ביקורת ספרותית על 13 סיבות מאת ג'יי אשר
ספר מעולה

---

היום לפני שעתיים שלוש בערך סיימתי את הספר.
לא יכולתי לקנות אותו ובספרייה הוא לא היה, אז הייתי צריכה לקרוא אותו בכל
פעם שהגעתי לחנות ספרים, וזה היה בערך כמו לצפות בסדרה שבאיזשהו שלב היא נעצרת בכל סוף פרק
ואת נשארת במתח.
בכל מקרה, כמו שציינתי, היום סיימתי את הספר.

תקציר:
"קליי ג'נסן חוזר הביתה מבית הספר ומוצא ליד הדלת חבילה ששמו מופיע עליה. בתוכה הוא מגלה קלטות שהקליטה האנה בייקר - האהבה הראשונה שלו.
קולה של האנה מסביר שיש שלוש־עשרה סיבות להחלטה הנוראה שקיבלה. קליי הוא אחת מהן. במהלך לילה שלם קליי משוטט בעיר ומקשיב להאנה, שמתארת בדיוק נוקב ואכזרי את האירועים שהובילו אותה אל מותה. מרגע לרגע מתגלים לקליי עוד ועוד סודות על האנה ועל חבריו בתיכון, שחלקם אחראים באופן ישיר למעשה הקיצוני שעשתה.
אט אט נחשפת תמונה מזעזעת, וקליי מבין שיש מעשים שאפשר למנוע. אם רק מישהו מהחברים סביבו היה עושה את הדבר הנכון".


האמת היא שהספר תפס אותי קצת לא מוכנה.
הוא היה קודר, מצמרר, מעורר הרבה רגשות והרעיון מאחוריו הוא חולני וגאוני ביחד.

לפני 5 חודשים קראתי את קארי וכתבתי פה ביקורת עליו,
והאמת היא שאחרי חווית הקריאה הזאת של הספר 13 סיבות(למה) הגעתי למסקנה שלקארי והאנה, עד
כמה שהן לא דומות, יש הרבה מן המשותף.
אמנם כל אחת מהן באה מרקע אחר, בעלת סיבות אחרות לבריונות וכל אחת מסיימת את חייה בצורה אחרת,
אבל שתיהן חוות סוגים אחרים של בריונות.

האנה היא דמות מקסימה, שנונה, חדה אבל בסופו של דבר היא לא חזקה.
זאת הסיבה להתאבדות שלה ולמה הסביבה הייתה צריכה לעשות יותר כדי להציל אותה.
אני חושבת שהרבה אנשים בשלב כזה או אחר(בעיקר בגיל ההתבגרות) חוו את המחשבות על המוות
והתאבדות.
יכולתי להבין ולהזדהות איתה בנק' מסוימות.
רק שאולי אני יותר חזקה ממנה, או אולי כי הסביבה שאני נמצאת בה הרבה יותר תומכת, כי עובדה
שאני עוד פה והאנה כבר לא.

ברור שלספר יש פאקים,
למשל, קליי היה דמות יותר מידיי מושלמת,
אבל אני חושבת שזה ספר חשוב שכל אחד צריך לקרוא אותו כי גם הוא(כמו קארי) מראה מה קורה כשלא
מטפלים באנשים(ובני נוער) כשהם במצוקה נפשית, בריונות ומחשבות אובדניות.

התלבטתי איך לסיים את הביקורת, ובסוף החלטתי שאני אסיים אותה עם קטע מתוך סיפור שאני כתבתי,
בלי התחלה ובלי סוף(שגם נכתב ב-סוג השל- השראה מהסיפור הזה),
שאני לא בטוחה אם הוא לגמרי קשור, אבל אני חושבת שאולי הוא
מצליח לתאר את הדכאון של האנה במובן מסוים:

"דיכאון זה כשאת מרגישה רע עם עצמך, אבל לא סתם רע, אלא רע בקטע של
'אני לא יכולה להסתכל על עצמי בראי מבלי לפחד לראות את מה שנשקף ממנו'".
"ומה נשקף ממנו?" שאלה.
היא כ"כ הרגיזה אותי!
איך זה בדיוק יעזור לה?!
או לי?!
התפוצצתי, והפיצוץ התבטא בכך שלקחתי את הכוס שהייתה מונחת על השולחן שהוצב ביננו והעפתי אותה אל הקיר.
הכוס נשברה והמים שהיו בה השאירו סימן גדול על הקיר.
צעקתי עליה:
"נשקפת לי מהראי מישהי שבורה!
שלא מסוגלת לצאת מהבית, שלא לדבר על לצאת מהמיטה!
את שואלת אותי מה זה דיכאון?!
אז אני אגיד לך בשיא הכנות!
זה כשאת קמה בבוקר, אבל לא מוצאת סיבה לצאת מהבית או בכלל לקום מהמיטה!
דיכאון זה כשאת מרגישה חוסר רצון לאכול,
לעשות את הדברים שאת אוהבת, לדבר עם חברים ומשפחה.
את כ"כ מנותקת מהעולם ושואלת את עצמך כל יום כל היום מתיי לעזאזל כבר נגמר?!
כשאת עם אנשים, הקרובים לך או הרחוקים ממך,את לא באמת נמצאת בשיחה.
את שומעת אבל את לא מקשיבה.
כאילו שאת לא נמצאת שם באמת.
את רק שואלת את עצמך מתי כבר תחזרי הביתה, למיטה שלך ותוכלי לישון.
ואת מרגישה רייקנות.
הרייקנות היא הדבר הכי מפחיד בכל העניין.
את פשוט מרגישה חסרת תועלת או אונים.
כאילו שאם תעלמי, תמותי, לאף אחד לא באמת יהיה אכפת.
את לא תחסרי לאף אחד.
וגם לעצמך את לא באמת תחסרי.
זה נשמע הזוי, אבל זה פאקינג נכון!
זה כואב, מפחיד אבל ממכר!
כי זה הדבר היחיד שאת יכולה להאחז בו.
גם אם זה עושה לך רע, זה רעיל בישבילך והורג אותך מביפנים,
זה הדבר הבטוח והידוע היחיד!
ואין לך שליטה על זה...
והכי עצוב לי זה שלפעמים באמת שכבר לא אכפת לי....".

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על 13 סיבות