ביקורת ספרותית על נערה בחולצה כחולה - פרוזה # מאת גבריאל בן-שמחון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 בפברואר, 2017
ע"י טרי


הספר "נערה בחולצה כחולה" הוא חגיגה לבעלי יידע הן בתחום סרטי הקולנוע של שנות ה-50 במאה הקודמת והן למתמצאים בז'אנרים השונים של סרטי הקולנוע דאז.
אפשר לסווג את הספר כרומן חניכה, אך הספר שווה קריאה על ידי קהל נוסף. הסופר - גבריאל בן שמחון - מרשים את הקורא כאדם בעל יידע נרחב בתחום סרטי קולנוע, כוכבי קולנע ובתי קולנוע. במובן זה, אין ספק שהספר שיצא מתחת ידיו ייחודי. בן שמחון הוא פרופ' לקולנוע וזה מורגש היטב.
אבל מבחינה היסטורית הספר עשיר בתיאורים על העלייה ממרוקו ב-1949 באוניית הפליטים "יהודי הלוי" שיצאה מאלג'יר; הווי היהודים בערים כמו קזבלנקה, פס ורבאט, המלאח, וכיצד השתלבו העולים ממרוקו בתרבות המקומית.
הספר מספק עדות לכך שהחברה המקומית בישראל, לא קיבלה את המעפילים הללו בזרועות פתוחות, ואם לא די בכך, הסוכנות היהודית סיפקה לרובם דירות קטנות בוואדי סאליב, חיפה. אחרים נשלחו אל מחוץ לחיפה, לקריות, במקרה הטוב, או דרומה מחיפה.
הסכוך הישראלי-ערבי מקבל נוכחות בספר בדמותה של מלחמת סיני 1956. הגיבור הוא יונתן מרציאנו והעלילה מתרחשת כשהוא בגיל ההתבגרות וחווה אהבה נכזבת, בעיקר בשל הגזענות. אשכנזים אינם מוכנים שילדיהם יתרועעו ויצרו יחסי חברה קרובים עם יוצאי מרוקו.
הסטריאוטיפ "מרוקאי סכין" מופיע כעדות לאפלייה נגדם.
השיוך המפלגתי גם הוא מעיד על קיומה של אפליה נגדם.העולים ואביו של הגיבור שמוצאם בעיר קטנה ליד פס, ושמה ספרי, רואים בגיבור זה מרוקאי אחרון.
ציטוט: עמ' 210-211:
"אני מבקש מאבא לתת לי מנוחה אבל הוא מתעקש: המורה שחר אמרה....
אבא מסביר לי שאני הוא המרוקאי האחרון, וכי כשאלך, שלוש אלפים שנה של יהודםי ילכו איתי - תכתוב ספר, הוא אומר, ותשאיר לפחות זיכרון ממה שהיה ועומד למות....
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ