ביקורת ספרותית על צנצנת של לבבות מאת ג'ניפר הילייר
ספר טוב

---

וואו, איזה ספר!…. אפל, מבריק, ומרתק! קראתי כמו אדם אחוז דיבוק. הגעתי לרבע האחרון שלו בשעות הקטנות של הלילה, ולא הצלחתי להתנתק ממנו עד פתרון התעלומה.
הסיפור מתחיל באולם בית המשפט. ג'ורג'ינה שו, בקיצור- ג'ו, אשת עסקים מצליחה, וכוכבת עולה בחברת תרופות, נידונה ל-5 שנות מאסר, כי "החבר לשעבר שלה חתך את חברתה הטובה אנג'לה לחתיכות, וקבר אותה בקרקע לפני 14 שנים. והיא לא עשתה דבר כדי לעצור אותו, וגם לא סיפרה לאף אחד מה היא ראתה. פשוט שתקה 14 שנה".

ודווקא קייזר ברודי, שהיה אחד מחברי הילדות הטובים שלה, שהיה מאוהב בה מאז ומתמיד, דווקא הוא היה השוטר שעצר אותה אף-על-פי שידע היטב שצפויה לה תקופת מעצר לא קצרה. וזה עדיין לא הכל, החבר שלה לשעבר, מאז שהייתה בת שש-עשרה, שהתפרסם כ"הרוצח הסדרתי המורשע קלווין", מצליח לאחר המשפט לדחוף לידיה פתק שבו כתוב משהו קצר עם ציור לב אדום. אז מה קורה כאן? האם ג'ו מסתירה משהו? הייתכן שהיא הרוצחת, או שהיא מגוננת על מישהו?



התהיות ממשיכות לצוץ עמוק לתוך תקופת ריצוי העונש. כשהיא מאחורי סוגר ובריח ממשיכים לזרום אליה מכתבים הנשלחים אליה בקצב קבוע, לכאורה מ"החבר המטורף" לשעבר שלה. אנחנו לא יודעים על מה מדובר. אבל אנחנו כן יודעים שהחבר לשעבר קלווין כבר ברח מהכלא.
וזה עוד לא הכל. בימים האחרונים לפני השחרור של ג'ו מהכלא, קייזר והצוות שלו מתחילים לגלות עוד ועוד גופות בקרבת אותו מקום שבו נמצאה גופתה של אנג'לה, הקורבן הראשון - קרוב לבית ילדותה של ג'ו שהתגוררה בו עם הוריה, ולאחר ששכלה את אימה המשיכה לגור בבית יחד עם אביה הרופא. הבית שאליו חזרה ג'ו לאחר השחרור מהכלא.
אז ברגע שג'ו חוזרת לחיות בבית ילדותה היא נתקלת ביחס של ניכור חריף מצד השכנים, הבנקים, ובעלי העסקים שפעם חשבו עליה גדולות ונצורות. מיום שובה הבייתה מתחילות להופיע כתובות נאצה על חזית הבית, ומישהו משחית את המכונית של ג'ו פעם אחר פעם. ג'ו מתחילה למאוס בחייה כאדם חופשי ומרגישה חסרת אונים. וזו רק טעימה לפני הסיוט הבא שהיא עומדת לחוות כאדם חופשי. המשטרה ממשיכה לגלות גופות נוספות, הפעם של אמהות וילדיהן הרכים, שנמסרו לאימוץ. האם כל זה קשור לקלווין? ומה אומרות המילים, "תראו אותי", המרוחות באמצעות שפתון על הגופות?
האם קלווין רצח את כולם וניסה לשלוח הודעה לאהובתו לשעבר, ולבשר לה שהוא חוזר הביתה? ומה הקשר של כל זה ללבבות קינמון אדומים? תגלו בעצמכם. אני מצאתי את עצמי בבולמוס של קריאה, במיוחד ברבע האחרון של הספר. הפכתי את הדפים בקצב מטורף. השעון תקתק ואני טסתי הלאה. עד הסוף המצמרר.

» ביקורות נוספות של טרי
» ביקורות נוספות על צנצנת של לבבות