אז אולי כמה אנשים רואים את הכינוי שלי מתחת (או מעל) לביקורת ושואלים את עצמם מי פרץ לחשבון שלי. אז את התירוץ שלי כבר אמרתי, למטה, למען האמת. בכל מקרה, ברור שהיכולות הספרותיות שלי לא התדרדרו או משהו. אני עומדת לתת ביקורת.

יש את הספרים האלו, שקיומם הוא פשוט... כיף. כיף אדיר. ולא משהו מעבר. בלי עומק מדהים והתמוטטות או דמעות, הזדהות או משהו מעבר. ויש פעמים שגם הסופר יודע את זה, מה שהופך את הספר לכיפ

שיכרון יפהפה/<mark>ג'יימי מקגווייר</mark>
Beautiful Oblivion/Jamie McGuire
מאנגלית: מונה גודאר.
הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2015
סדרה: קטיפה.
303 עמ'.


אני מאוהבת.

אני מאוהבת בטרנטון מדוקס, ואיך אפשר שלא?

טרנטון מדוקס עבר תאונה טרגית, ובשל כך עוזב את הקמפוס, עובר לגור עם אביו, וכדי לסייע בפרנסה הוא עובד בחנות קעקועים בשם "סקין דיפ".

קאמי לקחה חופש של שבוע על מנת להיפגש עם החבר שלה אשר עובד

תעזבו רגע את הכריכה המהממת, קראתי את הראשון, כך שהשני מתבקש. ולראשונה ספר שלם שמספר מנקודת המבט של הגיבור.
העתק מדויק של הספר הראשון, וכאן אפילו השאיר אותי כועסת... איך לא ראיתי כמה אבי כלבה?
בראשון הבנתי לחלוטין למה טרביס התאהב באבי, חשבתי שהוא חולה ללא תקנה. בספר הזה אני לא בטוחה מי חולה יותר.

כן, אני יודעת... קיטש, נמרח, ובכל זאת אהוב.

רק דברים טובים יש לי להגיד על הספר הזה, ואי אפשר לומר שזה לא יוצא דופן. הביקורת נטולת ספויילרים לחלוטין, אגב. אני ממליצה בחום לקרוא אותו, ולכן לא ארצה להרוס לכם.
הנה אני מתחילה.

קודם כל, העילה החשובה ביותר להערכה שלי לספר הזה - הוא לא יוצר קונפליקטים בכוח. כי בואו נודה בזה, לרוב ברומנים לדמויות הראשיות אין באמת על מה לריב. הרומן יכל להסתיים כבר אחרי מחצית ספר אם לא פחות, אבל הסופרים מערימים ק

ובכן, יפהפייה זה לא.
אומנם <mark>מקגווייר</mark> ממשיכה באותה לשון ורגש את סיפורי האחים מדוקס.
לצערי הפעם הספר בסדר, לא יותר.
<mark>מקגווייר</mark> הוסיפה לרומן אקשן ועלילות FBI, אלה לא הוסיפו עיניין לסיפור בעיני.

אפשר לוותר.

החדר היה חשוך, האור היחיד היה זוהר מלבני שהסתנן במסדרון.
התאמצתי למקד את מבטי מעבר לחשכה, לבירה ולכעס, וכשהוא פנה אל האור, הבחנתי בחיוך הזחוח שהתנוסס על פניו.
חבטתי על המזרן באגרופי. "אתה כבר לא יכול להגיד לי מה לעשות, טרביס! אני לא שייכת לך!".
בשבריר השנייה שנדרש לו להסתובב ולהסתכל אלי, הבעת פניו הפכה לכעס. הוא צעד אלי במהירות. הניח את ידיו על המיטה משני צדדי גופי, ורכן אל פני.
"אבל אני שייך

אזהרה: ספוילרים בגוף הביקורת

ספר הוא אוכל.
כן, אוכל. זה לא שאני שולחת אתכם עכשיו להתחיל לקרוע עמודים מספרים ולאכול אותם, זאת ממש לא הכוונה, ואם תעשו את זה אתם תרצחו בכאב רב על ידי מתנקשת אנונימית שהיא בכלל בכלל לא אני. בכלל. בכל מקרה, אני גם לא חושבת שיהיה לכם טעים במיוחד.
כמו שאוכל מזין את הגוף, הספר מזין את הנשמה. זה נשמע עמוק וטיפה כמו זיבולי שכל אבל זה נכון, מילולית, אני לא חושבת שהייתי י

קראתי ביום אחד ועדיין, לא ספר שהייתי ממליצה ישר.
הוא כתוב טוב, סוחף (בגלל זה נתתי לו 4 כוכבים), אבל לאורך כל הקריאה יש חשק לצעוק עליהם שיתאפסו על עצמם ויהיו אחד עם השניה ודי לאמלל את כל העולם והקוראים.
הצד הרומנטי שבי אהב את סיפור האהבה הסוחף והתשוקה והאישה הבוגרת שבי רצתה שיתאפסו על עצמם ויפסיקו לבלבל את המוח כי הם בני 19-20 וכל החיים לפניהם אז למה לבזבז את הזמן באומללות ולהרגיז אחד את השניה במ

ותנו לי לספר לכן שהוא פשוט יפהפה ומקסים ומחמם את הלב.
באסון יפהפה יש הכל.
גיבור חתיך, קשוח (אוי, הם כאלה סקסיים שהם קשוחים) עם קעקועים, שמתאגרף בתחרויות איגרוף מחתרתיות.
גיבורה שמנסה לברוח מעבר לא פשוט ולהתחיל מחדש.
סיפור אהבה יוצא מפותל ומרגש במהלך לימודים בקולג’.

"אוקיי! למה את?" חיוך התפשט על פניו והוא רכן אלי כדי לנשק לשפתי.
"נדלקתי עלייך בלילה של הקרב הראשון."
"מה?" אמרתי בהבעה ספקני