ביקורת ספרותית על הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 מאת ג'יימס דשנר
ספר בסדר

---

טוב. ישר ולעניין.... ככה אומרים את זה? אה לא... זה קצר ולעניין. טוב אני לא חושבת שזה יהיה מאוד קצר. לא מסוג ה"אומיייגאדדדד ספר מושלםםםם" שאני מתעבת. אז לפני יומיים סיימתי את הספר הזה, למרות שרק עכשיו נזכרתי שאני צריכה לעדכן את זה בסימניה.
אני בנאדם מוזר. אבל אל תתפסו אותי במילה, יש יותר מוזרים ממני. הקטע שלי- אי יכולת קריאת רק ספר אחד בזמן נתון. כרגע, באופן פעיל, אני קוראת שלושה לא כולל מחזה למגמה. באופן חצי פעיל אני קוראת שלושה כולל המחזה, באופן לא פעיל אני קוראת עשרה. ביחד הכול? שישה עשר ספרים. יש לי בעיית קשב וריכוז.
אבל אנחנו פה לדבר על תומס, נכון? איזה כיף.
דבר ראשון- תומס מתנהג כמו בן די טיפוסי. נחמד שיש כזה. הוא לא ברמת הדמות של טוד מ"החור שברעש" או של ויל מ"חומריו האפלים" שישמרוני האלים. אבל הוא בן סבבה. לא שם לב לחיצוניות שלו, מתקשה בהבעת רגשות בפומבי. עוזרת העובדה שיש מסביבו רק בנים. כאילו, אך ורק בנים. אהבתי את ניוט. ניוט אחלה. יותר מתומס, אם יורשה לי.
דבר שני- תומס מטומטם. כאילו, הוא חכם, אבל הוא מהבנים החכמים האלה שהאישיות שלהם מטומטמת.
העלילה מותחת בטירוף אבל כבר בהתחלה נמאס לי שהסופר חושב שאני מטומטמת... כאילו, "הוא סקרן. הוא רצה לדעת מה קורה!" די, באמת? חשבתי שכשסקרנים רוצים בעיקר לטבול את הפיתה שלך בחומוס ולחכות לאביב הבא.
אבל העלילה אדירה. ממש ממש אדירה. כאילו, בחיים בחיים בחיים לא הייתי מנחשת שיקרה מה שיקרה בסוף. ופה יש מה להשוות לספרי רובין הוב, במיוחד ב"ספינת הגורל". שלא תבינו לא נכון- ג'יימס דשנר לא מתקרב אפילו לקצה הזרת ברגל של רובין הוב המושלמת שבסופרים, אבל העיקרון עליו "ספינת הגורל" עבד, שהוא גם במקרה חוק המרפי הידוע- כל מה שיכול להשתבש, ישתבש. "הרץ במבוך" גם עבד עליו, פחות או יותר. וראיתי הרבה תכנון על הדף של דשנר הזה. כמה לגלות ומתי. הרבה תכנון. אני לא יודעת אם זה ממש תרם לחוויה שלי מהספר.
בסך הכול, עלילה אדירה וכתיבה סבירה מינוס. הייתי רוצה שהספר ייתן לי לקרוא אותו, ולא יאכיל אותי במידע עם כפית. זה אופייני לספרים אמריקאים.
דשנר גר בסידני.
הוא עדיין אמריקאי.
אבל הנקודה שלי ברורה, אני משערת.

» ביקורות נוספות של סופיה
» ביקורות נוספות על הרץ במבוך - הרץ במבוך #1