ביקורת ספרותית על האישה ששמעה צבעים - פרוזה מאת קלי ג'ונס

---

לורן או'פארל היא בלשית אמנות המתחקה אחר ציורים חשובים ומפורסמים אשר אבדו בתקופת שלטון הנאצים בגרמניה. שמועות על האנה (שמיד) פליישמן ששיתפה פעולה עם היטלר בהעלמת האמנות ה"מנוונת", מביאות אותה לראיין את איזבלה פלטשר, בתה של האנה.

איזבלה פלטשר היא גברת מכובדת בת שמונים ושתיים, צלולה וחדה, המתגוררת במנהטן בדירה מלאת ציורים. לורן מבקשת לראיין אותה בתואנה סתמית ולא רצינית. איזבלה נענית לבקשה ומבהירה כבר בהתחלה שברורה לה הסיבה האמיתית לראיון.

הריאיון בתחילה מאוד רשמי, נוקשה וזהיר. יש תחושה שכל אחת מהלכת על קצות האצבעות כדי לא לפגוע בשנייה ובכך לשים קץ לריאיון.

לאט, לאט מצליחה לורן לרכוש את אמונה של איזבלה והיא נפתחת ומגוללת את סיפור חייה המרתק של אימה האנה. הסיפור מתחיל בחוות בקר בבוואריה, שם נולדה האנה בראשית המאה העשרים. אחר כך במינכן אליה הגיעה כדי לעבוד כמשרתת בביתו של סוחר האמנות היהודי העשיר והמכובד מוזס פליישמן. בזכות אופייה וכישרונותיה היא מתקדמת להיות עוזרתה האישית של הגברת פליישמן ולאחר מותה של זאת היא הופכת בעצמה לגברת פליישמן.

ממוזס פליישמן היא לומדת הכל על ציור וציירים ומכירה את האמנים המפורסמים שהם באי ביתו, כמו ואסילי קנדינסקי הרוסי. יש לה מין הפרעה הנקראת סינסטזיה, עירוב חושים, היא מסוגלת לשמוע את הצליל שיוצר הצבע וגם להיפך - לראות את הצבע שיוצר הצליל. בזכות זה היא מבינה לעומק את הציורים.

הסיפור מכיל את שתי מלחמות העולם, את התקופות שלפני ובין המלחמות, תקופת סוף שנות הארבעים והחמישים ובמקביל ימינו אנו, שנת 2009 שבה נערך הריאיון.

הסופרת מצליחה לפרוס יריעה רחבה של התקופות השונות על הלכי הרוח האופייניים להן. קראתי שהיא בוגרת לימודי היסטוריה ואמנות וזה ניכר היטב בכתיבתה.

אספר על תחושות מיוחדות שהיו לי בעת קריאת הספר. יש קטעים רבים המתארים את המאמצים הכבירים שמשקיעה האנה בשמירת והצלת הציורים המפורסמים שהיטלר קרא להם "אמנות מנוונת". לשם כך היא אפילו מוכנה לעבוד בשירותו כדי להצליח להציל כמה שיותר ציורים. קומם אותי לקרוא זאת בידיעה שבאותה עת כבר היה "ליל הבדולח", יהודים כבר נשלחו למחנות, עונו והושמדו, והיא מקדישה את כל מרצה לציורים...הייתי צריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב שהסופרת האמריקאית, קלי ג'ונס, לא כתבה ספר על שואת היהודים. שעם כל הצער והכאב, הגויים חיו את חייהם הרגילים כל עוד לא נדרסו במגפי הנאצים, וגורלם המר של היהודים לא היה בראש דאגותיהם...

יש בספר גם סיפור רומנטי נוגע ללב שכמובן אין בדעתי לפרט אותו כאן. הכתיבה קולחת וממש ראיתי לנגד עיני את הדמויות המככבות בו. השליש האחרון, בפרט, מאוד זורם ונקרא בשקיקה.

נהניתי מן הספר ואני ממליצה עליו בחום.

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על האישה ששמעה צבעים - פרוזה