ביקורת ספרותית על חוטים מקשרים מאת ויקטוריה היסלופ
ספר לא משהו

---

במסגרת התואר השני שלי לקחתי קורס שנקרא: היסטוריה דיפלומטית של אירופה והעולם המערבי. וואו. השם יצר אצלי כל כך הרבה ציפיות, נשמע קורס ממש מעניין, והעניין גבר כאשר קראתי על הנושאים עליהם נדבר בשיעורים. חיש קל נרשמתי לקורס הנ"ל וציפיתי לתחילתו. כמה גדולה הייתה האכזבה כאשר הכרתי את המרצה: יבש, צנון, מלפפון חמוץ שכמעט הרדים את עצמו במהלך ההרצאה. אתם מבינים? התוכן יכול להיות בעל פוטנציאל ומעניין. אבל מספיק שמי שמעביר אותו יבש יותר ממדבר יהודה – והכל קורס, נהרס ומתמוטט.

זה מה שקרה לי עם ספרה של ויקטוריה היסלופ, "חוטים מקשרים". אני מכירה את יוון. שורשיי ושורשי משפחתי שם. אני קשורה למדינה זו בעבותות ומכירה אותה ואת ההיסטוריה שלה. חקרתי את מלחמת האזרחים שלה מבחינה אקדמית ואני יודעת כמה אפשר לספר עליה. אבל שוב, מה שחשוב הוא לא רק התוכן אלא ה"איך"... איך מעבירים סיפור, אווירה. איך בונים דמויות ואיך גורמים לנו, הקוראים, להקשר אל הדמויות הללו.

ה"איך" הזה, העומק, המשמעות, הצבע – נעדר בספרה של היסלופ. ההתחלה הייתה מבטיחה: אקספוזיציה על נכד המגיע לסלוניקי ופוגש את סבו וסבתו ותיאור רגשני של העיר ותושביה. אבל אז, לאט לאט, מגיעה האכזבה הגדולה. הדמויות – היו רדודות מאוד לטעמי ולא הצלחתי להתחבר ולו לאחת מהן. הסגנון של היסלופ מאולץ, מעושה, מרגיש מזוייף. כמו הצגת תיאטרון שבויימה בצורה גרועה. הכל נורא צפוי, נורא מאכזב. הקטעים ההיסטוריים סופרו ביובש רב, כמו עיתונאי משועמם שאולץ להגיע לחלקת ארץ שלא מעניינת אותו. לקח לי שבועיים וחצי לסיים את הספר, וזה אומר דרשני. זהו ספר קליל בשפתו, הייתי אמורה לסיימו בארבעה-חמישה ימים, אך האמת היא שלא רציתי לחזור אליו בכל פעם שסגרתי אותו. למעשה, די הכרחתי את עצמי בעיקר בגלל העניין ההיסטורי ומתוך איזו תחושה מגוחכת של מחוייבות.

לסיכום: אפשר היה לעשות כאן יותר. אפשר היה להפוך את הסיפור הזה למצויין. היה פה פספוס גדול, וחבל.

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על חוטים מקשרים