ביקורת ספרותית על שפת הפרחים מאת ונסה דיפנבאו
ספר טוב

---

יש לי אחות קטנה. היא צעירה ממני ב-12 שנים. לידתה היתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי עד אז. הייתי הילדה הכי מאושרת בעולם בכל פעם שהייתי אומרת שיש לי אחות תינוקת. עד היום כשאני מספרת עליה אני פותחת בדברים אחותי הקטנה... למרות שהיא כבר מתקרבת לשנתה הארבעים.

לפני כעשר שנים ולאחר שכבר היה לה תינוק אחד זהוב ומקסים אחותי החליטה יחד עם בן זוגה להפוך להיות משפחת אומנה לילד או ילדה, שמזלם לא שפר עליהם. כך נכנסה ילדה קטנה זהובת שיער עם עיניים חומות – רכות, לחייהם.

כבר מהשבועות הראשונים הובן שהילדה איננה ילדה רגילה. היא היתה זקוקה לטיפול מאוד אינטנסיבי בכל תחום שרק אפשר לחשוב עליו. אולם הדבר לא רק שלא ריפה את ידיה של אחותי הקטנה. נהפוך הוא, היא שינסה מותניה וגילתה בעצמה כוחות של לביאה השומרת על גוריה כדי לאפשר לאותה ילדה קטנה וחסרת אונים: בית, ומשפחה ואהבה ותמיכה וטיפולים רפואיים אינסופיים וכישורים רבים נוספים, שיאפשרו לה לגדול ולהפוך לאדם פעיל ומאושר בתוך הקהילה.

לימים נולדה לאחותי עוד תינוקת קטנה ומתוקה. הכל היה יכול להיחשב לאידיליה, לולא בן זוגה של אחותי, שלא ראה עין בעין את ההשקעה של אחותי בזאת המיוחדת, האחרת הזקוקה ליותר תמיכה. וחייהם הפכו לרצפים של כעס וחילופי דברים שהעיבו על חייהם וחיי ילדיהם.

שנים עברו. הילדה סיימה את בית הספר היסודי. ובתהליך בירוקרטי ארוך ומיגע מצאה לה אחותי הקטנה בית ספר מופלא ונהדר. מסגרת חינוכית, שעוזרת לילדים עם צרכים מיוחדים להשתלב בקהילה. מקום שמלווה אותם עד גיל 21, ומלמד אותם כישורי חיים. אולם אליה וקוץ בה, אותו בית ספר מלווה בצוות חינוכי שבחן את כל הדוחות, שהוגשו לו על הילדה ועל מערכת היחסים במשפחה, ואחרי בחינה מדוקדקת של הממצאים החליטו, שטובת הילדה מחייבת הוצאתה מביתם והעברתה למשפחת אומנה אחרת או לפנימיה. הבכי של אחותי הקטנה בטלפון לא פסק כאשר היא צלצלה להודיע לי את רוע הגזרה. לשאלתי אם היא תילחם עליה, היא ענתה שהיא יודעת שטוב לה הרבה יותר לצאת מהבית שבו לא כולם רוצים בה.

גם הספר מדבר על ילדת אומנה. ילדה לא רצויה, שהחיים מגלגלים אותה כמו כדור משחק בידי כוחות עצומים, שלה – הקטנה אין יכולת להבין אותם או להשפיע עליהם. אך יש דבר אחד משמעותי שמחלחל לתוכה עד שהיא מפנימה אותו לחלוטין – הידיעה הברורה והחד משמעית, שלא מגיע לה דבר וחצי דבר בעולם הזה. פשוט וחלק לא מגיע לה. כאשר מתחיל הטוב בחייה, שבא לידי ביטוי באהבה שמורעפת עליה. היא מפנה אליו גב זועם כי בתוך תוכה היא יודעת שהיא אינה ראויה לו.

וכדי לחזק את תוכנו של הספר, ובלי שום ידיעה מוקדמת שהם הולכים להתכתב זה עם זה, צפיתי בסרט המטלטל "ילד עם אופניים". ילד קטן אחד, שאבא שלו לא רוצה אותו כי הוא לא מתאים לחיים החדשים שאליהם האב פנה. איזה דבר איום זה לכל אחד בעולם הזה ועל אחת כמה וכמה לילד קטן, שמנסה לצעוד את צעדי החיים הראשונים שלו ולגלות שהוא לא רצוי. לגלות שכדי לקבל אהבה הוא צריך להתאמץ קשה ולהסתבך ולא משנה עד כמה הוא ירצה הוא לא יזכה לאהבה שהוא כל כך צריך.

מאז שהתקבלה ההחלטה של אותה ועדה חינוכית באותו בית ספר של ילדת האומנה של אחותי הקטנה, עברה חצי שנה. אחותי הקטנה נסערת מרוע הגזרה ניסתה למצוא לה מסגרת אחרת טובה יותר מאשר פנימיה או מוסד חינוכי. ואכן נמצאה בית אומנה לא רחוק מביתם שיכול לקלוט אותה ואשר מאפשר לאחותי להמשיך ולהיות חלק מחייה של הילדה, שכבר הפכה לנערה מאורגנת ומסודרת היודעת להתנהג ולהתנהל. אך בימים אלה היא קיבלה הודעה שההורים של אותו בית אומנה עומדים לעזוב וכרגע אין הורים חדשים, שמוכנים לקבל את הבית על שלוש עשרה הילדים שבו. והם, ילדי אומנה, עלולים להתפזר כולם לפנימיות ברחבי הארץ. ילדים לא רצויים. ילדים חורגים. ילדים שמוכנים לעשות הכל ורוצים רק לרצות כדי לקבל קצת אהבה.

» ביקורות נוספות של כלנית
» ביקורות נוספות על שפת הפרחים