“ידעתי שאני צריכה להפסיק לקרוא כבר ברגע כשהגעתי לעמוד ארבע לכל היותר, וקראתי על החולצה הוורודה של אליינה, עם מכנסי הפשתן התואמות, מה שמעורב בתיאור על השיער הזהוב והמשיי, הפנים היפות והגוף החטוב להחריד שלה. אז למה המשכתי לקרוא? כי אני חתיכת מטומטמת!! לעזאזל!! טיפשה!!! תתרחקו מהספר הזה. פשוט תתרחקו ממנו. הוא בזבוז של עצים, חמצן, כוח אנוש, וכסף. הוא לא שווה שום שקל ושום אגורה ואני יותר ממאושרת מה”

“היתה איזו תקופה בחיים שלי שבה נזקקתי (לדעת הוריי) לטיפול פסיכולוגי. הפגישות נערכו אחת לשבוע בימי חמישי בשעה שבע בערב. אני זוכר עדיין את אותו מסדרון דומם ואת ההרגשה שכאילו אני היחיד שנמצא במקום. אני זוכר את המזכירה שכל הזמן רק ישבה ותקתקה במחשב מאחורי דלפק זכוכית ואני גם זוכר את הרגע שבו הפסיכולוג בכבודו ובעצמו פתח את דלת חדרו וקרא לי להכנס. הרושם הראשוני שלי ממנו היה דווקא חיובי: הוא היה אדם נו”

“ל.ג' סמית עושה את זה שוב... עם דמויות מפגרות יותר, עלילה שטחית יותר, ורומן לא אמין בשיט, היא מוכיחה את עצמה כאחת מסופרות הנוער הגרועות בעולם. אלינה ה-"הו, וואוו, מושלמת, מדהימה, ממגנטת מבטים" חוזרת אלינו עם התנהגות יותר מפגרת, התאהבות יותר קיטשית, ומעוררת הקאה כהרגלה. סטיפן ה- "הו, וואו, איזה מוזר, או מי גאד, הוא כזה אלוהי!" ממשיך להיות הערפד העלוב בתולדות הספרות, וכך נולד הספר הגרוע בעולם, עוד”

“תמיד טוב לתת צ'אנס לסופרים, אתם לא חושבים ככה? אז נכון ש-ל.ג סמית כתבה את יומני הערפד, ונכון שזה אחד הספרים הקיטשים, הגרועים, המעצבנים שנראו בתולדות ספרי הנוער המתורגמים, אבל... בכל זאת הספר נמצא שם על המדף בסטימצקי, ובכל פעם שראיתי אותו לא יכולתי שלא לתהות "אולי הוא שונה?, אולי ל.ג סמית למדה מהטעויות שלה וכתבה ספר יותר נורמלי הפעם? ספר שאפשר לקרוא ולשם שינוי- ליהנות ממנו??" אז החלטתי לנסות ולהז”

“ידעתי שאני צריכה להפסיק לקרוא כבר ברגע כשהגעתי לעמוד ארבע לכל היותר, וקראתי על החולצה הוורודה של אליינה, עם מכנסי הפשתן התואמות, מה שמעורב בתיאור על השיער הזהוב והמשיי, הפנים היפות והגוף החטוב להחריד שלה. אז למה המשכתי לקרוא? כי אני חתיכת מטומטמת!! לעזאזל!! טיפשה!!! תתרחקו מהספר הזה. פשוט תתרחקו ממנו. הוא בזבוז של עצים, חמצן, כוח אנוש, וכסף. הוא לא שווה שום שקל ושום אגורה ואני יותר ממאושרת מה”

“היתה איזו תקופה בחיים שלי שבה נזקקתי (לדעת הוריי) לטיפול פסיכולוגי. הפגישות נערכו אחת לשבוע בימי חמישי בשעה שבע בערב. אני זוכר עדיין את אותו מסדרון דומם ואת ההרגשה שכאילו אני היחיד שנמצא במקום. אני זוכר את המזכירה שכל הזמן רק ישבה ותקתקה במחשב מאחורי דלפק זכוכית ואני גם זוכר את הרגע שבו הפסיכולוג בכבודו ובעצמו פתח את דלת חדרו וקרא לי להכנס. הרושם הראשוני שלי ממנו היה דווקא חיובי: הוא היה אדם נו”

“ל.ג' סמית עושה את זה שוב... עם דמויות מפגרות יותר, עלילה שטחית יותר, ורומן לא אמין בשיט, היא מוכיחה את עצמה כאחת מסופרות הנוער הגרועות בעולם. אלינה ה-"הו, וואוו, מושלמת, מדהימה, ממגנטת מבטים" חוזרת אלינו עם התנהגות יותר מפגרת, התאהבות יותר קיטשית, ומעוררת הקאה כהרגלה. סטיפן ה- "הו, וואו, איזה מוזר, או מי גאד, הוא כזה אלוהי!" ממשיך להיות הערפד העלוב בתולדות הספרות, וכך נולד הספר הגרוע בעולם, עוד”

“תמיד טוב לתת צ'אנס לסופרים, אתם לא חושבים ככה? אז נכון ש-ל.ג סמית כתבה את יומני הערפד, ונכון שזה אחד הספרים הקיטשים, הגרועים, המעצבנים שנראו בתולדות ספרי הנוער המתורגמים, אבל... בכל זאת הספר נמצא שם על המדף בסטימצקי, ובכל פעם שראיתי אותו לא יכולתי שלא לתהות "אולי הוא שונה?, אולי ל.ג סמית למדה מהטעויות שלה וכתבה ספר יותר נורמלי הפעם? ספר שאפשר לקרוא ולשם שינוי- ליהנות ממנו??" אז החלטתי לנסות ולהז”