ביקורת ספרותית על מאחורי היפים לנצח מאת קתרין בו
ספר מעולה

---

ספר קשה, חובט בנשמה שהותיר אותי חסר אויר.
המקום הוא שכונת עוני אנאוואדי,הצמודה לשדה התעופה במומבאי.
יחודו של הספר הוא בתיאור כמעט תיעודי, קליני של אנשים, תופעות וניצול מכל סוג שהוא במיקרוקוסמוס שגודלו כ 20 דונאם.
יש כאן סיפור מסגרת על ניסיון לשרוף אישה בעלת קב אחד, העוסקת בזנות בצריפה כשבני משפחתה נוכחים המעצרים ותוצאות המשפט.
הסיפור האמיתי הוא של משפחות ואנשים שהם בחזקת טורפים ונטרפים בהיררכיה חברתית שעלולה להשתנות כל רגע עקב ארועים שונים ( מחלה, פגיעה חיצונית), או החלטות גלובליות יותר כמו פינוי השכונה.
חברה זאת סובלנית לדברים שהיו מעבירים כל אדם שפוי על דעתו . כמו : זנות ליד בני הבית, גניבה וניצול של ילדים(עד שהם לומדים על בשרם את כללי הקיום), שחיתות של פוליטיקאים, שוטרים,עובדים סוציאלים,נציגים של אירגוני סעד ואפילו נזירות שתפקידם לתמוך ולקדם קטנים ויתומים, אבל מוכרים את הבגדים וחלק מהמזון שניתנים להם כתרומות.
החציצה בין קסטות, ועשירים מול עניים מתקבלת במקום הזה באדישות, כ "קרמה". עדיין ברור לאנשים כי הלימודים יכולים להביא אותם ליציאה מהעוני הקשה הזה.
מספר ספרים נכתבו על העוני בהודו ובמיוחד במומבאי בעיקר תוך הדגשת דמות אחת או שתיים.
ספר זה מביא את הדמויות הבודדות אבל בלי שום שיפוט.
לכן מוצאים תיאור כמו זה:
ע- 45 "מומבאי היא כוורת של תקווה ושאפתנות- ..." "מומבאי היא מקום של עוול מוגלתי ושל קנאות חסרת מעצורים. האם היה ולו יצור אנושי אחד בעיר המעטירה, הלא שיוויונית הזאת, שלא ראה בזולת את האשם במיגרעותיה? תושבים עשירים האשימו את תושבי שכונות העוני בכך שהפכו את העיר למטונפת ולא ראויה למגורים, אף על פי שעודף הון אנושי סיפק להם משרתות ונהגים בשכר נמוך. תושבי שכונות העוני התלוננו על המחסומים שהעשירים הקימו ..וכולם , בכל מקום, התלוננו על שכניהם."
על פוליטיקאית מהשכונה נאמר: "היא היתה רק פתק קטן במישחק הלאומי "נדמה לי", שהתמודד כביכול בתקיפות עם רבות מבעיותיה המסורתיות של הודו.."( ע 54)
אי אפשר לקרוא את הספר ברציפות.
צריך כוחות נפשיים.
יש בו מעט נקודות אור.כמו גילויים של יושרה פנימית שמחלצים את הגיבור, או יצר הקיום והשאיפה לצאת מהמצב הקשה.
לבסוף הירהורים ומחשבות בעיקבות הספר.
א. אין בספר צודקים ואשמים. צודקת העיריה בניסיונותיה לסלק את הפולשים וליצור מרחב אורבני שאפשר לחיות בו.
ב. צודקים הפולשים שהגיעו ממרחק בתקווה וניסיון להתקדם. אצל מרביתם השאיפה נותרה לעיתים כגחלת עמומה, אבל עדיין היא מהבהבת.
ג. כנראה כי ההתנהגויות המוצגות בספר מייצגות בצורה קיצונית, הם אבי טיפוס של ההתנהגות האנושית.
השוני הוא במינון. לא מצאתי כי כשהתנאים קשים מופיעה התנהגות שונה, מיוחדת שלא תמצא ברחובותינו במינון מופחת.
ד. ובכל זאת ההבדל הוא ככל שמתקדמים כלכלית ( איני בטוח תרבותית - ראה נאצים), יכולתו ומודעותו של הפרט להתגונן ולשמור על חירותו הפנימית ( כיחיד, משפחה או קבוצת השתייכות) גדולה יותר.
הספר מומלץ מאוד.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מאחורי היפים לנצח