ביקורת ספרותית על מאחורי היפים לנצח מאת קתרין בו
ספר בסדר

---

מומבאי, הודו במלוא הדרה וכיעורה. שכונות הפחונים העלובות שנמצאות בקרבה לנמל התעופה, שם מתרכזת במרבית עלילת הספר.
ממה מתפרנסים שוכני השכונה, איך מתמודדים עם איום יומיומי להישאר ללא קורת גג, ללא מחסה וללא כסף, רק אתה לעצמך ומשפחתך.
חבורת נוברי אשפה, מוכרי פסולת ותעשיית מחזור אשר מקיימת משפחות שלמות עם יכולות מועטות וצרות מרובות.
טרגדיות ושמחות קטנות כגדולות בתוך ים של עוני, בדידות ותקווה.
האמונה שיכול להיות יותר טוב היא מה שמניע את רובם הלאה לשאוף לחיים הטובים יותר שלא יגיעו אליהם על מגש של כסף, אלא אם אולי במקרה ימצאו בערימות האשפה מגש כזה.
תמיד יש את מי שיאמינו בעבודה קשה ואת מי שיחפשו מסלול מהיר ועוקף לעבודה קשה דרך שחית׳ות ודיבורים עם מי ששייך למעמדות גבוהים יותר, כאילו שבאמת אכפת להם ממי שמתחתיהם.
העשירים שעיוורים למצוקות של שכונות אלו ורק למראית עין מגניבים מבט חומל כדי לתת תחושה שהם יעשו משהו אם יעלה בכוחם לעשות כך וכשניתן להם הכוח משתמשים בו בעיקר וכמעט בלבד לטובתם האישית להרוויח עוד כסף על חשבון העניים שהאמינו בהם.
קפיטליזם קיים בכל העולם, חדוות רק משתנה ומתחדדת ממקום אחד לאחר בהתאם לפערי המעמדות ובמקרה של הודו הקסטות השונות המבדילות וקובעות מי תהיה להמשך חייך.

» ביקורות נוספות של scoe
» ביקורות נוספות על מאחורי היפים לנצח