הביקורת נכתבה ביום רביעי, 12 במרץ, 2014
ע"י dyona
ע"י dyona
נורית סתיו, חניכת תנועת הנוער היא הנערה בחולצה כחולה. זוכרים את השיר :"חולצה כחולה, והיא עולה, בלי שום ספק, על כל העדיים"? החולצה הכחולה המסמלת את השייכות הנכונה הייתה, בעשור הראשון למדינה שווה יותר מכל התכשיטים...
הספר, הכתוב בגוף ראשון, הוא יומנו של יונתן מרציאנו אשר החברים העניקו לו את התואר "משורר" (לאחר שכתב שירי אהבה לנורית) ובעקבות זה קנה לו אביו מכונת כתיבה.
המספר מתאר, בתיאורים מאוד מפורטים וצבעוניים, את ילדותו בעיירה הקטנה ספרו שבמרוקו על הטיפוסים המיוחדים שבה, את העלייה ארצה דרך אלג'יר ואת הקליטה הקשה בחיפה. הכרמל, על אורותיו המנצנצים, היה משאת נפשם של העולים הקרבים באניה לנמל חיפה, אולם אחר כך התגלה להם שהמרחק ממנו לשכונת וואדי סאליב הוא גדול מאוד ! חיפה "האדומה" הנשלטת בידי ראש העיר אבא חושי ויו"ר ההסתדרות יוסף אלמוגי, אינה בית חם לעולים ממרוקו ואינה קשובה לבעיותיהם הרבות. בחלקו האחרון של הספר מופיע דוד בן-הרוש, מארגן ההפגנות בוואדי סאליב ותיאור כל הנושא מזווית הראיה של יונתן הצעיר.
האהבה והכמיהה לנורית סתיו היא המוטיב המרכזי בספר והכל מתחבר איכשהו אליה. יונתן מבקש מדודו, מגרש השדים מספרו, לעזור לו בכיבוש לבה של אהובתו. הקמעות שהדוד נותן לו לא עוזרים ויונתן בכלל מתבייש ונמנע מלגלות לנורית את אהבתו פנים אל פנים.
חלק גדול מזמנו מבלה יונתן בקולנוע. גיבורי הקולנוע כמו גרי קופר, ג'ון וויין, ברט לאנקסטר וחבריהם הם אליליו וברור לו מאוד מי הטובים ומי הרעים. הכוכבות הגדולות: ריטה הייווארת, ג'יין מאנספילד ואניטה אקברג הן מודל נשי אך ,בעיניו, נורית סתיו עולה עליהן!
קטע קצר בסוף הספר מדגים את תחושתו של המספר : אדם בחיפה מגיע לחתונה בקומה השניה של אולם שמחות. הוא אוכל רבע עוף, מקנח, רושם צ'ק וניגש לחבק את החתן. או אז הוא מגלה שזה לא החתן שלו...הוא ממהר לרדת במדרגות ופוגש שם מישהו הממהר לעלות וזה מספר לו שהיה באולם השמחות בקומה הראשונה, אכל רבע עוף קינח, רשם צ'ק וניגש לחבק את החתן ואז גילה – שזה לא החתן שלו. "אז אנחנו יכולים להתקזז" אומרים הם אחד לשני... בספרו זה לא יכול היה לקרות. כשהייתה חתונה כל העיירה התחתנה, כולם השתתפו בשמחה וכך בכל אירוע, שמח או עצוב. לעתים קרובות הוא חש שהחליף את המלאח (הגטו) המוכר והאהוב של ספרו במלאח הלא-ידידותי של חיפה, הלא הוא וואדי סאליב.
יונתן התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים והיה בגדוד 890. הוא היה מאוד בודד שם. כל החבר'ה היו קיבוצניקים בעלי מכנה משותף והוא היה האאוט-סיידר. במהלך שירותו הסדיר פרצה מלחמת יום הכיפורים. גם ההשתתפות בקרבות לא הפכה אותו לחלק מן החבר'ה...
למרות שיש כאן דברים קשים הספר כתוב בסגנון מאוד נעים, כנה ומלא נוסטלגיה והתחושה היא שהמספר מבין שאלו הם חבלי הלידה של האומה המתחדשת ותפקידו לכתוב את סיפורה של משפחתו כדי שיוותר זיכרון ממה שהיה שוקק חיים ועתה הולך ונעלם.
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
