ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

למה קראתי את אשמת הכוכבים? המלצות מכל עבר, תשבוחות מכאן ועד הודעה חדשה גם על הספר וגם על הסופר.
ומה הרווחתי מכך? מצאתי את ה"מכאוב מלכותי" שלי.
מיותר לציין שברגע שהייתה לי הזדמנות, שמתי עליו את ידיי וקראתי אותו בנשימה עצורה תוך שעות בודדות. אם תסתכלו על העותק שלי, תבינו גם כמה הוא השפיע עליי. זהו הספר הראשון שגרם לי לבכות בכאלו כמויות. בכיינית שאני, אני בוכה לעיתים מספרים. אבל בחיים לא קרה לי שבכיתי כמעט לכל אורך הקריאה. ועל כך אני משבחת את ג'ון גרין, שהצליח לגרום ללב שלי ולעיניים שלי לכאוב. ובאותו זמן גם לצחוק.
בלי שום קשר לסיפור האהבה המדהים בין הייזל גרייס לאוגאסטוס, אני מרגישה שזהו ספר חובה. לא רק בגלל הדמויות המקסימות והתיאור המדויק של החוויה המצמררת של להיות בקרבה של מחלת הסרטן הנוראה, אלא בגלל שהוא מציג השקפות חיים באופן כל כך מדויק.
הוא בדיוני במידה, אבל לא כמו שבני נוער רגילים. אין שום ערפדים נוצצים(או לא נוצצים), אנשי זאב, מכשפים או מכשפות למיניהן. וזה גם הקסם שלו. הוא מציג את ההתמודדות עם המחלה, עם החיים ועם המוות באופן כה נוגע שאני לא בטוחה עד כמה ניתן להישאר אדיש אל מול התיאורים הללו.
בן, בת, גבר, אישה. מה שלא יהיה. אתם צריכים לקרוא את הספר הזה. הוא לא ישנה לכולכם את החיים, אבל יעלו לכם מחשבה או שניים על ההשקפה שלכם ועל מקומכם בעולם.

» ביקורות נוספות של Natasha.
» ביקורות נוספות על אשמת הכוכבים