ביקורת ספרותית על שפת הפרחים מאת ונסה דיפנבאו
ספר טוב

---

"אולי המנותקים, הדחויים, הלא אהובים, יכולים ללמוד להעניק אהבה לא פחות מכל אחד אחר" ונסה דיפנבאו "שפת הפרחים"

בהתחלה לא הצלחתי להבין למה הדמות הראשית כל כך אוהבת את הסבל שלה.
היא כל הזמן התחמקה מלהיות מאושרות כי הרגישה אשמה.
כשכבר סיימתי את הספר הצלחתי להבין שחוץ מלנסות להתחמק מאושר היא גם ניסתה להתחמק מהכעס שלה כלפי עצמה.
היא הוציאה את הכעסים שלה דרך ההתנהגות הרעה שלה כלפי כולם. בסופו של דבר היא הבינה כמה חשוב זה לסלוח לעצמך ולהתחיל לתקן את כל מה שעשית בחיים.

ספר דרמתי מאוד.
ילדות קשה והרבה כאבי לב.
לא הצלחתי שלא לרחם על הדמות הראשית למרות שהייתה מאוד ילדותית, אנוכית וקשת אופי.

מאוד אהבתי את שפת הפרחים שהכותבת הצליחה לקשר לסיפור.
אני מאוד אוהבת צמחים ופרחים וכל מה שקשור לטבע, אהבתי את הקשר בין צמחים לרגשות, ומאוד אהבתי את זה שהסופרת גורמת לדמויות לדבר בשפה הזאת כי בשפה הרגילה לפעמים באמת קשה להסביר המון דברים.

ספר מקסים, מוזר קצת, ודרמתי מאוד.

» ביקורות נוספות של The Swan Queen
» ביקורות נוספות על שפת הפרחים