקריאה, שיש בו גיבורים שההתחבטויות שלהם מעלות בי הזדהות, שנראים לי מוכרים ובהישג יד, גיבורים שאני מרגישה שאני מכירה ומבינה. הקריאה בספר של דבורה זגורי נתנה לי את כל זה ועוד.
אזהרה: אזכיר בהמשך פרטים מעלילת הספר.

בספר מתוארים חייהם של אורי ורעיה, בני זוג הגרים בקראוון בהתנחלות בהרי יהודה. יש להם בת פעוטה בשם גפן. העלילה מתחילה בחזרתו של אורי משירות מילואים במבצע בעזה. אומנם אורי חוזר שלם בגופו, אבל נפשו מסוכסכת והוא אינו מצליח להשתלב מחדש במרקם העדין של הזוגיות, של הקהילה, של מקום העבודה שלו במסגרת חינוכית לנוער נושר. הוא אינו מצליח להסביר לרעיה מה מעיק עליו. אורי ורעיה מכירים מילדות, רעיה נולדה בו ואילו אורי היה בן שמונה כשעלה לארץ מארה"ב. משפחתו הגיעה ליישוב מייד עם עלייתם. ביישוב משפחתו של אורי נראית זרה ולא שייכת על אף הלהט הציוני שהביא אותם לשם ואורי נלחם לסגל לעצמו מבטא ישראלי ומצליח להעלים את הזהות האחרת שלו כמעט לחלוטין. לעיתים רחוקות נחשפת הזהות הזאת כשאות רי"ש אמריקאית סוררת נפלטת מפיו. בתחילה נראה שאורי נמצא במסלול של הרס עצמי שסופו ידוע - ניוון, ניתוק מן המשפחה, ניתוק מאמונתו, דיכאון. החיים על ההר גובים מחיר כבד מן התושבים. לא רק הטרור מכה בהם, האובדן והאבל מכים בהם מכיוונים אחרים ונראה שאין במקום רוך או סלחנות לטעויות. בספר נוכחים מאוד הגיבורים הנעדרים - אחי רפאים הקבורים במקום, אפי החבר מהישיבה שהתאבד בצבא, המתים בעזה. הספר בוחן ללא פחד סוגיות כמו מהי גבריות, כיצד מגיבים אנשים שונים לשכול ולאובדן, האם המחירים שאנו משלמים על המגורים בארץ הזאת הכרחיים, הרי יש מקומות רכים יותר שאפשר לחיות בהם.
הספר כתוב יפה, באיפוק, ברמיזה, ובסופו של דבר מגיעים לסוג של התרה וסגירת מעגל.

הנה קטע לטעימה של הסגנון, ללא חשיפת פרטי עלילה:
"אורי עומד על גבול הבית עם הטיח המתקלף ורואה את היום ניגר אל השדות שמעבר לגדר. הוא רואה את החצר המוזנחת שקוץ ודרדר ותריסים שבורים זרוקים עולים בה ושני עצים שתולים בה, עץ לימון ועץ פקאן, וכפלא בעיניו שאפילו שהעצים לא מטופלים הם יודעים לקרב אליהם מים ושמש כדי צורכם וכמו הפומלה בחצר האחורית לתת את פריים בעתו".

על הכריכה ציור יפיפה של חגי הלברטל, מתאים מאין כמוהו לספר עצמו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
אורנים

אורנים

ימימה חובב

איזה ספר מעולה! יש באתר כמה סקירות מצוינות על הספר ואני רוצה להעלות רק כמה עניינים צדדיים.
תמיד נהנית לקרוא ספר שהעלילה שלו מתרחשת במקום מוכר. רחובות ירושלים והסביבה, קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם, הספרייה הלאומית ואולם הקריאה ליהדות, הוויטראז' המרהיב של ארדון... כמו ילדה קטנה מתחשק לי לצעוק: אני מכירה, הייתי שם.
בספר חוזר פעמים אחדות הרעיון שכל אחד קורא את הסיפור שלו עצמו בדברים שקרו לאחרים, תמיד החיפוש הוא אחרי הסיפור שלנו. וזה נכון גם בעלילת הספר, מה שקורה דורות לפני כן, חוזר גם עכשיו, הדמות המתלבטת של גבי, החתן המיועד המבטל את החתונה זמן קצר לפני מועד קיומה, מזכירה את דמותו המתלבטת של שרגא, אבי סבה של הגיבורה. אצל שניהם ההתלבטות איננה התחבטות המובילה לתיקון עצמי, יש בה משהו מיופיף ומעושה מפני שהעיסוק בה בא על חשבון הזולת, אישה צעירה ומיוסרת הנותרת עגונה בזמן שבעלה מנסה כביכול לתקן את העולם כולו, וכלה הננטשת זמן קצר לפני נישואיה ואיננה מבינה מה הסיבה לכך. הדמויות בספר הן מורכבות, לא סטריאוטיפיות, הכותרות של הדתי, החילוני, העולה מרוסיה - דבר איננו פשוט ואיננו שטוח, יש דברים נסתרים מתחת לפני השטח, והאמת איננה נחלת צד אחד בלבד.
יש כאן סיפור יפה הכתוב היטב ומעורר ציפייה לספרים נוספים.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
כלוב הזהב

כלוב הזהב

קמילה לקברג

מתברר שהייתי צריכה לקרוא ספר גרוע כל כך כדי לחזור לסימניה אחרי זמן ארוך כל כך. הסתקרנתי לראות אם רק אני מרגישה כך, וכמובן קראתי את הביקורת של אפרתי והזדהיתי עם כל מילה. אילו הייתי קוראת את הביקורות קודם לכן, לא הייתי קוראת וכועסת. בין שאר הדברים המרגיזים, העציבה אותי הזווית הכביכול פמיניסטית, הנקמה הנשית. בחוזה שבין מחבר ספרי מתח לבין הקוראים אמור להיות משהו המחייב אותו ליצור גיבור שאפשר יהיה להדהות איתו ברמה זו או אחרת. זה ממש לא קורה בספר הזה, וחבל.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
אם אשמע קול אחר

אם אשמע קול אחר

חיותה דויטש

"אם אשמע קול אחר" - לאמונים על נוסח התפילה של בני אשכנז שם הספר מעלה מיד את זכרו של הפיוט הידוע "אלה אזכרה" על עשרת הרוגי מלכות, פיוט הנאמר בסוף סדר העבודה בתפילת מוסף של יום הכיפורים. הפיוט הזה תופס מקום חשוב בספר והעלילה שבה וחוזרת אליו מדי פעם. בפיוט מסופר על קיסר רומי שלמד תורה מחכמי ישראל. הוא מזכיר להם את הדין "גונב איש ומכרו מות יומת" ומזכיר את מכירת יוסף - האחים שמכרו את יוסף היו חייבים מיתה, וכעת, לדבריו, ישלמו החכמים בחייהם על העוול ההוא. הפיוט מתאר באופן מזעזע את מותם של עשרה מחכמי ישראל, המקבלים על עצמם את הדין. המלאכים מקשים: "זו תורה וזה שכרה?", אבל בת קול משמים משיבה להם: "אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים...", כלומר: אחריב את העולם.
הספר מתאר את חייה של עוזיה, בת יחידה למשפחה דתית שגדלה ומתבגרת בתל אביב. מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הן חוויות ילדות מכוננות. הספר נע בין נקודות השבר והחורבן של בני דורה הדתיים-לאומיים - בין חורבן ימית להתנתקות מגוש קטיף, עבור דרך מלחמת שלום הגליל, מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, המחתרת היהודית ורצח רבין. השבר מעמיק והקולות המתונים נדחקים מפני הקולות הקיצוניים. הארץ מתמלאת בכתובות גרפיטי שאיש אינו יודע מי אחראי להן ומה כוונתו: "אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים". השב"כ חושד שמדובר בהכנה לפעילות מסוכנת של מחתרת חדשה ולכוונה לרצוח עשרה אנשים מן "המלכות".
עוזיה שבספר עוברת משבר אישי חמור - היא מתגרשת מבעלה ומחליטה לצאת לנקודה הצפונית ביותר בארץ, להתנתק ממשפחתה ומחבריה ולנסות להחלים מחוויותיה הקשות.
עלילת המסגרת של הספר היא עלילת מתח. אנו יודעים מתחילתו שעוזיה כלואה בבית הסוהר, ובהדרגה נחשפות הנסיבות שהביאו לכך.
בסופו של דבר זה ספר עצוב - אין בספר זוג אחד שיצר זוגיות טובה ואמתית לאורך זמן. זוגיות נגמרת במוות, בשיגעון, בגירושין, בבריחה. האהוב אינו אוהב, האוהב אינו רצוי, מי שניתנים לו ילדים אינו רוצה או אינו יודע לגדלם, ומי שמשתוקק להם אינו זוכה בהם, וכך הכול סובב במעגלים עקרים. ושאלת הכפירה המנסרת מאחורי כל זה היא מה נעשה בגלל אמונה ואידאל ומה נעשה בגלל אהבה או תשוקה או חסרונן? מה באמת עומד מאחורי מעשי האנשים?
נהניתי לקרוא את הספר. זה ספר מעורר מחשבה, ולמי שהוא בן הדור של המחברת וקשור איכשהו לאירועים המוזכרים שם - מעורר סקרנות גם כרומן מפתח במידה מסוימת.

לפני 10 שנים•נוריקוסאן
הנכדה של מר לין

הנכדה של מר לין

פיליפ קלודל

הספר הזה הוא ההוכחה שאפשר לכתוב ספר שיש בו דמויות בלתי נשכחות ועלילה שבה כמה רבדים ועומק במעט יותר ממאה עמודים. אין צורך בטרילוגיה של אלף עמודים לשם כך.
אין בספר דברים מיותרים - הכתוב מזוקק, וכפי שכתוב על הכריכה - לא סנטימנטלי, ובכל זאת מצליח לגעת בלב ולרגש. מצד אחד מתוארת האכזריות האנושית בשיאה - מלחמה שנראית חסרת סיבה הפוגעת בחפים מפשע, הבריחה מהמולדת האהובה - המקום שבו לכול יש ריח - אל הארץ הזרה השונה כל כך באקלים, בשפה ובטיב האנשים, ובעיקר - ארץ שנדמית כנטולת טעם וריח. איש אינו מבין את מר לין - הוא אינו דובר את שפת המדינה שבא אליה, אך אפילו המתורגמנית והפליטים האחרים שגרים אתו במרכז המגורים לפליטים אינם מבינים ללבו. גם בעיניהם הוא נראה זר ומוזר. היחיד שעמו נוצר קשר הוא אדם זר שחווה גם הוא אבדן. נראה ששפת האבדן היא שפה שמגשרת על הפערים הרבה יותר מהשפה הממשית.
כל פרט נוסף כנראה יקלקל את הקריאה.

לפני 11 שנים•נוריקוסאן

ביקורות נוספות על "הגשר הנסתר"

הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

ג'ולי אורינגר היא סופרת אמריקנית שזה הרומן הראשון שכתבה. לפניו כתבה מספר סיפורים קצרים שזכו לשלל פרסים. לפני מספר חודשים יצא רומן נוסף שלה שטרם תורגם לעברית.

הגשר הנסתר הוא רומן היסטורי עב כרס ומתמקד בשנים 1935-1945. אנדרש, טיבור ומתיאס לוי הם שלשה אחים יהודים שגרים בישוב כפרי בהונגריה. אנדרש הוא האח האמצעי והוא בעצם הציר המרכזי של הסיפור. זה לא ספר שואה, זה ספר שבא לתאר את התמודדותו של יהודי הונגרי ומשפחתו בזמן מלחה"ע ה-II.
חצי מהספר מתרחש בפריז וחציו השני בהונגריה. סיפור אהבתם של אנדרש לוי וקלרה מורגנשטיין אותה הכיר בפריז הוא סיפור אהבה יפהפה, וחלק גדול מהארועים ההיסטורים שזורים בצורה מרתקת בתוך סיפור אהבתם ומאבקם להשרדות.
המחברת מתארת בצורה נפלאה את חייהם של יהודים בתקופת המלחמה. הספר ממחיש היטב את שקרה ליהודי הונגריה ש-650,000 מהם נספו בשואה בשנה האחרונה של המלחמה. הספר כתוב היטב ואיננו משעמם לרגע, יש הרבה התפתחויות שיוצרות עניין לכל אורכו. הכתיבה פשוטה, זכה ועניינית וממחישה היטב את ארועי התקופה.
הסופרת מתארת בצורה נפלאה את שקרה לפני, במהלך ואחרי המלחמה , היא נוגעת בכל המעמדות הסוציו-אקונומיים היהודים וההונגרים וכיצד כל מעמד התמודד עם האתגרים.
החיים האזרחיים, הצבאיים, הגטאות, מחנות העבודה, הטרקלינים המפוארים, הבילויים, הלימודים כולם מתוארים בצורה היסטורית נכונה ושזורים יפה בתוך הרומן הבידיוני.
קריאה מומלצת.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•משה
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

בפתח הסקירה אני חייבת לחזור על טענה שאמרתי כבר כמה פעמים ורלוונטית גם לספר הזה. אמרתי, ואני חוזרת על דעתי, שאין שום הצדקה להיקף של 700 עמודים ברומן. בסאגה, אולי כן. ברומן - ממש לא.

אמנם הרמן ווק כתב 3000 עמודים על נושא דומה, של מלחמת העולם השנייה והשואה, והוא עשה את זה היטב, בשני ספרים הנושאים כל אחד בשני כרכים עבים. אבל זה הרמן ווק, והוא כתב סאגה של ממש, כזאת המקיפה דמויות ויבשות ומציגה את המלחמה על כל היקפיה. ג'ולי אורינגר אינה הרמן ווק והיקף הכתיבה שלה אינו מצדיק את עובי הכרך שכתבה.

בתחילת הספר אנחנו פוגשים את טיבור ואנדרש לוי, אחים הונגרים ממוצא יהודי, בשנות השלושים של המאה שעברה. כבר כאן חשדתי, כי ''לוי'' הוא אמנם שם יהודי, אבל אינו שם אופייני ליהודים שחיו בהונגריה. וייס, שוורץ, רוזנברג, גרינבלט. יש הרבה שמות יהודיים בהונגריה, אבל הבחירה בלוי מטרתה אחת - לנופף לקהל הקוראים האמריקאי כי הי, אני כותבת על יהודים. כך גם בנושאים אחרים. למשל האוכל. קניידלך וגעפילטע פיש הם מאכלים המאפיינים יהודים, אבל יותר באיזורי פולין וליטא. יהודים בהונגריה אוכלים פלצ'ינטות, גומבוץ, נוקדלי, ז'רבו, גולש, לצ'ו, ראקוט קרומפלי (אם הם דתיים, אז בגירסה כשרה, אבל לא כל יהודי הונגרייה היו דתיים).

בכל מקרה אנדרש נוסע לפריז, ללמוד ארכיטקטורה. בדרך הארוכה הוא פוגש כמה אנשים שיפגוש בהם גם אחר כך. שנות הלימודים הראשונות שלו מתרחשות תחת ענני האנטישמיות ורוחות ההיטלריזם המנשבות מגרמניה. אבל חוץ מזה הוא לומד, מבלה עם חברים, עובד, מתאהב, ובאופן כללי קורים לו כל מיני דברים. אחר כך האשרה שלו מתבטלת והוא נאלץ לחזור להונגריה כשהיא כבר חלק ממדינות הציר. הוא מגוייס לפלוגות עבודה, משפחתו ומשפחת אשתו נתקלים בגילויי עוינות אנטישמיים, וכך עוברת עליהם המלחמה. עד הסוף הטוב של סופה.

הסוף טוב באופן יחסי, כי אנחנו מדברים על מלחמה שבה נהרגו עשרות מיליונים, על שואה שבה נהרגו שישה מיליונים, ועל יהדות הונגריה שהושמדה במהירות שיא. אבל זה מאפיין קבוע בכתיבת שואה אמריקאית, וגם הרמן ווק לא הצליח לחמוק ממנה. במקרים המתוארים הצלה של אדם אחד היא נס. הצלה של משפחה שלמה היא בגדר צירוף מקרים כמעט בלתי נתפס. הבחירה להרוג את הדמויות המשניות בלבד היא בחירה מחוסרת אמינות. גם הבחירה לציין את סיום המלחמה בהפצצה האטומית על יפן היא נקודת מבט אמריקאית. מבחינת כל מי ששהה באירופה - המלחמה הסתיימה בשמונה במאי, לאחר כיבוש ברלין.

סבא שלי נולד בהונגריה, גויס לצבא ההונגרי, עבר בפלוגות עבודה והגיע למחנה ריכוז. הוא סיים את מלחמת העולם השנייה פצוע בירך, במשקל שלושים ק''ג וחולה בטיפוס. אחיו ערק מהצבא ההונגרי ועבד בפלוגת עבודה סובייטית בסיביר. סבתא של האיש שלי היתה בבודפשט עם בעל שנשלח לעבודת כפייה וילד קטן. אחותה הגיעה לאושוויץ. אף אחד מהם לא סיפר ולא דיבר הרבה על המלחמה ההיא, אבל המעט שסיפרו מזעזע יותר מהמסופר בספר. אף אחד לא היה צריך סיבות כמו עלון מחתרתי כדי שיתעללו בו.


כספר שואה, הספר הזה לא טוב. לא רק בגלל שהוא שואה לייט מרוככת לקהל אמריקאי, אלא גם בגלל שאין בו תאריכים. יש סימון של חודשים ולא של שנים. לא ברור איך כותבים רומן היסטורי על תקופה שבה כל שנה היתה שונה, בלי ציון הפרט הזה שמאפשר לעמת את הנכתב מול כרוניקות ההיסטוריה.

ולסיכום - ארוך מדי, ולכן פטפטני מדי, וחס מדי על הקורא. אפשר לוותר, בקלות.

לפני 8 שנים•נצחיה
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

התחלתי לקרוא את הרומן עב הכרס הזה (יותר משבע-מאות עמודים) קצת בספקנות, אבל תוך כדי הקריאה הלכתי ונשביתי בקיסמו... מדובר בסאגה ארוכה שמתרחשת בארצות שונות מסוף שנות השלושים ומלחמת העולם השנייה וגם מעט אחריה... מדובר בצעיר יהודי הונגרי, שמגיע לפריז בסוף שנות השלושים ללמוד ארכיטקטורה שם ואנו למדים לדעת פרטי פרטים על חייו ומשפחתו, ובוודאי שעל אהבותיו ועל הרומנים שמנהלים אחיו ומכריו. העלילה הולכת ומסתבכת והסיפורים נשזרים אחד בשני, כי כשהתחילה המלחמה, נדרשו כל בעלי האזרחות ההונגרית שרובם היו יהודים, לחזור להונגריה ושם עברה עליהם תקופת המלחמה, שבה כיהודים, עברו עליהם מבחנים לא פשוטים... ניכר שג'ולי אורינגר הסופרת עשתה תחקיר מעמיק על המאורעות ההיסטוריים הדרמטיים שסוחפים איתם את גיבורי הספר הזה. חלקם מצליחים לשרוד בהם - אך רק חלקם... הונגריה שבה כידוע היה משטר פשיסטי ואוהד את גרמניה הנאצית (כמו איטליה וספרד) דווקא הצליחה לשמור את יהודיה בחיים במשך רוב תקופת המלחמה – חוץ מגיוס חובה שהוטל על הצעירים, היהודים חיו כמעט כרגיל הלכו לבלות בתיאטראות ובתי קפה בשעה שיהודי פולין למשל, כבר היו בגטאות ונשלחו למחנות ההשמדה... אבל בדומה לאיטליה, גם כאן התמוטט המשטר הפשיסטי וגרמניה נכנסה להונגריה ככובשת - מה שהביא לתחילת ההשמדה של יהודי הונגריה. למרבה המזל של הניצולים, זה אירע כבר ממש בסוף המלחמה שאלמלא כן לא היה שורד איש... אנו עוקבים אחרי גיבוריה השונים של העלילה ומרגישים הזדהות עם גורלם. בזמן הקריאה חשבתי על כך שניתן היה להסריט סידרת טלוויזיה נהדרת מהסאגה הזו, כי המאורעות: גם בצרפת וגם בהונגריה הם דרמטיים ביותר! באופן אישי קיבלתי כאן מידע רב שהיה חדש לי על הונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה... על כל פנים מדובר בספר מרתק שקשה לעזוב אותו וכמה סמלי הוא שבסוף הספר מובא שירה הנפלא של שימבורסקה ואני מביא כאן את הבית השני מתוכו:
נצלתָ, כי היית הראשון.
נצלת, כי היית אחרון.
כי לבדך, כי אנשים.
כי לשמאל, כי לימין.
כי ירד גשם. כי נפל צל.
כי היה יום שמשי.
בקצרה, ספר כדאי מאוד לקריאה למרות אורכו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•סדן
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

הגשר הנסתר – ג'ולי אורינגר

ג'ולי אורינגר סופרת צעירה, בת שלושים ושמונה, מתגוררת בברוקלין שבארה"ב, וזה הספר הראשון שכתבה, לאחר פרסום סיפורים מפרי עטה. על כל הפרטים האלו הייתי עוברת ללא כתיבתם ברישא של ההמלצה לולא התרגשתי במיוחד מקטעים מסוימים.

כאשר הגעתי לקטעים שרגשו אותי, בו כתבה על מסורת והלכי היהדות כמו: ליל הסדר, גפילט-פיש, קניידלך ועוד רבים נוספים, סקרן אותי לבדוק את מוצאה של הסופרת. ואכן הסתבר, כי הסופרת ממוצא יהודי והגיבור הראשי בסיפור – אנדרוש לוי – הינו סבה. נערכו על ידה שיחות עמוקות עם סבה ואחיו וכן נעשה על ידה תחקיר מעמיק עם קרובי המשפחה, הן על הדמויות והן על כל הלכי היהדות, וזאת בנוסף על כל עבודת התחקיר המקיפה שערכה לצורך הוצאת הספר.

הספר דן, רובו ככולו, ביהדות הונגריה בצל מלחמת העולם השנייה. בעיקר מובאות לקורא תמונות מפורטות על כמה וכמה מחנות עבודה בכפייה - מונקסולגלאט. אנו עדים בכתוב על כל מה שעבר על יהדות הונגריה כאשר משפחת לוי, שלושה בנים צעירים וזוג הורים, מספרת לנו את סיפורה. יהודים נלקחו למחנות עבודה בכפייה בהונגריה ובמקומות אחרים באירופה שם עבדו בפרך, בתנאי רעב מחפירים, כפור, מחלות, כינים, לבוש בלוי ורצח המונים, כאשר רבים לא חזרו משם כלל. הסופרת מתארת את הידרדרות המצב הכלכלי של משפחות יהודיות אמידות, כתוצאה מתשלומי שוחד לממשלה ההונגרית ופיטורי יהודים שהביאו לאבטלה בשלבי המלחמה השונים. למעשה, מצבו של היהודי (אנדרוש) הביאה אותו לחוש עצמו כשווה ל"גרגר אבק". יחד עם זאת, האהבה העזה בין אנדרוש לקלרה, היא זו שנתנה להם את הטעם לחיים והרצון הכביר לשרוד עם כל הקושי, הסבל והניתוק אחד מהשני שכל אחד עבר יחד ובנפרד.
מאחר והסופרת מתמקדת באירועים הנוגעים ליהודים בתקופת המלחמה, היא מספרת לנו על הפיגוע באוניה סטרומה, והטבעתה בלב ים על כל מאות יושביה היהודים. הסופרת נוקבת במספרים על יהדות הונגריה בשואה שנרצחו או נשלחו למחנות הסגר וכן, על הקרבות וקורבנות היהודים במקומות השונים באירופה.

אהבתי מאוד לקרוא את הקטעים הנוגעים להלכה היהודית, כפי שציינתי לעיל, וריגשה אותי העובדה שהכותבת הינה סופרת צעירה. הסופרת מצטטת לקורא את פרק צ"א של ספר תהילים הנקרא בעת הלוויות, ולהבדיל, מציינת אזכורים לשמחות בבית היהודי, שולחן ערוך בליל הסדר והמאכלים המסורתיים הנאכלים בחגים.

הספר, על כל 700 עמודיו, כתוב באופן סוחף. עלילתו מרתקת. קיימת דינמיות תמידית לאירועים ולדמויות שלא משאירים לקורא רגע דל בעת הקריאה. תיאורים אותנטיים בתקופת טרום המלחמה על פריז שבה העלילה מתחילה, משלבת את לימודי האדריכלות, תיאורי מבנים מיוחדים ותוכניות לבנייה בבית הספר בו לומד אנדרוש, ומשם תיאוריה עוברים לבודפשט לתקופת המלחמה ואחריה.

ספר נפלא זה ישמש עדות נוספת לעולם כולו על שהתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה ליהודי הונגריה בפרט וליהודי אירופה בכלל.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•פני
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

חשבתי מה לכתוב על הספר, לטובת מי שלוקח ספר בן 700 עמודים, שהנושא העיקרי שלו הוא תקופת מלחמת העולם השניה, משפחה הונגרית, השואה. בהתחלה חשבתי לעצמי שקטונתי. אח"כ חשבתי לעצמי שכבר כתבו פה ביקורות נרחבות על הספר. אז אולי אין לי מה לתרום לטובת הקוראים הבאים?
ואז החלטתי לספר לכם על הספר מנקודת ההמבט של האדם הקטן, הפשוט, שמנסה להתנהל בעולם אכזרי, בתקופה השחורה ביותר של העולם. מה שנקרא לפעמים "האדם מתכנן ואלוהים צוחק". אז זהו, שבספר אין כמעט אלוהים. לא מדובר בסיפור על אנשים דתיים. מדובר על הרבה צירופי מקרים: אנדרש שהכיר במקרה את קלרה שתהיה אשתו, שותפתו לאהבה ולתלאות המשפחתיות המחכות להם, אם ילדיו, המשענת שלו בעולם. צירוף מקרים ששמר חלק מהמשפחה ביחד, ביחד בפריז, ביחד בבודפשט, ביחד במחנות עבודה, ביחד במחנות ריכוז. צירוף מקרים שהביא להיכרות עם סבתא הונגריה אחת, שבעתיד תציל חלק מהמשפחה בעזרת חלב של עז.
מתי אנחנו רואים את צירופי המקרים האלה? רק בדיעבד. לא כשהם קורים.
לענין אורכו של הספר- 700 עמודים של המון פרטים היסטוריים (לי באופן אישי היו חסרים תיארוכים של השנים, כי הסופרת מרבה לנקוב בחודשים אך לא בשנים). מצאתי את עצמי פעמים רבות מחפשת בגוגל אם זה באמת קרה? והאם ככה? או אחרת?
זה ספר על משפחה אחת, אנשים שחיו וזה מה שקרה להם. לא ספר חובה מבחינתי.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•תולעת חמודה
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

רומן סיפורי מקסים על יהדות הונגריה בשנים הסמוכות לשואת יהודי אירופה ובשנות השואה עצמן.
הספר מתאר בעיקר בן למשפחה הונגרית לא עשירה, צעיר מוכשר, שנשלח לצרפת בעזרת מלגה ללמוד ארכיטקטורה בשנת 1937. שנות הלימודים הראשונות והחיים בפריז הם רק הקדימון למה שנהפך, תרתי משמע, כששנתיים אח"כ הוא נאלץ לשוב להונגריה לחדש את אשרת התייר/לימודים שלו. מכאן עובר הספר לפירוט מצב וחיי יהודי הונגריה בשנות המלחמה. הונגריה שהייתה חלק ממדינות הציר ושותפה לגרמניה הנאצית. פלוגות העבודה של היהודים, הגזרות והתנאים של היהודים.
הספר מתאר בלי להחביא או לייפות את חיי יהודי הונגריה בשנים 1937-1945, וחושף את המציאות של השואה בהונגריה, הרבה לפני ההשמדה הנאצית "הממוסדת" באושוויץ.
ספר מעולה. חשוב וחובה לקרוא ולהכיר גם פן זה של השואה.

ולגבי האורך של הספר (700 עמ') - נכון שזה לא מעט אבל אהבתי כל רגע בקריאה ולא הרגשתי שום חלק לא חשוב או מיותר שהיה כדאי לקצר או לצנזר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אבי
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

קראתי את התודות בסוף הספר לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, כך הבנתי שהסיפור מבוסס על סיפורה האמיתי של משפחתה של המחברת.
לאורך כל הסיפור חשתי כעס, שמחה, עצב, אהבה וכל רגש אפשרי ביניהם ולא יכולתי לנחם את עצמי שבסך הכול בדובר בסיפור, שזה לא החיים האמיתיים- אלו כן החיים האמיתיים של מישהו, ואם לא של משפחתה של המחברת אז של מישהו אחר בשואה.

הספר אולי יהיה ארוך לחלק מהקוראים, אבל הוא פשוט מכניס את הקורא לעולמם של הדמויות בצורה כל כך טובה ונרחבת וככה הרגשתי יותר מחוברת לדמויות כאשר מלחמת העולם השנייה הגיעה גם אלייהם...

פשוט מומלץ!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ביבי
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

יחסית לרוב ספרי שואה או מלחמת העולם השנייה, לספר "הגשר הנסתר" יש מה להוסיף. ג'ולי אורינגר, כרבים לפניה, בוחרת להציג סיפור המבוסס על קורות משפחתה, אך הפעם יש טוויסט מרשים - הסיפור הינו מקורי ולפי כך מעניין יחסית. אך אין מה לומר - כספר בסך הכל, "הגשר הנסתר" רחוק מאוד מלהיות ספר טוב באמת.

אחת הבעיות המרכזיות בספר הוא אורכו. לא רק ש"הגשר הנסתר" ארוך מאוד, אלא היה גם יכול להתמודד יפה מאוד אם היו גוזרים ממנו כ-300 עמודים. אורינגר מספרת את סיפורה בעודף מילים - זה סוחף את הקורא, אבל הרוב מיותר. והחטא הרציני יותר נמצא בכך שבמשך כל 700 עמודי הספר, לא הצלחתי להתחבר כמו שצריך עם הדמויות. הסיפור עניין אותי (ליתר דיוק, העולם והמסגרת עיניינו אותי...), אך לא מצאתי בתוכי שום קשר עם הדמויות, שכולם די התערבבו אצלי בראש.

אבל מה? למרות הסיפורים הלא-מעניינים וחסרי הטעם, למרות הדמויות השטוחות, למרות צירופי המקרים וכמות הדרמה שנכנסת לספר הרחב הזה, יש בו משהו מיוחד. הדגש על יהדות הונגריה מפריד את "הגשר הנסתר" מרוב ספרי שואה, כמו כן התיחסות לנושאים כמו ה"סטרומה". בכל זאת יש כאן משהו ייחודי.

האם זה יספיק כדי להמליץ על הספר? כן ולא. לקורא שאינו רוצה להשקיע את הזמן בספר שכתוב בסגנון מפורט מדי, או ספר שבכל זאת אינו שובר את חוקי הספרות, או קורא שמחפש דמויות קצת יותר מפותחות, לא אוכל להמליץ על "הגשר הנסתר". מצד שני, אוהבי ספרות שואה, ספרות סוחפת וארוכה ומעמיקה (למדי), ואוהבי ספרות עשירה יהנו מאוד מ"הגשר הנסתר". אפילו קוראים שנמאס להם מאותו סיפור שוב ושוב ימצאו כאן כמה פנינים קטנים. אני במיוחד יכולה להמליץ על הספר למעוניינים בתולדות יהדות הונגריה.

בסופו של דבר, ספר שלצערי לא תמיד איכותי במיוחד, אך בכל זאת ספר מיוחד ולפעמים אפילו מרתק. תשקלו ותחליטו בעצמכם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ביבליו
הגשר הנסתר

הגשר הנסתר

ג'ולי אורינגר

הספר מעניין אבל ארוך מדיי. לקח לי כמעט חודש לסיימו. אותי באופן אישי העליליה עניינה כי אני ממוצא הונגרי, והמלים והביטויים והשמות ההונגריים "עשו לי את זה". אבל, אפשר היה לקצר את הספר ולהשמיט חלק מהעלילה.

לפני 12 שנים•מרתיקה