• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שפת הפרחים

שפת הפרחים

מאת ונסה דיפנבאו

הביקורת של ליאור

תמונה של ליאור
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
שפת הפרחים

שפת הפרחים

מאת ונסה דיפנבאו

הביקורת של ליאור

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ליאור
הוצאה לאור:כנרת זמורה-ביתן, דביר
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עצמילי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“לקבל פרח מוויקטוריה ג'ונס זו לא מחמאה גדולה. האמת, סביר להניח שזה בדיוק ההפך ממחמאה. ויקטוריה ג'”

8/36
ביקורות על שפת הפרחים
הבאה
Addicted To Books
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 6 שנים•1 דקות קריאה

הסיפור מסופר על ילדה בשם ויקטוריה אשר עוברת חיים קשים בשל התמודדות היותה ילדה לא רצויה שנדחתה ע"י אמה.
ויקטוריה עוברת למספר בתי אומנה שבכל אחד מהם היא אוספת את הזיכרונות שלה משם.
הסיפור מחולק לפרקים בהם מסופר על ההווה של ויקטוריה כשהיא עובדת בחנות פרחים ומתחילה להרוויח כסף והשינויים במסלול חייה.
לבין החיים שלה בעבר שהייתה מאומצת ע"י אליזבת בתור ילדה קטנה.
בהתחלה כשקראתי לא כל כך התלהבתי מזה שיש שינוי בזמנים בכל פעם בפרקים ונהנתי יותר לקרוא את ההווה של ויקטוריה אך שהתחילה העלילה להתקדם עניין אותי יותר ויותר מה הסיפור של ויקטוריה ואליזבת מה שונה בה משאר המשפחות האומנה שמספרים עליה בעיקר, מה גרם לכך שהן לא נמצאות יותר בקשר ואיך גרנט מצטרף לכל העניין בסיפור.
נהנתי לקרוא את הספר היו בו רגעים מסקרנים ואיתם גם רגעים מסקרנים פחות אך עדיין זה לא משהו שגרם לי להפסיק לקרוא את הספר.
בנוסף אהבתי את זה שבספר מדברים שלכל פרח יש משמעות וזה גרם לי לתהות מה המשמעות של הפרחים שיש לי בגינה ולנסות לחפש אותם במילון שבסוף הספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של תמיד לספרים
תמיד לספרים
תמונה של רץ
רץ
תמונה של גלית
גלית
תמונה של Tamas
Tamas
תמונה של חיפושית
חיפושית
תמונה של עמיחי
עמיחי
10קוראים|גיל ממוצע56|50%נשים

על המבקרת

תמונה של ליאור

ליאור

חברה מזה 10 שנים
29 ביקורות•172 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של ליאור
ליאור
חברה באתר מזה 10 שנים
ביקורות29
לייקים שקיבלה172
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה8תרגום (נוער)8ספרות מתורגמת5

דיון על הביקורת

1 תגובה
Tamas
Tamas•לפני 6 שנים
רשימת הפרחים בסוף הספר ומשמעותם הלהיבה אותי יותר.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ליאור

הנשים

הנשים

כריסטין האנה

הנשים מאת כריסטין אנה הוא ספר מרגש ועוצמתי המתרחש בתקופת מלחמת וייטנאם. הסיפור מתמקד בחוויותיה של פרנקי ובנשים בכלל, במיוחד באלו שנטלו חלק בשירות הצבאי או שסבלו מהשלכות המלחמה. דרך דמותה של פרנקי, מתוארות ההתמודדויות האישיות והרגשיות של הנשים, לצד מבט רחב על ההשפעות של המלחמה – לא רק על החיילים, אלא גם על הנשים שסבבו אותם, בין אם בעורף, בשדה הקרב או במערכות היחסים שהתעצבו בעקבות המלחמה.

הספר מחולק לשלושה חלקים מרכזיים: התקופה שלפני גיוסה של פרנקי, זמן השירות הצבאי, והחיים לאחר השחרור. כל אחד מהחלקים מעניק נקודת מבט ייחודית על חוויית השירות והשלכותיה, מה שמוביל לתמונה מקיפה ומעמיקה. הספר עוסק בשאלות כמו: מה מניע אנשים לתרום ולשרת? איך נראה השירות עצמו? וכיצד הוא משפיע על חייהם לאחר מכן? במהלך הקריאה, התחושה היא של מסע רגשי, מלא באהבות, פרידות, קשיים והתמודדויות.

הספר מתייחס גם להכרה הרשמית בפוסט-טראומה, שנולדה בעקבות מלחמת וייטנאם, ולראשונה הובנה בצורה רחבה יותר השפעתה על החיים לאחר השירות. אחת הנקודות המרכזיות בספר היא כיצד התייחסו לנשים ששירתו במלחמה: מה היה מעמדן, כיצד הן התקבלו, ואיך הן התמודדו עם האתגרים שהציבה בפניהן המלחמה, הן בשירות עצמו והן לאחריו. הספר בוחן את השפעת הפוסט-טראומה והשלכותיה על עבודה, שגרה, מערכות יחסים, והיכולת לשוב למעגל חיים תקין.

הנשים הוא ספר מרתק, עם עלילה קולחת שמעוררת סקרנות לגבי דרכה של פרנקי לאורך העלילה. עם זאת, חשוב לציין שהקריאה אינה קלה. הספר מלא בתיאורים שמזכירים סיטואציות מוכרות גם מהמציאות הישראלית, כמו התמודדות עם מלחמה, אובדן, ושבי.

בכל זאת, אני ממליצה עליו בחום. הספר מעניק נקודת מבט רחבה ומרגשת, ואם תתחילו לקרוא, תגלו שיהיה קשה להניח אותו בצד.

נ.ב: אם קראתם את הספר ואהבתם, אני ממליצה לצפות בסרט צ'רי. הסרט, כמו הספר, מתמקד בשלושה שלבים – לפני הגיוס, בזמן המלחמה (הפעם מלחמת עיראק), ואחריה, עם דגש על ההשפעות הפוסט-טראומטיות. אמנם הסרט חסר את נקודת המבט הפמיניסטית הייחודית של הספר, אך הוא בהחלט מעשיר את החוויה ומעורר מחשבה.

לפני שנה•
★★★★★
•ליאור
שיעורים בכימיה

שיעורים בכימיה

בוני גרמוס

הספר מתרחש בשנות ה-60 באמריקה. חלומה של אליזבת הדמות הראשית, זה לעסוק במחקר בכימיה בסביבה בה שולטים גברים. הספר בוחן כיצד היא מאזנת את חייה המקצועיים ככימאית, וכיצד הדינמיקה המשפחתית שלה משפיעה על הבחירות והאושר שלה.
אליזבת נאבקת למצוא עבודה יציבה ולתמוך בבתה, היא מפוטרת מהמעבדה לכימיה בה עבדה כתוצאה מכך שהיא לא הייתה נשואה והיא בהריון. כשהוצעה לה הזדמנות להנחות תוכנית בישול, "ארוחת ערב בשש" על ידי מפיק טלוויזיה. היא נעתרה להצעה, למרות שלא היה לה עניין בבישול, אלא כי היא הייתה זקוקה לכסף על מנת שתוכל לדאוג לביתה. הספר עוקב אחר מסעה של אליזבת כשפית בטלוויזיה, שם היא משתמשת בידע המדעי ובשנינותה כדי ליצור מתכונים חדשניים ולבדר את הצופים. היא גם מתמודדת עם אתגרים ודעות קדומות מהתעשייה הנשלטת על ידי גברים, ומנסה להוכיח את עצמה כאישה מוכשרת ומקצועית. בדרך היא פוגשת אנשים שונים שעוזרים לה או מעכבים אותה.
אפשר לראות בספר את הדינמיקות המשפחתיות. זה מתבטא בדמות הראשית שהיא מגדלת את ביתה לבד לאחר מות בן זוגה, וזה מופיע גם במערכות היחסים המורכבת של אליזבת וקלווין עם המשפחות שלהם בתקופת הילדות עד שמצאו אחד את השנייה והרגישו לראשונה את החשיבות שיש לאדם שקרוב אלייך. ציטוט מתוך הספר ״זה שאנחנו נולדים למשפחות לא בהכרח אומר שאנחנו שייכים להן״.
בסופו של דבר מדובר בספר שכתוב היטב ומציע תובנות מעניינות אך העניין לא נשמר לאורך כל הספר ובאופן אישי ציפיתי יותר להתלהב ממנו.

לפני שנה•
★★★★★
•ליאור
מכשפה עצלנית

מכשפה עצלנית

הלן הרפר

מכשפה עצלנית זה ספר קליל וקצר, שמאפשר לצלול לעולמם של המכשפים במסדר הקדוש ליום אחד ולברוח קצת מהמציאות הקיימת.

אייבי ויילד המכשפה המתולתלת בעלת החתול המדבר מסופרת כבטטת כורסא, דמות עצלנית במיוחד שרק רוצה לסיים את העבודה בפחות מאמץ ולחזור הביתה להתכרבל מתחת לשמיכה. המשאלה שלה זה לקבל חופשה ויום מנוחה כדי שתוכל לצפות בסדרה שלה.

אך בכל זאת מדובר במכשפה גאונה בעלת יכולות יוצאות דופן שתמצא את הדרך הקלה לבעיות שלה, טוב אולי חוץ מהפתרון שיעזור לה על הדרך במטלות הבית.
אייבי חוזרת למסדר לאחר טעות קריטית בזיהוי שגורמת לה להיכבל לרפאל וינתר ובכך גם החופש שלה לחיות בעצלנות נהרס.
במקום זה היא מבלה או יותר נכון להגיד מרמה בחדר כושר ופותרת תעלומות של המסדר. היא נחשפת לחוסר שוויוניות ביחסי הכוחות וההיררכיה בארגון, שגם היא בעצמה חוותה את זה בעבר על בשרה.

הספר הינו פנטזיה, בלשות וטיפה פלירטוטים אבל אי אפשר להגיד שהיה בו מתח, כל עניין התעלומה והתפניות שבסיפור לא היו מעניינים.
עם זאת הספר חביב, קומי ומומלץ בעיקר בגלל אייבי שהיא דמות שנונה שנקודת מבטה כתובה בצורה מלאת קסם והומור.

לפני שנתיים•
★★★★★
•ליאור
סנטרל פארק

סנטרל פארק

גיום מוסו

אליס לא זוכרת.
היא לא זוכרת למה היא אזוקה לגבר שהיא לא מכירה בספסל בסנטרל פארק שהיא בכלל גרה בפריז, לא זוכרת למה החולצה שלה מוכתמת בדם ולא זוכרת למה נמצא אצלה אקדח שלא שייך לה.
אבל אליס שוטרת והיא מתחילה בדרך שלה שאותה היא מכירה הכי טוב וזה לחקור את התעלומה של עצמה בעזרת כל הרמזים אשר היא מגלה בדרך.
אליס מטילה ספק בגבריאל הגבר שאזוק אליה שטוען שהוא פסנתרן ג׳ז ויוצאת איתו ביחד למסע לגילוי התעלומה המשותפת של השניים בדרך היא נתקלת בקשיים ונזכרת בטראומות שקרו לה בעבר ומנסה לגלות האם הקרובים אליה אכן דוברים אמת?
האם היא יכולה לסמוך על מי שחשבה שהם חבריה הטובים והמשפחה שלה?
האם גבריאל הוא מי שטוען שהוא?
והאם יש קשר לתעלומה החדשה שלה לטראומת העבר שלה?


הספר הוא ספר מתח קליל שהעלילה כל פעם מסתבכת ומשתנה יתרה מכך החשדות של הקורא משתנות בעקבות השינויים הפתאומיים בעלילה וקשה לעקוב מי אמין בסיפור ומי משקר.
אהבתי את הספר עניין אותי לדעת מה קרה האם ניתן לסמוך על גבריאל והאם באמת האנשים הכי הקרובים של אליס שבזכותם היא בחיים אכן היו יכולים לפגוע בה ולשקר לה.
אני יכולה להגיד שלא ציפיתי לסוף הזה והחזקתי את עצמי לקראת סוף הספר שהסיפור הפך להיות מותח במיוחד לא לדפדף קדימה בשביל לראות מה פתרון התעלומה מהסקרנות.
מה שכן רציתי שהטוויסט והשקרים בעלילה יגעו לפני הזמן שהסופר החליט לספר אותם כי אומנם בתחילת הסיפור הייתי במתח אך לאחר מכן הרגשתי ירידה קטנה במתח אך לבסוף בעזרת התפניות שחלו בעלילה הספר חזר לעצמו וקראתי במהירות בשביל לגלות את סוף התעלומה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ליאור
בת הים

בת הים

קיארה קאס

ספר חמוד וקליל,
מעביר את הזמן מאוד מהר.
לקח לי קצת כמה פרקים בהתחלה עד שהבנתי את הרעיון של הספר אבל הקריאה בו זרמה והדמיות היו די מעניינות.
קצת מוזר היה להתרגל בהתחלה ולהבין שבעצם הים הוא דמות שיש לה רגשות ושמקרי המוות שקורים בו זה בשביל שיוכל להתקיים אבל זה משהו שלפי דעתי מאוד מיוחד בספר וגורם לעניין יותר גדול.

הספר מתעסק בקיילין הדמות הראשית שהדבר הכי חשוב לה זה אהבה ובכך שהיא "בת ים" זה די הורס את החלום שלה מכיוון שהקול שלה
הורג אנשים והיא נשארת באותו הגיל במשך מאה שנה עד שהיא חוזרת להיות אנושית ואז היא לא זוכרת דבר ולכן היא חושבת שלא אפשרי מבחינתה
שהיא תזכה באהבה.

בספר מנסים להראות שאהבה אפשרית גם אם אתה חושב שאין לך סיכוי בגלל המוגבלויות שלך.
והכותבת באה להראות בספר שאהבה יכולה להיות גם בזכות הפנימיות שלך ושיש אנשים שמסתכלים לתוכך ולא באמת חשוב להם "הפגמים"
שאתה חושב שיש לך.

על שאר הדמויות לא מסופר עליהן הרבה אך הן תורמות לסיפור וגורמות להבנה טובה יותר.

בקיצור מומלץ ומעניין.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•ליאור
הזיכרון היחיד של פלורה בנקס

הזיכרון היחיד של פלורה בנקס

אמילי בר

לפלורה היה גידול במוח. כשהייתה בת אחד עשרה הסירו אותו בניתוח חלק מהזיכרון שלה הוסר יחד איתו,
היא זוכרת לעשות דברים בסיסים ומה שקרה לפני המחלה אך היא לא מצליחה ליצור זיכרונות חדשים.

אבל בעצם יש לפלורה זיכרון שאותו היא לא שוכחת הנשיקה שלה... הנשיקה שלה עם דרייק שאותו היא לא ממש
זוכרת אבל את הנשיקה כן ומה שקרה ואמר לה באותו הערב גם נזכר במוחה.
וכבר אחרי הנשיקה שלה היא חושבת שזהו אותו היא אוהבת ומדמיינת אותו כבעלה לעתיד ואב לילדיה.
תחילת הסיפור מתחיל נחמד עד ש... נחשו שמגיעים לנשיקה שלה.
פלורה מאוד רוצה לזכור את זה ו"הפלא" זה הדבר היחיד שהיא זוכרת והסופרת רוצה להוכיח לנו שהיא זוכרת
בכך שכמעט רבע מהספר רשום בכל עמוד(אולי אני קצת מגזימה ~,~) "נישקתי את דרייק,אני אוהבת את דרייק,
חבר לשעבר של פייג לא להתקשר אליה היא כועסת".

גייקוב אח של פלורה חולה וההורים שלה נוסעים לצרפת לבקר אותו.
בסיפור פלורה קמה כל בוקר בבהלה שהיא לבד ולכן חוזרים כל הזמן על אותם פרטים שאנחנו הקוראים כבר יודעים
"ההורים שלה נסעו לגייקוב. הוא חולה זה נורא. אין לה דרכון היא נשארה עם פייג אך היא לא איתה היא כועסת עליה"
אומנם אני מבינה שכנראה זה חשוב לסופרת לרשום כך כדי להראות שפלורה לא זוכרת אבל זה הרגיש לי לא נכון.
אני בטוחה שהסופרת יכלה להעביר את המידע שפלורה לא זוכרת בלי לכתוב שוב ושוב ולציין כל הזמן את אותו
התוכן של הפתקיות שחוזרות על עצמן במשך העמודים.
התחלתי להתייאש בשלב זה כבר מהספר בגלל שהרגשתי שאני קוראת ועוברת עמודים אבל בעצם נשארת באותו מקום ובקושי נוסף
לי לספר מידע מעניין חדש. המשכתי לקרוא עוד קצת עד שהגיעה נקודת השיא שיכולתי להכיל מהספר הזה ההתכתבויות שלהם ביחד.
זה היה קיטשי מידי רק רבע יום היא זוכרת ממנו וכבר התוכן של ההתכתבויות הרגיש לי מוקדם מידי... בשלב זה קראתי עוד כמה עמודים אחדים לתקווה קטנה ואחרונה אך לבסוף ויתרתי ונטשתי את הספר כבר לא היה לי את הסבלנות והכוח להמשיך זה שעממם אותי.
ואולי אם הייתי ממשיכה לקרוא אותו אולי עוד קצת עד לחלק השני הוא היה יותר מעניין אך מחר הספרייה פתוחה והגיעו ספרי המשך חדשים לספרים שקראתי כך שאחזיר את הספר הזה בשביל שאקח כמה שיותר.

וכאן נגמר היכרותי עם הספר "הזיכרון היחיד של פלורה בנקס", לא מומלץ.

*איזבל*

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ליאור
מיועדים

מיועדים

אליסון נואל

מיועדים נשמע שם מעניין, התקציר נראה טוב וגם קראתי בעבר סדרת ספרים של אליסון נואל ואהבתי את זה מאוד.
זה מה שחשבתי לפני שלקחתי את הספר הזה והחלטתי לקרוא אותו ואת האמת ממש התאכזבתי מהספר.

נתחיל בעלילה, הספר מתחיל מעניין עד שלדיירה קורה התקרית עם ההזיות. בגלל ההזיות של דיירה כולם חושבים שהיא משוגעת שצריכה אשפוז.
אליסון, מתארת את המצב בהרבה תיאורים שלפי דעתי ממש מיותרים וגרמו לי להרגיש שאני קוראת את הספר אבל לא קורה שום דבר מעניין ושאני עוד מחכה למשהו שפתאום ישנה את העלילה למעניינת אבל זה לא קורה.
ג'ניקה, מחליטה שהכי טוב לדיירה יהיה לגור עם סבתא שלה בהתחלה דיירה ממש לא מרוצה מהעניין ושולחת לאמא שלה הודעות
ומתקשרת אליה וכמובן ג'ניקה לא זמינה ולא עונה לדיירה. ואז קרה לדיירה איזה תאונה ופתאום מהפך... היא אוהבת לגור עם סבתא שלה ומתחמקת מהשיחות עם אמא שלה.
פה שהיה צריך יותר תיאורים זה לא קרה וכמעט כל המהפך הזה מתרחש בעמוד אחד.

טוב באו לא נשכח שדיירה מיועדת לדייס שאיתו קורה משהו רק בסוף הספר הייתי מצפה שהיא תפגוש אותו ותדבר איתו קצת יותר מוקדם אבל זה לא קורה ושהיא כבר נפגשת איתו תוך שנייה שניהם מאוהבים אחד בשני.

ועכשיו אגיד את דעתי על הדמיות :
דיירה: ההתייחסות שלה לדברים ממש מעצבנת ואיך שהיא מבדילה בין קייד לדייס...זו הדרך הכי מפגרת שראיתי.
דייס: הוא הרגיש לי דמות פחדנית מכיוון שכל פעם שראה את אמא של דיירה הוא הרגיש תמיד לא בנוח ורצה ללכת.
ג'ניקה: אמא לא אחראית שלא ממש סומכת על הבת שלה וחושבת שהיא יודעת הכל.
קייד: את האמת הדמות הזאת הייתה הכי מעניינת,אהבתי את הקטעים איתו ובאמת הוא הציל את כל הסיפור.

לסיכום ממש התאכזבתי מהספר הרעיון שלו טוב אבל הביצוע גרוע.
אפשר לוותר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ליאור
נולדו בחצות

נולדו בחצות

סי.סי האנטר

הדבר שמשך אותי לקרוא את הספר הזה זאת הכריכה הממש טובה
לצערי חבל שהספר לא טוב מבפנים כמו שהוא טוב מבחוץ .
בערך עד עמוד 200 אני קוראת ומרגישה שאני קוראת סתם
שהעלילה לא מתקדמת לשום מקום,הקצב של הסיפור ממש איטי
ספר שלם אני קוראת ומה בסוף אני מגלה שהיא על טבעית נו ידעתי את זה כבר רשום
משהו דומה לזה בתקציר שהיא שייכת למחנה של העל טבעיים יותר מכולם
לא היו רושמים את זה אם היה לה בעיה בראש או שהיא משוגעת .
למה על זה מתבסס כול הספר שתעשה עוד משימות .
בסוף הספר היא גילתה שהיא על טבעית למרות "שכולנו היינו בטוחים שלא " והמשימה הבאה שלה זה לגלות
מה הסוג של העל טבעיות שלה אמממ אם גם המשימה הזאת תהיה כל הספר השני אז תדעו אני מוותרת לקרוא אותו
למרות שגם ככה אני לא אקרא את הספר השני כי הוא לא מתורגם וזה לא ספר שמגיע לו שאקרא אותו באנגלית.
טוב בואו נדבר על הכתיבה נו באמת מה זה הכתיבה הזאת הספר רשום בצורה כול כך שטחית וטיפשי
באמת הסופרת הזאת יודעת לרשום בכלל זה ספר נוער תרגיעי קצת ... קיילי רק בת שש עשרה אין לה מה למהר
טוב בואו לא נדבר גם על שרה שהרבה יותר גרועה מקיילי .
דמויות:
לא אהבתי אף אחת אולי רק את ברנט שבקושי מסופר עליו ובגלל זה הסופרת לא יכלה להרוס גם את הדמות הזאת
וגם בהתחלה אהבתי את לוקאס אבל אפשר להגיד שמאמצע הספר עד סופו הוא פשוט נעלם וחבל ...
את הדמות של דרק אפשר לתאר כך שהוא נוצר בשביל להיות סביב קיילי ולהציל אותה שבום טראח יש אריה על המיטה שלה
ודרק באותו זמן היה בחוץ והסתובב.
ולבסוף אני אספר לכם את הסוף של הספר שהסופרת כל כך רצתה שהקוראים שלה יסתקרנו ושסוף סוף יש משהו מלוקאס
היא החליטה לא לא ניתן להם לקרוא את המכתב של לוקאס שיסתקרנו ויקראו את הספר השני בשביל זה. אם אני הייתי
קיילי ולוקאס היה חבר ידיד שלי(אין לי מושג איך לקרוא לו כול פעם קיילי לא יודעת את מי היא אוהבת אותו או את דרק) ואיזה חצי ספר לא הייתי רואה אותו (אין לי מושג כמה זמן עבר בחצי ספר שהוא לא נמצא) הייתי פותחת את המכתב לראות מה הוא רשם לי זה רק כמה דקות לקרוא זה לא או המכתב של קיילי או ללכת למסיבה קיילי יש דברים שאפשר לעשות גם וגם .

טוב אם הגעתם עד לפה ובאמת קראתם הכול אתם יכולים להבין שלא אהבתי את הספר ואני לא ממליצה לכם לקרוא אותו בכלל אבל בכל זאת מגיע לו שני כוכבים בגלל הכריכה המהמת הזאת וכן זה גם משהו חשוב!!
אבל בכל זאת לא ממליצה לקרוא תעשו משהו יותר טוב עם עצמכם מאשר לקרוא את זה .

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ליאור
עיר של עצמות

עיר של עצמות

קסנדרה קלייר

ספר מדהים
מזמן לא קראתי ספר כל כך טוב .

הכתיבה מדהימה
ומה שנורא אהבתי בכתיבה של קסנדרה קלייר שכמעט בכול עמוד יש ציטוטים ממש יפים.

"לקבל חצי מתשומת הלב שלך זה הרבה יותר טוב לקבל את מלוא תשומת הלב של מישהו אחר"
בין הציטוטים שהכי אהבתי אבל יש עוד מלא..

בספר קסנדרה הצליחה להכניס הכול
ערפדים,אנשי זאב,ציידי צללים,מלאכים ,פיות ...
הכניסה לספר את כל העלום הקסום ביחד וזה יצא פשוט מצוין.

הדמיות ממש מיוחדת קסנדרה הכניסה לכול דמות אופי מיוחד
במיוחד
גייס שאי אפשר לא לאהוב אותו השחצן והבלונדיני הטבעי של הספר.
קליירי לא פוחדת ואומרת את מה שיש לה בלב להגיד במיוחד לאלק שתעזוב כבר את גייס
סתכל על מגנוס.
סיימון קצת חנון אבל בכל זאת יש בו משהו מיוחד .
ואיזבל כמו שמתארים אותה בספר היא מושלמת ...

טוב לסיכום מומלץ מאוד מי שלא קרא שיקרא
עכשיו!!!
אתם תהנו מכל רגע של קריאה ותגמרו את הספר ממש מהר שאפילו לא תשימו לב שכבר נגמר הספר.


שבת שלום

לפני 9 שנים•
★★★★★
•ליאור

ביקורות נוספות על "שפת הפרחים"

שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

לא תאמינו אולי, אבל כאן באתר יש ארבעה ספרים ששמם הוא "שפת הפרחים". כנראה ששפת הפרחים היא דבר. בספר הזה לא מדובר בפרחים שמשתמשים בשפה לצורך תקשורת בינם לבין עצמם, אלא אנשים ששולחים פרחים זה לזה ומשתמשים בהן בתור קוד למשמעויות ובעיקר כדרך מוסכמת לתיאור רגשות בין אנשים שלא יכולים לדבר בצורה גלויה או ישירה זה עם זה ונדרשים להעביר את המסרים בצורה סמויה. נגיד אם הם מאוהבים בחברה שלא רואה בעין יפה קשר רומנטי ביניהם.

שפת הפרחים דנן היתה מוכרת בתקופה הויקטוריאנית והיו אפילו מילונים שקודדו ותיארו אותה, עבור הבחורות הענוגות והמעריצים הסמויים שלהן, וכנראה היה ידוע שורד הוא לא רק ורד ומאחורי כל זר שנשלח יש מסר סמוי. אבל אנחנו במאה העשרים ואחת, הנורמות אחרות והמילונים נשכחו זה מכבר. רק אחת, ויקטוריה (הא!) ג'ונס, למדה את השפה מהאם האומנת שלה אליזבת, והיא משתמשת בה. בגלל שאף אחד אחר לא מבין את המסרים, זה הופך להיות סוג של עקיצה פנימית אישית של ויקטוריה, וממילא היא מיזנתרופית ואין לה חברים לשתף אותם בזה. היות והיא מיזנתרופית השפה משמשת אותה בצורה קצת שונה, במקום מסרים רומנטיים ואוהבים, היא לוקחת את הרגשות הקשים והשליליים ביותר ושולחת אותם לסובבים אותה. כזו היא ויקטוריה.

ויקטוריה ננטשה זמן קצר אחרי שנולדה. בגיל עשר, אחרי שורה של משפחות אומנות שכשלו, ואחרי שהאומנה האחרונה שלה כשלה ולא הפכה לאימוץ, עברה ויקטוריה לדיור מוגן בחסות המדינה. בגיל שמונה עשרה ויום, על פי התאריך האקראי שרשויות הרווחה החליטו שהוא תאריך הלידה שלה, היא מתחילה את החיים המבוגרים שלה. אין לה כוונה למצוא מקום מגורים או מקום עבודה, ולכן היא מתחילה במגורים בפארק, סמוך לצמחים, וכשהרעב גובר היא מוצאת עבודה מזדמנת בתשלום שחור בחנות פרחים בשם בלום. זה החלק שבו הספר מתחיל כיוון כמו של אדונית התבלינים - היא מבלבלת בין קידוד ובין מהות, בין מסמן ומסומן אם תרצו, ומחברת את זרי הפרחים שאנשים מבקשים למטרות שהם מעוניינים בהן. וזה מצליח. אלא שהכיוון הזה ננטש במהרה, והעלילה מקבלת תפנית אחרת. היא נעה לסירוגין בין ההווה ובין העבר, באותם חודשים שבהן אליזבת וויקטוריה ניסו להיות אם ובת.

החלק של העבר מעניין מאוד, מדבר על הפרעות היקשרות ובעיות קשות של ילדי אומנה, ועל הסיבה העלומה שיצרה את ההפרדה בין ויקטוריה לאליזבת. החלק של ההווה הוא זה הפחות ממוקד, יותר מתפזר, מנסה לקחת שלושה קווי עלילה שונים ולאגוד אותם יחד. זה גם מתחבר לבחירה התמוהה להוסיף איורי פרחים בשערים של חלקי הספר וגם בראשי הפרקים, והופך את הספר לעוד קצת קיטש רומנטי, וזה ממש מפספס מבחינתי.

לפני 8 חודשים•נצחיה
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

שפה "מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לארגן מידע בעל משמעות" היא הדרך בה בני האדם ובעלי חיים אחרים מעבירים מסרים האחד לשני. רוב השפות נוצרו באופן טבעי תוך כדי תקשורת. בני האדם נבדלים מבעלי חיים אחרים בכך שהם כנראה היחידים הממציאים שפות באופן מלאכותי, לצרכים ייחודיים. כזו היא האספרנטו וכזו היא - כנראה - שפת הפרחים הויקטוריאנית, המייחסת תכונה ייחודית לכל צמח ופרח ומאפשרת לתקשר בה.
ילדים שלא אהבו אותם אף פעם, כאלה שאינם שייכים לאף אחד, כועסים על העוול שנעשה להם, לא מאמינים לאף אחד, מעמידים אותך בנסיונות שגם אם עמדת בהם הם לא מאמינים לך, והבור בקרבם - זה שצריך ודורש אהבה לא ייסתם לעולם.
בזה וגם בזה עוסק הספר הזה.

אבל העלילה...היא פשוט הזכירה לי את החולצה ההיא שהייתי צריכה לתפור בשיעור מלאכה, אי אז. היה חסר לי בד, נדמה לי, אז לקחתי מהחצי השני, בהנחה שאף אחד לא ירגיש. התוצאה נראתה כקרדיגן לחייזר שיכור, ואני עוד זוכרת את הבעת הייאוש על פני המורה. דיפנבאו עשתה דבר דומה עם הסיפור: היא השאילה מפה, מתחה את הדמויות משם, כדי שיהיה סיפור על הנושאים שציינתי, ומה שיצא לה הוא סיפור שאינו מתקבל על הדעת, דמויות לא אמינות והשתלשלות ארועים לגמרי לא סבירה.

זה לא שסבלתי בזמן הקריאה: הספר קריא וכתוב באופן קולח, עם הפטנט העתיק של סוד נורא(?) מהעבר הנחשף אט אט. אבל כמו החולצה ההיא - זה בזבוז של חומרי גלם, ונראה לי שכמו ששפות מלאכותיות הן יצור כילאיים, כך גם סיפורים שמנסים להתאים אותם לרעיון. זה רומן ביכורים שזכויות התרגום שלו נמכרו עוד לפני שיצא לאור(?). אני מנחשת שאלה שקנו אותן הסתפקו בשם ובתקציר - ואולי ייעדו אותו בכלל לחובבי גינון...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•yaelhar
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

יש לי אחות קטנה. היא צעירה ממני ב-12 שנים. לידתה היתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי עד אז. הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם בכל פעם שהייתי אומרת שיש לי אחות תינוקת. עד היום כשאני מספרת עליה אני פותחת בדברים אחותי הקטנה... למרות שהיא כבר מתקרבת לשנתה הארבעים.

לפני כעשר שנים ולאחר שכבר היה לה תינוק אחד זהוב ומקסים אחותי החליטה יחד עם בן זוגה להפוך להיות משפחת אומנה לילד או ילדה, שמזלם לא שפר עליהם. כך נכנסה ילדה קטנה זהובת שיער עם עיניים חומות – רכות, לחייהם.

כבר מהשבועות הראשונים הובן שהילדה איננה ילדה רגילה. היא היתה זקוקה לטיפול מאוד אינטנסיבי בכל תחום שרק אפשר לחשוב עליו. אולם הדבר לא רק שלא ריפה את ידיה של אחותי הקטנה. נהפוך הוא, היא שינסה מותניה וגילתה בעצמה כוחות של לביאה השומרת על גוריה כדי לאפשר לאותה ילדה קטנה וחסרת אונים: בית, ומשפחה ואהבה ותמיכה וטיפולים רפואיים אינסופיים וכישורים רבים נוספים, שיאפשרו לה לגדול ולהפוך לאדם פעיל ומאושר בתוך הקהילה.

לימים נולדה לאחותי עוד תינוקת קטנה ומתוקה. הכל היה יכול להיחשב לאידיליה, לולא בן זוגה של אחותי, שלא ראה עין בעין את ההשקעה של אחותי בזאת המיוחדת, האחרת הזקוקה ליותר תמיכה. וחייהם הפכו לרצפים של כעס וחילופי דברים שהעיבו על חייהם וחיי ילדיהם.

שנים עברו. הילדה סיימה את בית הספר היסודי. ובתהליך בירוקרטי ארוך ומיגע מצאה לה אחותי הקטנה בית ספר מופלא ונהדר. מסגרת חינוכית, שעוזרת לילדים עם צרכים מיוחדים להשתלב בקהילה. מקום שמלווה אותם עד גיל 21, ומלמד אותם כישורי חיים. אולם אליה וקוץ בה, אותו בית ספר מלווה בצוות חינוכי שבחן את כל הדוחות, שהוגשו לו על הילדה ועל מערכת היחסים במשפחה, ואחרי בחינה מדוקדקת של הממצאים החליטו, שטובת הילדה מחייבת הוצאתה מביתם והעברתה למשפחת אומנה אחרת או לפנימיה. הבכי של אחותי הקטנה בטלפון לא פסק כאשר היא צלצלה להודיע לי את רוע הגזרה. לשאלתי אם היא תילחם עליה, היא ענתה שהיא יודעת שטוב לה הרבה יותר לצאת מהבית שבו לא כולם רוצים בה.

גם הספר מדבר על ילדת אומנה. ילדה לא רצויה, שהחיים מגלגלים אותה כמו כדור משחק בידי כוחות עצומים, שלה – הקטנה אין יכולת להבין אותם או להשפיע עליהם. אך יש דבר אחד משמעותי שמחלחל לתוכה עד שהיא מפנימה אותו לחלוטין – הידיעה הברורה והחד משמעית, שלא מגיע לה דבר וחצי דבר בעולם הזה. פשוט וחלק לא מגיע לה. כאשר מתחיל הטוב בחייה, שבא לידי ביטוי באהבה שמורעפת עליה. היא מפנה אליו גב זועם כי בתוך תוכה היא יודעת שהיא אינה ראויה לו.

וכדי לחזק את תוכנו של הספר, ובלי שום ידיעה מוקדמת שהם הולכים להתכתב זה עם זה, צפיתי בסרט המטלטל "ילד עם אופניים". ילד קטן אחד, שאבא שלו לא רוצה אותו כי הוא לא מתאים לחיים החדשים שאליהם האב פנה. איזה דבר איום זה לכל אחד בעולם הזה ועל אחת כמה וכמה לילד קטן, שמנסה לצעוד את צעדי החיים הראשונים שלו ולגלות שהוא לא רצוי. לגלות שכדי לקבל אהבה הוא צריך להתאמץ קשה ולהסתבך ולא משנה עד כמה הוא ירצה הוא לא יזכה לאהבה שהוא כל כך צריך.

מאז שהתקבלה ההחלטה של אותה ועדה חינוכית באותו בית ספר של ילדת האומנה של אחותי הקטנה, עברה חצי שנה. אחותי הקטנה נסערת מרוע הגזרה ניסתה למצוא לה מסגרת אחרת טובה יותר מאשר פנימיה או מוסד חינוכי. ואכן נמצאה בית אומנה לא רחוק מביתם שיכול לקלוט אותה ואשר מאפשר לאחותי להמשיך ולהיות חלק מחייה של הילדה, שכבר הפכה לנערה מאורגנת ומסודרת היודעת להתנהג ולהתנהל. אך בימים אלה היא קיבלה הודעה שההורים של אותו בית אומנה עומדים לעזוב וכרגע אין הורים חדשים, שמוכנים לקבל את הבית על שלוש עשרה הילדים שבו. והם, ילדי אומנה, עלולים להתפזר כולם לפנימיות ברחבי הארץ. ילדים לא רצויים. ילדים חורגים. ילדים שמוכנים לעשות הכל ורוצים רק לרצות כדי לקבל קצת אהבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•כלנית
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

לא, זאת לא הייתה הכתיבה השנונה שקנתה את ליבי. גם לתיאורי הדמויות והנופים אין חלק בזה. ובכל זאת, אני רוצה להכריז בזאת:
"הו!! זה היה ספר מצוין!"
תשמעו, זה ספר מצוין. יש בו מאה אחוז של סיפור טוב: יש בו ילדות קשה, ואחר כך בגרות לא קלה. יש בו ייאוש במינון הנכון ואהבה במינון הנכון ואנשים טובים במינון הנכון.
ויש בו- את זה אני הכי אוהבת- משהו חדש שלא ידעתי לפני כן, ועכשיו למדתי עליו.
שפת הפרחים הויקטוריאנית? - שמחתי להכיר.תודה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•המילה הכתובה
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

כשויקטורי מגיעה לגיל 18 עוזבת את הפנמיה ויוצאת לחיים החופשיים שלה.
ויקטוריה ילדה סגור עם המון משקעים מהיילדות,אימא שלה נוטשת אותה אחרי הלידה בבית החולים וגודלת אצל משפחות מאומצות ולא עוברים עליה חיים כלים.
מתוך אהבתה לפרחים ויקטוריה מצליחה לבנות לה חיים ופרנסה,ולאט לאט להתחיל להפתח לאנשים ולתקשר איתם ספר יוצא מהכלל,קראתי אותו בנשימה אחת,מקסים ומומלץ.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

בימי קדם, באנגליה הויקטוריאנית הצנועה והשמרנית, רווח מנהג של העברת מסרים באמצעות פרחים. לכל פרח הוצמדה משמעות משלו, וכך היוו הפרחים לא רק מחווה רומנטית, אלא שפה שלימה דרכה יכלו אוהבים (ואולי גם לא אוהבים) לדבר מבלי שאחרים יוכלו לשמוע. זה רומנטי, מסתורי ומגרה את הדמיון בצורה שלא הרבה ספרים עושים.
סביר להניח שהמנהג נגוז עם עליית תנועת ההשכלה, אבל ייתכן גם שנעלם כי הפך לאפנתי מדי. הפרחים נועדו להעברת מסרים סודיים, ומה הטעם אם כולם מבינים? היום המצב שונה, הידע קיים אך לא אצל כולם. אני אישית הכרתי את הרעיון של שפת הפרחים קודם, גם אבל לא רק מהספר המזוויע "לנצח" שדווקא בנושא הזה היה יפה. האם אתם הכרתם?
גיבורת הספר מכירה היטב, אך חיה בעולמנו המושכל והבור בענייני פרחים ונימוסים אנגלים. על כן היא יכולה להטיח את מסריה הסודיים בכל שנואיה מבלי שהם ידעו שעליהם להיעלב. מכך היא שואבת הנאה הומוריסטית. אני חייבת להודות שזה יכול להיות די משעשע.
הבעיה העיקרית של "שפת הפרחים" היא שהוא צפוי מדי, ניתן לומר שהוא סטיגמה של עצמו. מה זה אומר? ובכן, אם אספר לכם שגיבורת הספר היא יתומה אומללה ומרירה שמגיעה לגיל 18 ויוצאת מבית היתומים אל חיים עצמאיים, כנראה תוכלו לחזות את שאר פרטי העלילה. כלומר, כמובן שקוראים לה ויקטוריה. וכמובן, זהירות ספוילר, שהיא עובדת בחנות פרחים והו מובן מאליו שהעסק פורח (סטיגידיש) ושכל הלקוחות שלה זוכים לאושר ואהבה שהפרחים מאחלים להם.
אז הקלישאתיות מורידה את אמינות הספר ביגון שאולה, אך היא לא הבעיה היחידה. במהלך הספר, מתחבטת ויקטוריה גיבורתנו בתיעוב עצמי ובחוסר אמונה. הם גורמים לה לברוח מהאושר כשהלה נוקש על דלת ביתה ומתחנן שתכניס אותו. אישית קשה לי להבין תחושות כאלה. אני מניחה שהן באמת קיימות, אבל כנראה לא אצל קורא הספרים הממוצע. על הסופר להתעלות מעל יכולות הכתיבה הממוצעות, ואולי אפילו הטובות למדי, כדי לגשר על הפער העצום הזה. ונסה דיפנבאו היא לא רעה, לא רעה בכלל. למעשה היא סופרת טובה וכתבה ספר עלילתי ומעניין, מנוסח היטב (חוץ מפשלה קטנה פה ושם) ובאופן כללי מוצלח. אבל היא לא הצליחה לשכנע אותי בתחושות שהיא מתארת בצורה כמעט קלינית.
אני כל כך אוהבת בספרים כשיש סריה מושלמת. אם זה נקודות זמן, גופים דוברים, צבעים (הספר הנפלא "ילדות רעות"), ארצות, יסודות, או במקרה שלנו- פרחים שמעניקים את שמותיהם וגם את משמעותיהם לחלקי הספר. וכמו שאני אוהבת סריה מושלמת, כך גם אני סולדת כשהיא שבורה. הסריה כאן נשברה בצורה נוראית ומיותרת, וליבי נשבר איתה (לא באמת).
בסופו של יום, כמו הרבה פעמים בעבר, אני מכה ספר ללא רחם ומורידה אותו לקרשים כשלמעשה הוא מוצלח מאוד ואני ממליצה עליו בחום. עד הפעם הבאה, קבלו ממני ורדים אדומים.

לפני 8 שנים•מרים
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

לקבל פרח מוויקטוריה ג'ונס זו לא מחמאה גדולה.
האמת, סביר להניח שזה בדיוק ההפך ממחמאה.

ויקטוריה ג'ונס משתמשת בשפת הפרחים הוויקטוריאנית, שכמעט נכחדה מהעולם. במקום להשתולל בהתפרצויות זעם אדירות, היא מביאה פרח. לכל פרח יש משמעות, ובדרך כלל הפרחים שויקטוריה מחלקת מביעים רגשות כמו כעס, שנאה וייאוש. ולמה שיבטאו משהו אחר? ויקטוריה היא נערה בודדה. אין לה אף אחד בעולם. מאז שנולדה עברה ממשפחת אומנה אחת לאחרת, עד שבסופו של דבר בגיל עשר מצאה את עצמה במוסד שבו חיה שמונה שנים. בגיל שמונה עשרה היא יוצאת לעולם - היא צריכה לבנות לעצמה חיים נורמליים, למצוא עבודה, חברים, אבל היא לא יודעת איך. הדרך היחידה שהיא יודעת לתקשר בה היא שפת הפרחים, המסרים הסמויים האלו שאף אחד לא מסוגל להבין באמת את משמעותם...

ויקטוריה, הדמות המרכזית בסיפור מדהימה. אני באופן אישי התאהבתי בה. היא כל כך חסרת ביטחון, אין לה אמון בעצמה או באחרים, אבל היא לא מפסיקה להיאבק לחיות חיים נורמליים. לא יכולתי שלא להעריץ אותה.

הדבר היחיד שיש לי לומר נגד הספר הוא שהוא יותר מדי נמרח. היה שלב שכבר הסתכלתי על העמודים שנשארו עד סוף הספר, ושאלתי את עצמי איך הסופרת מתכוונת למלא אותם. יש לה בכלל כל כך הרבה דפים של עלילה לכתוב? אז מסתבר שצדקתי, ולא היו לה. לקראת הסוף הקורא כבר נאלץ לסחוב את עצמו עמוד אחרי עמוד רק כדי להגיד שגמר את הספר, וחבל. כי עד לנקודה הזאת, הספר ממש מעולה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עצמילי
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

פשוט ויפה. לא יכולתי לבחור משהו יותר טוב לקרוא בכיפור. מצחיק שדווקא על הספר הזה לא קראתי המלצות והוא לא היה באף רשימה שלי, הוא פשוט הופיע על המדף בסטימצקי וקרא לי(:
סיפור מקסים מלא בתיאורים יפים של פרחים, דמות ראשית שאי אפשר שלא להתאהב בה. נורא יפה איך הפרחים משתלבים בתוך סיפור חיים לא פשוט כאילו מלמדים שתמיד אפשר למצוא נחמה במשהו.
אני מרגישה שהספר הזה שינה את צורת ההסתכלות שלי על פרחים, לתת משמעות לפרח זה הדבר הכי יפה שאפשר לחשוב עליו, פתאום ורדים נראים לי יפים יותר כשמייחסים להם משמעות.
הרעיון של תקשורת דרך פרחים עדיף על מילים, מהיום אני מדברת רק בשפת הפרחים...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Addicted To Books
שפת הפרחים

שפת הפרחים

ונסה דיפנבאו

ספר מעולה......דרמה מרגשת על ילדה בשם ויקטוריה גיבורת הספר..ש-חייה בבית אומנה ... והעובדת הסוציאלית מרדית... מנסה בכל פעם להעבירה למשפחה מאמצת... אך ללא הצלחה כי ויקטוריה ילדה מופרעת במיוחד... ותמיד חוזרת לבית האומנה...עד ש--היא מגיעה לגיל 18.... וכאן למעשה מתחילות הרפתקאותיה של ויקטוריה..... ספר מלא ברגש... על תובנות החיים... קריא סוחף.... ונא לא להתייאש בתחילתו על שהמחברת מתמקדת יותר מידי על פיענוח שפת הפרחים ש-כן מהר מאד המחברת עוברת לדמות העיקרית :גיבורת הספר "ויקטוריה " לא נותר לי אלא לתת לו את מלוא הניקוד... ולציינו לשבח..!!!! אהבתי מאד.!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ר ו נ י ת
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“פשוט ויפה. לא יכולתי לבחור משהו יותר טוב לקרוא בכיפור. מצחיק שדווקא על הספר הזה לא קראתי המלצות והוא”