ביקורת ספרותית על מאחורי היפים לנצח מאת קתרין בו
ספר טוב

---

לא פשוט, טבע האדם . 'מאחורי היפים לנצח' הוא ספר עיון הנקרא כרומן אך מכיוון שהסיפור ודמויותיו אמתיים הוא מדהים שבעתיים. עוני מנוול שאנשים לכודים בו בשל שחיתות ממסדית רחבה, ושחיתות פרטית שלא עוצרת באדום (של דם במקרה הזה), וקבעונות תרבותיים (קסטות) ודת. היררכיה היא כמו צורך קיומי גם בין עניים מרודים. בין המתפרנסים מאשפה. קנאה ושנאה תחרות ונקמנות כל אלה משאירים את תושביה של אנאוואדי, שהיא שכונת עוני איומה בפאתי שדה תעופה מודרני ובתי מלון חמישה כוכבים במומביי, עמוק בתוך ביצת הסחי שמסכנת את חייהם. במקום בו מתגלגלים מחוסרי בית מתים על הארץ ואין מי שיתיחס למותם וסבתו, במקום שעניים מתפרנסים ללא רחמים ממצוקתם של עניים יותר, אזרחים משוללי זכויות בסיסיות ,ואין מה לדבר על חינוך הולם או בריאות, אי-אפשר למצא את קצה הסולם. התמונה הזו שמתארת קתרין בו מחברת הספר הזה עוררה בי מחשבה על הדרך שבה עמינו הוציא עצמו מהבוץ. זה אפשרי רק כאשר טובת הפרט מגויסת לטובת הכלל. כשחברה, אפילו לפרק זמן מוגבל, מצליחה לשבור מחסומים ולפעול יחד למען מטרה משותפת, רק כך אפשר להגיע להישגים משמעותיים. אחרי שמגיעים צריך להשכיל לשמור עליהם. כדאי לקרא גם כדי לקבל פרופורציות ואולי גם לשמוח במה שיש לנו.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על מאחורי היפים לנצח