ביקורת ספרותית על חוטים מקשרים מאת ויקטוריה היסלופ
ספר בסדר

---

מכיוון שויקטוריה היסלופ לא משנה את המתכון שלה לרב מכר, ארשה לעצמי גם אני למחזר חלק מהביקורת שלי על ספרה השני.
הפעם אמנם המתכון הוא אותו מתכון, אך יש שינוי מסויים בתיבול. לצערי התוצאה נשארה אותה התוצאה, אך למען הסדר הטוב, אביא את המתכון המשודרג.

המרכיבים:
1.ארץ שטופת שמש, אך לא אקזוטית מדי – כריתים, דרום ספרד - הפעם יוון
2.אישה אנגלייה שמוצאה מאחת המדינות שבסעיף 1 – אלקסיס, סוניה - הפעם טוויסט בעלילה. מיצס הוא גבר צעיר, אך כמובן גם הוא מלונדון הקודרת.
3.משפחה שורשית מארץ שטופת השמש מסעיף 1 שגורל מכה בה שוב ושוב – משפחת פטרקיס, משפחת רמירז - הפעם יש משפחות פגועות למכביר: מורנו, קומנינוס, סרפוגלו
4.כותרת הספר עם שם נשי שמתחיל בס' ובעל חמש אותיות - סופיה, סוניה - הפעם עוד גיוון, כריכה רומנטית בתכלת
5.דמות של אישה צעירה שהיא התגלמות טוב הלב, חמלה וחן, חסרת שמץ של רוע, קנאה או כל רגש/ תכונה שלילית אחרת – להלן הנשים מסעיף 4 - קטרינה היא כמובן כליל השלמות, אך הפעם כל הנשים הן מלאכיות טהורות
6.לאותה אישה מסעיף 5 שלהלן, יהיו אח או אחות רשעים, יהירים, קנאים וחסרי כל חמלה אנושית - הפעם הבעלים הם הרשעים
7.איש/ אישה קשיש/שה, אך נמרץ/ת, תושבי המקום, פטפטנים למדי - סבו וסבתו של מיצס
8.אירוע מרתק שהתרחש בארץ מסעיף 1 בעבר - רדיפת מצורעים, מלחמת אזרחים - גם כאן אין שינוי, מלחמת האזרחים ביוון, המלחמה בין יוון לטורקיה, רדיפת הקומוניסטים, הדיקטטורה של פפדופולוס, גירוש יהודי סלוניקי ועוד.

ההכנה:
לערבב יתומה ענייה ואידיאליסט עשיר עם מלחמת אזרחים. להוסיף המון בדים צבעוניים עם גירוש המוני של אוכלוסיית המקום וביזה ברחובות. לתבל בנבל שמן ורשע ונבל רזה ודוחה לא פחות. לפזר מעל אחווה בין מוסלמים, נוצרים ויהודים שהופכת בין רגע לשנאה.


הצעת הגשה:
להגיש קר כשנאה בין בני משפחה או חם כמו אהבה אסורה. אפשר להגיש עם קורטוב שואת יהודים (אבל ממש בקטנה, רק בשביל הטעם). כמו תמיד מומלץ להגיש עם הרבה יחסי ציבור בצד.

בתיאבון!

ועכשיו ברצינות. מה שאני שונאת בכתיבתה של היסלופ זה העדר מוחלט של הגוונים באיפיון הדמויות. כאילו לא קיימת קשת הצבעים בסקלה שבין שחור ללבן, הגיבורים בספריה הם חד מימדיים לחלוטין.
הגיבור הטוב יהיה טוב עד כדי בחילה, לא יהיה לו שביב אנוכיות, גרם של אכזריות, קורטוב של חומריות ומילה של שקר. הוא יהיה מוכן למסור את נפשו עבור כל אדם כמעט, לא ירצה לקבל כסף מאדם לא ראוי ויעדיף חיי עוני מחפירים, עינויים ודמעות של קדוש מעונה על פני ויתור על האידיאלים הנעלים.
הגיבור הרע לעומת זאת ישאר רשע לעד. הוא בחיים לא יאהב אף אדם ואם יביע רגש כלשהו הוא יופנה כלפי חפץ (כסף, אוכל וכו'). הוא לעולם יהיה רודף בצע, גרגרן, גנדרן, משתף פעולה, קמצן וכו'. זו בדיוק הסיבה שלאורך שלושת הספרים שקראתי, לא הצלחתי להתחבר לאף דמות ולמען האמת גם לא לשנוא אף דמות, כיוון שכולן נראו כקריקטורות של אנשים אמיתיים.

ויקטוריה היסלופ בוחרת לכתוב על דברים מעניינים וכאן היתרון היחיד של ספריה. שלוש פסילות גברת, שלום מולא להתראות!

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על חוטים מקשרים