ילדה של אחרים היא נועה גלילי בת העשר מטורונטו קנדה הנוחתת לפתחה של יעל כץ מכוח צוואה שכתבו הוריה. ההורים, חלי ובני גלילי, היו שכניהם וחבריהם של יעל ואריק כץ בטורונטו. יום אחד הודיעו לכצים שכתבו צוואה ואם יקרה להם משהו הם יורשים את בתם נועה.
יעל ואריק הופתעו והרימו גבה אך ההסבר של בני וחלי שכמעט ואין להם משפחות מתפקדות בארץ הניח את דעתם, פחות או יותר. הם חשו אי נוחות ואף הסתייגות (יעל יותר מאשר אריק) אולם הדחיקו את רגשותיהם מתוך אמונה שהסיכוי למימוש הצוואה קרוב לאפס.
לחיים הפתעות משלהם. יעל ואריק ובניהם טל ונועם חזרו ארצה ונתקו את הקשר עם חלי ובני. עברו שבע שנים ותאונת דרכים קשה גבתה את חייהם של חלי ובני. תוך מספר ימים, בתיווכם הנמרץ של עורכי דין בקנדה ובישראל, הגיעה נועה גלילי לביתה של משפחת כץ ברמת גן.
יעל ההמומה מן המשא הכבד שנפל עליה עשתה מאמצים להשתחרר מן התיק. היא פנתה לקרוב היחיד שיכול היה לעזור – אחיה של חלי, חוזר בתשובה המטופל בששה ילדים ומתקשה ביותר לפרנסם. האח דחה אותה בתוקף ולא נותר לה אלא להחזיק, בינתיים לפחות, את נועה בביתה.
נועה, בת עשר חכמה ומפונקת, התקשתה מאוד להתמודד עם אסונה ועשתה למשפחת כץ (ובעיקר ליעל) חיים קשים מאוד. לאחר מספר שבועות, כשלא חלה שום התקדמות, החליטה יעל שמוטב לה להחזיר את נועה לקנדה ולמצוא לה שם משפחה מאמצת. ניסיונותיו של אריק, בעלה, להניא אותה מכך עלו בתוהו והשתיים עולות על טיסה לטורונטו.
גם בקנדה מתגלה שהדברים מורכבים ומסובכים ויש הפתעות נוספות. יותר לא אגלה ואומר רק שהספר מאוד קריא, מעורר אמפטיה ומעניק תובנות חשובות על משפחה, זוגיות וגידול ילדים.

לזכות בפרס ראשון בלוטו הוא חלומם של מיליונים ברחבי העולם. תלי תילים של פנטזיות מתנקזות אליו. האם הוא יביא אושר מושלם לזוכה? על זה בדיוק כתוב הספר הקטן והמקסים הזה!
ז'וסלין גרבט, צרפתייה בת ארבעים ושבע, גרה בעיר שדה, מנהלת חנות סדקית קטנה וכותבת בלוג מצליח בשם "ידי זהב" היא הגיבורה הראשית של הספר הזה.
ז'וסלין ובעלה ז'וסלן (שימו לב לדמיון בין השמות – הוא חשוב!) העובד במפעל הגלידות של האגן-דאז, גרים בבית קטן מוקף גינה. שני ילדיהם בגרו ועזבו את הבית. נישואיהם מתנהלים על מי מנוחות עם עליות ומורדות אשר לפעמים מזעזעות את המערכת.
ז'וסלן מבלה את ערביו מול הטלוויזיה עם בירה שחורה או עם חבריו. ז'וסלין מבלה הרבה עם חברותיה התאומות השולחות לוטו בכל שבוע. פעם אחת הן מצליחות לשכנע גם אותה לשלוח וראה זה פלא: היא זוכה ב – 18,547,301 אירו ו- 28 סנט!
האם תגשים ז'וסלין את כל חלומותיה ? האם תזכה באושר מושלם או שמא תתגשם התחזית של הפסיכולוגית של הלוטו, זו שנפגשת עם כל זוכה בפרס הראשון לפני שהוא מקבל את השיק?
כדי לדעת את התשובות לכל השאלות הללו תצטרכו כמובן לקרוא את 156 העמודים בפורמט קטן של הספר הזה. אני גמאתי אותם ביום אחד וזה כבר אומר הכל לדעתי!
הספר נקרא בזריזות אולם התובנות שהוא מעלה יישארו אתכם עוד זמן רב.
נ.ב. הניחוח הצרפתי של הספר הוא בשבילי בונוס חביב 

זה ספר שממש כיף לקרוא אותו!
הסיפור מתרחש באיטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה אשר גובה קורבנות גם מן הדמויות שבסיפור. יש בספר כל כך הרבה אהבה, ידידות, חמלה, תקווה ומוזיקה המחפים על מוראות המלחמה.
סצנת הפתיחה מתרחשת על החוף בפורטופינו (כמה רומנטי). כשאלודי ההמומה והמפוחדת עומדת למסור את הניירות שלה לחייל גרמני קשוח, צועק אנג'לו הגדול והחזק : "דודה! דודה! תודה לאל שהגעת, כבר כמה ימים אני מחכה לך!" מפלס דרכו אליה ומחבק אותה. אנג'לו אומר לחייל הגרמני "היא אתי" והלז משחרר אותה. כך הציל אנג'לו את אלודי מבדיקה קפדנית יותר של ניירותיה (שהיו כמובן מזויפים) ואולי ממעצר.
אנג'לו מציע לה מקלט בביתו אשר בראש ההר. כשמו כן הוא – מלאך! לשאלתה של אלודי מדוע עשה זאת הוא עונה "כי את היית המפוחדת מכולם על החוף".
מכאן מגוללת הסופרת את הסיפור לעברם של השניים. רובו הגדול של הסיפור הוא על אלודי, צ'לנית מחוננת, הוריה וחבריה בעיר וורונה ובעיר ונציה. אלודי הייתה חברה במחתרת האיטלקית האנטי פשיסטית שפעלה מאוחר יותר גם נגד הכובש הגרמני. היא איבדה את אהובה ואת מרבית חבריה והצליחה להימלט לפורטופינו.
אנג'לו הוא רופא הכפר. כשהיה סטודנט התאהב בדאליה היפה ונשא אותה לאישה. אחר כך נשלח כרופא עם החיילים האיטלקיים לאתיופיה במצוות מוסוליני, בן בריתו של היטלר. כאן התחילה הטרגדיה של אנג'לו.
אלודי ואנג'לו, המצולקים מן המלחמה ישקמו את חייהם בפורטופינו היפה.
אינני מבינה הרבה במוזיקה, אולם הקטעים המתארים את נגינתה של אלודי ואת יחסיה עם הצ'לו שלה – שבו את לבי! גם התיאורים של מעשי האהבה הם כל כך עדינים ויפים – ממש תענוג לקרוא.
ברב המקומות המוזכרים בספר ביקרתי והיה זה ערך מוסף עבורי מאחר וראיתי אותם בדמיוני בשעת הקריאה.
בסוף הספר מודה הסופרת לכל אלה שעזרו לה ומסתבר שערכה תחקירים רציניים לפני הכתיבה והכניסה סיפורים אמיתיים בשינוי השמות, כמובן. היה גם מעניין לקרוא מנין בא לה הרעיון הראשוני לסיפור.
ממליצה בחום על הספר.

לאורך הקריאה ב"הלמות פרסות" הלם גם לבי לא פעם מהתרגשות, חמלה, כעס או שמחה. יש בספר הרבה אהבת אדם, אמונה בטוב ועזרה הדדית בכמויות בלתי נדלות.
גיבורת הספר היא דניאל אשר מתגלית בתחילה כנערה נמוכה וצנומה, חסרת בית המשוטטת בשדות הסמוכים לראש פינה ואינה מוציאה מילה מפיה. היא ישנה במערה, נוברת בפחי האשפה ומתקיימת מעבודות מזדמנות ומטוב ליבם של אנשים.
לדניאל יש סוד גדול, קשה וכואב. כדי שלא תאלץ לספר אותו היא מתרחקת מאנשים וגם גוזרת על עצמה אילמות.
אלא שלא כך רצה הגורל (או בעצם המחברת). יום אחד היא נתקלת בניר, בעל חווה באזור יער ביריה היוצא מדי יום לרכיבה על סוסו. בעקבות ההתקלות היא נופלת ומתעלפת. ניר, הרואה עצמו אחראי לעניין ממהר לפנותה לבית החולים, מגייס את חברו הווטרינר לזרז את הטיפול בה ודוחק ברופאים להקדיש לה את מלוא תשומת הלב.
כאשר מתברר שלא נגרם לה נזק משמעותי והיא יכולה להשתחרר, מצליח ניר לשכנע את האחראים להסכים לכך שייקח אותה לחווה שלו. הוא מבטיח שידאג לה למקום מגורים ומזון ואף יעסיק אותה בעבודות שונות. דניאל מעט נרתעת בתחילה אך די מהר היא מבינה שקבלה את הזדמנות חייה ומתחילה לשתף פעולה.
ניר מגייס את חבריו הקרובים ואת עובדי החווה לעזור, כל אחד בתחומו, בשיקומה של דניאל. הם נרתמים לנושא במרץ רב וכך מתגלגל הסיפור לאורך כשלוש שנים.
בד בבד נחשפים הקוראים לפרקי היומן שכתבה דניאל בילדותה ובראשית התבגרותה ובהם מתגלה הסוד הנורא ששיבש לחלוטין את חייה. קריאת היומן מעוררת בקורא רגשות של כעס גדול מצד אחד וחמלה ענקית מצד שני.
לא אכביר במילים מאחר ואינני רוצה לכתוב ספוילר. אומר רק שיש הרבה התפתחויות מעניינות והקריאה זורמת. כל הדמויות, פרט לאחת, הן דמויות מאוד חיוביות ומשתפות פעולה. זה היה קצת לא מציאותי בעיניי.
יש הרבה קטעים סביב נושא האוכל וזה עורר בי הרבה פעמים את התיאבון...ניכר שהמחברת חקרה היטב את נושא הרכיבה על סוסים ובעיקר הרכיבה הטיפולית, את נושא ההתנדבות לצה"ל ולמשטרה והקמת והרצת צימרים – כל אלה נושאים המופיעים בהרחבה בסיפור.
נהניתי מן הקריאה ואני ממליצה עליו גם לכם !

לורן או'פארל היא בלשית אמנות המתחקה אחר ציורים חשובים ומפורסמים אשר אבדו בתקופת שלטון הנאצים בגרמניה. שמועות על האנה (שמיד) פליישמן ששיתפה פעולה עם היטלר בהעלמת האמנות ה"מנוונת", מביאות אותה לראיין את איזבלה פלטשר, בתה של האנה.

איזבלה פלטשר היא גברת מכובדת בת שמונים ושתיים, צלולה וחדה, המתגוררת במנהטן בדירה מלאת ציורים. לורן מבקשת לראיין אותה בתואנה סתמית ולא רצינית. איזבלה נענית לבקשה ומבהירה כבר בהתחלה שברורה לה הסיבה האמיתית לראיון.

הריאיון בתחילה מאוד רשמי, נוקשה וזהיר. יש תחושה שכל אחת מהלכת על קצות האצבעות כדי לא לפגוע בשנייה ובכך לשים קץ לריאיון.

לאט, לאט מצליחה לורן לרכוש את אמונה של איזבלה והיא נפתחת ומגוללת את סיפור חייה המרתק של אימה האנה. הסיפור מתחיל בחוות בקר בבוואריה, שם נולדה האנה בראשית המאה העשרים. אחר כך במינכן אליה הגיעה כדי לעבוד כמשרתת בביתו של סוחר האמנות היהודי העשיר והמכובד מוזס פליישמן. בזכות אופייה וכישרונותיה היא מתקדמת להיות עוזרתה האישית של הגברת פליישמן ולאחר מותה של זאת היא הופכת בעצמה לגברת פליישמן.

ממוזס פליישמן היא לומדת הכל על ציור וציירים ומכירה את האמנים המפורסמים שהם באי ביתו, כמו ואסילי קנדינסקי הרוסי. יש לה מין הפרעה הנקראת סינסטזיה, עירוב חושים, היא מסוגלת לשמוע את הצליל שיוצר הצבע וגם להיפך - לראות את הצבע שיוצר הצליל. בזכות זה היא מבינה לעומק את הציורים.

הסיפור מכיל את שתי מלחמות העולם, את התקופות שלפני ובין המלחמות, תקופת סוף שנות הארבעים והחמישים ובמקביל ימינו אנו, שנת 2009 שבה נערך הריאיון.

הסופרת מצליחה לפרוס יריעה רחבה של התקופות השונות על הלכי הרוח האופייניים להן. קראתי שהיא בוגרת לימודי היסטוריה ואמנות וזה ניכר היטב בכתיבתה.

אספר על תחושות מיוחדות שהיו לי בעת קריאת הספר. יש קטעים רבים המתארים את המאמצים הכבירים שמשקיעה האנה בשמירת והצלת הציורים המפורסמים שהיטלר קרא להם "אמנות מנוונת". לשם כך היא אפילו מוכנה לעבוד בשירותו כדי להצליח להציל כמה שיותר ציורים. קומם אותי לקרוא זאת בידיעה שבאותה עת כבר היה "ליל הבדולח", יהודים כבר נשלחו למחנות, עונו והושמדו, והיא מקדישה את כל מרצה לציורים...הייתי צריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב שהסופרת האמריקאית, קלי ג'ונס, לא כתבה ספר על שואת היהודים. שעם כל הצער והכאב, הגויים חיו את חייהם הרגילים כל עוד לא נדרסו במגפי הנאצים, וגורלם המר של היהודים לא היה בראש דאגותיהם...

יש בספר גם סיפור רומנטי נוגע ללב שכמובן אין בדעתי לפרט אותו כאן. הכתיבה קולחת וממש ראיתי לנגד עיני את הדמויות המככבות בו. השליש האחרון, בפרט, מאוד זורם ונקרא בשקיקה.

נהניתי מן הספר ואני ממליצה עליו בחום.

זהו ספר מתח מאוד ישראלי. עלילת הספר מורכבת ומעניינת. מככבים בה המוסד מצד אחד, המאפיה הדרומית מצד שני וביניהם, בתווך, גיבור הספר - דוד.
דוד הוא מהנדס מים הגר במושב בדרום. חבריו הטובים הם הכלב הנאמן שאקה והג'יפ המכוסה תמיד אבק ובוץ אך מושקע, משוכלל ובעל ביצועים מעולים.
דוד, גבר חכם וצנוע, חי לבדו לאחר אהבה גדולה שהייתה לו ונקטעה בצורה אכזרית ובלתי ברורה. בתוך תוכו הוא עדיין מאמין שאהובתו תחזור אליו ביום מן הימים.
יום אחד הוא יוצא עם הג'יפ והכלב לטיול במדבר הנגב, הוא נתקל שם בגבר גדול ממדים העומד לגמור את חייה של נערה צעירה וצנומה. דוד מצליח, בתחכום מסוים, להציל את חיי הנערה.
מכאן מתחילה שרשרת אירועים מעניינת וסוחפת המתפרשת על פני ישראל, מספר ארצות באירופה, אזור הפיורדים בנורבגיה ומגיעה עד מאצ'ו פיצ'ו שבפרו! יש בסיפור פושעים, זונות, סמים וגם ריגול, בקיצור – כל הנדרש לשמור על מתח לאורך כל הספר.
אינני רוצה להוסיף ולספר לכם על העלילה עצמה מאחר ואין בדעתי לכתוב ספוילרים. אומר רק שהספר מאוד קריא ועכשווי ואפשר להעביר אתו סוף שבוע בכיף !

תקציר הספר מתוך אתר סימניה
השנה היא 1990. בגיל עשרים ואחת מגיעה נעמי וייס למכון ויצמן לסמסטר קיץ יחד עם איל, בן זוגה מימי התיכון. הזוגיות השלווה של השניים מתערערת כשלחייהם נכנס אמיר, סטודנט מסתורי שעובד לפרנסתו כמציל בבריכת המכון. קשר אהבה הנרקם בין אמיר לנעמי בבועת המכון, הרחק מהמשפחה ומהמציאות שבחוץ, משנה את מהלך חייהם של השלושה ומוסיף להדהד בהמשך גם בחייהם הבוגרים.
נעמי בשלמותה הוא רומן שנפרש על פני עשרים שנה וחושף סיפור של אהבה נדירה, של בגידה ושל נאמנות, כשהוא טובל באווירה הסמיך של החברה הישראלית השמרנית.
בשפה קולחת ומפתיעה, מפליאה אורית ליסטק-ירון לתאר בארוטיות מעודנת ונועזת ובחמלה גדולה את מורכבות הנפש האנושית, על חולשותיה ופגמיה.
זהו רומן פיוטי, מפוכח ומדויק עד כאב, שסוחף את הקוראים אל תוך עולמם של גיבוריו, המשלמים, איש-איש בדרכו, מחיר כבד על היותם חלק מהחברה הישראלית.
חציו הראשון של הספר מתרחש במכון וייצמן. עבורי זו הייתה חווית קריאה מיוחדת מאחר והמקום מוכר לי היטב. פסעתי בשבילים ובקרתי במבנים אותם מתארת המחברת יפה כל כך !
יש בספר סיפור אהבה שכתוב נפלא. בעדינות, בהמון רגש ודקויות. אהבה גדולה מהחיים, אהבה בלתי אפשרית ולכן כל כך נוגעת ללב.
יש בספר סיפור על בחירה. בחירה הגיונית, מתבקשת, הגובה מחיר כבד ושוברת את לבן של הדמויות.
בחלקו האחרון של הספר מרחיק הסיפור לבלגיה. קראתי לאחרונה בעיתון ראיון עם המחברת, אורית ליסטק-ירון, החיה בבלגיה (בעיה רפואית מונעת ממנה לשוב ארצה) והבנתי את ההקשר.
המחברת בחרה בסוף מאוד פתוח. אני לא אוהבת סופים פתוחים ומצאתי את עצמי משקיעה מחשבה רבה בחיבור סופים שונים כיד הדמיון הטובה שלי. כמו כן עורר בי הספר מחשבות רבות על החיים כאן ועכשיו.
קראתי בשקיקה ואני ממליצה עליו בחום !
תהיתי על שם הספר ואין לי הסבר טוב. מי מכם, הקוראים, שקרא אותו ויש לו הסבר מוזמן לכתוב לי.

יש בקובץ סיפורים קצרים זה עשרים ושבעה סיפורים. אני בוחרת להתמקד בשניים שנגעו בי.
הראשון נקרא "עדיין לא סיפור" ומסופר בו על גברת ששמה איה המשתתפת בסדנת כתיבה. היא מגיעה, נרגשת, למפגש שבו אמורים החברים לדון על הסיפור שלה. בכניסה קופצת עליה אחת המשתתפות ומטיחה בה ביקורת לא מפרגנת על הסיפור במסווה של "כנות". זה, כמובן, פוגע בה אך היא מנסה להתגבר ומחכה לבואו של המנחה הכריזמטי. כאן נכונה לה אכזבה נוספת: המנחה מחליט להקדיש את השיעור לנושא מן השבוע שעבר. מתפתח דיון מאוד ער אך איה אינה מקשיבה ואינה נוטלת בו חלק. בסוף השיעור אומר לה המנחה :"בשבוע הבא נדון בסיפור שלך". מיד מודיעה אחת המשתתפות שבשבוע הבא יש חג. המנחה מתקן "אז בעוד שבועיים".
מאחר ובעצמי השתתפתי בסדנאות כתיבה, הסיטואציה הייתה מאוד מוכרת לי ואף שלא עברתי חוויה דומה, קל היה לי להזדהות עם איה.
הסיפור השני נקרא "בית/דיור מוגן" ובו מסופר על דוקטור נורית בלום בת הששים ושבע המגיעה לבית הסיעודי בקיבוץ מסעף בעקבות נפילה ואירוע מוחי. הקורא מלווה את השתלבותה של נורית בלום במקום, את התאוששותה ותוך כדי כך נחשפים גם פרקים מעניינים מחייה הקודמים (לפני שהגיעה לבית הסיעודי).
גם כאן יכולתי להבין ולהזדהות מאחר וליוויתי את אמי בשנים הקשות והאחרונות בחייה כשנזקקה למטפלת ואחר כך למוסד סיעודי.
שאר הסיפורים כתובים אמנם בסגנון נעים וקריא אך חסרה בהם פואנטה שתרגש אותי או תשאיר בי חותם כלשהו. אני אוהבת סיפורים קצרים שיש בהם טוויסט בסוף המעניק לקורא תובנה חדשה ולצערי כמעט ולא מצאתי כזה בסיפורים אלה.

עלילת הספר מתרחשת ברובה בתקופת המנדט, עם דילוגים לשנותיה הראשונות של המדינה ולתקופת מלחמת ששת הימים. עיקרה בארץ ישראל וחלקה באמריקה ובאיטליה.
משפחה ערבית נוצרית מכפר קטן בגליל, הורים ושתי בנות קטנות, יורדת לפלורידה כדי לשבור שבר. הבנות, הולידיי וג'ורג'טה, מתחנכות באווירה החופשית של אמריקה, אמן משתלבת במקום אך אביהן אינו מסתגל וחולם על שיבה לכפרו שבגליל. כאשר מתרקם רומן בין הולידיי היפה ותום האמריקאי, מחליט האב שזה בדיוק הזמן לחזור הביתה. הולידיי נפרדת בצער מתום אך אינה מעזה להמרות את פי אביה.
בכפר הגלילי הקטן מהוות שתי הבנות ה"אמריקאיות" מושא לקנאה ולחשושים בלתי פוסקים. התנהגותן החופשית היא לצנינים בעיני הפלאחים השמרנים.
לאחר סיפור האהבה הקצר והקטוע בין הולידיי ותום מתפתח סיפור אהבה חדש בינה לבין אדוארד, הערבי העשיר ביותר באזור. סיפור זה מסתיים בנישואים למרות התנגדות הוריו של אדוארד. השניים מקימים משפחה, מולידים בן ובת, אך ישנם משברים והתפתחויות מפתיעות.
בתם הבכורה, ויולט, מתאהבת באורי היהודי שעלה מעירק ומתגורר בחיפה והם מבקשים להינשא אולם כאן מתערבים כוחות החזקים מהם.
אורי השבור נוסע לאיטליה בניסיון לרפא את לבו השבור. שם הוא פוגש בבלש ליאונה ההופך לחברו הטוב ולכותל המערבי שלו.
את הספר כתבו שניים : אביבה תומר ענברי, מרצה לתולדות האמנות אמנית קרמיקה ומעצבת תכשיטים ובעלה פנחס ענברי, אנאליסט בכיר לענייני הפלסטינים והאיסלאם. התרשמתי מאוד מהכתיבה בשניים. ברור לי שאת התיאורים המפורטים של מנהגי הערבים, מאכליהם, תלבושותיהם ואמונותיהם הביא לספר פנחס ענברי. אני מניחה שאת תיאורי רומא וכנסיותיה, סמטאות עכו ומסגדיה והכנסיות בכפרי הנוצרים בגליל הביאה לסיפור אביבה ענברי. שמעתי אותם בראיון ביו-טיוב. הם סיפרו שנישואיהם הם פרק ב' עבור שניהם. לשניהם ילדים משלהם ובמקום ילד משותף העדיפו להביא לעולם ספר משותף!
כפי שכתבתי למעלה, מרבית הסיפור הוא על ערבים וזה היה חדש, מעניין ושונה עבורי. למדתי הרבה על תרבותם. לאחרונה קראתי מספר ספרים העוסקים בתקופה המסעירה והתוססת של סוף המנדט הבריטי, מן הצד היהודי, והיה מסקרן להבין איך זה נראה מהצד הערבי.
הספר כתוב בשפה גבוהה, עשירה מאוד ומהנה והדמויות מרתקות. סופה הוא שם סוסתה האהובה של הולידיי הרוכבת עליה במכנסי רכיבה אמריקאים, מציתה את דמיונם של כל רואיה. תמונה רומנטית שובת-לב!
הספר מומלץ בחום.