"היער של קלרה" הוא ספר מרתק על אהבה, ומהמורות ההיסטוריה של המאה ה 20 המאתגרות את זיכרונות "גן העדן" של מי שעדיין מחזיק בהן. חרף כל התמורות והמהמורות הספר שוזר דמות אחת קבועה בנוף האנושי והגאוגרפי של הבית הנבנה ביער על שפת אגם ברנדנבורג שבפאתי ברלין - גנן הבית. הגנן משמש סמל ליציבות הנשמרת במקום ההתרחשות, חרף חילופי הדיירים, שהם שתים עשרה דמויות מרכזיות בסיפור. דרכן הקורא מתוודע אל זיכרונות העבר של

אי אפשר לקרוא אותו מהר. גם לא לאט, כי אז את עלולה לחשוב שאת סתם לא זוכרת. אבל מגיע איזה רגע שבו את מחליטה לשחרר, כי יש לך זכרון לא רע וגם ה common sense בדרך כלל בסדר, ואת מחליטה שיש פה כוונה, שלא תמיד תדעי במי מדובר ואיך כל אחד קשור לכל אחד אחר, ואת מאפשרת לעצמך לקרוא את זה כמו שזה והכל בסדר.

בהתחלה מאד אהבתי אותו, את הספר. אחר כך פחות. טוב שחיכיתי קצת לפני שהתחלתי לכתוב, כי לקח לי זמן להבין כ

ניסיתי להבין למה לא אהבתי את "ספר המילים". באמת שניסיתי. "ספר המילים" הינו ספר קטן במלוא המילה - קטן ביד, כתיבה מצומצמת והשקפה מעורפלת ומוגבלת. יש קוראים שראו בכך את חזקת הספר, אבל אני לא.

לא רק שלא התחברתי לסגנון הכתיבה, או לדמויות (דמות), גם אין באמת סיפור שאפשר להיקשר אליו. הרגשתי כאילו אכפת ל<mark>ג'ני ארפנבק</mark> יותר הסגנון מאשר שבאמת תכתוב סיפור משמעותי. בסופו של דבר, "ספר המילים" לא השאיר רושם בכל

<mark>ג'ני ארפנבק</mark> , סופרת שנולדה במזרח גרמניה ב-1967, מחברת הנובלה "ספר המילים", ארפנבק, בת למשפחה ספרותית ,סבא וסבתא סופרים, אב סופר ופילוסוף, אם מתרגמת לא למדה לקרוא אלא בעצמה .

החזות העדינה ,היפה וכמעט מלאכית של ג'ני הוא מטעה בדיוק כמו הכריכה של הנובלה 'ספר המילים'.

בפעם הראשונה בה אחזתי בספר מבלי לפתוח את תוכו , ספר קטן ורך , הבטתי בכריכה אשר גרמה לי לבכות.

העיצוב המינימליסטי , בית הבובות ה

מחזוריות חיים כפי שאנו מכירים אותה מתחילה בלידה של אדם ממשיכה בחייו ונגמרת במותו, זמנה על פי רוב קצוב כזמן חיים.
<mark>ג'ני ארפנבק</mark> דנה במחזוריות של חיים, אך שבשונה ממחזור חיים של אדם, מחזור חיים של חלקה, עליה מוקם בית וגלגולי החיים שנבנים ומתפרקים בו כל עוד זה חי מתוארים בצורה כה חיה.
הדיירים משתנים, אך החלקה ממשיכה לנוע בתוך המחזוריות של חיים ומוות וממשיכה את חייה עוד ועוד לצד החיים והמוות האנושיים.

ספר יפהפה. ל<mark>ארפנבק</mark> כישרון כתיבה נדיר וצורת כתיבה מרתקת במקוריותה. זאת כתיבה עדינה ובו בעת מאוד מתוחכמת. כך היא לוכדת את הקשב של הקורא.ת.

בעמוד הפותח, <mark>ארפנבק</mark> לוקחת אותנו אל קברה הטרי של תינוקת, נכדתה של סבתה המספרת לנו מעשה שהיה. בכל חמשת חלקי הספר עולה השאלה מחדש "מה מקומו של הגורל בחיי אדם". ומה היה קורה אם היו מצילים את התינוקת. באמצעות מעקב אחר חמישה מסלולי חיים אפשריים וחמש מיתות אפשריות ש