"אני חושב שכדי לחיות צריך להתחיל בגיל צעיר מאוד, כי אחר כך אתה מאבד את הערך שלך, ואיש לא מרחם עלייך."
לדעתי הכנה, הספר הזה הוא מקור חוכמה בלתי נדלה! ספר טוב מאוד. נדיר ביופיו, מוכרבותו, האמת שבו. ספר שגורם לך לצחוק עד אובדן הנשימה וגם לקחת את החיים בפרופורציה. ספר ציני שבכלל לא מתכוון להיות כזה. פשוט התאהבתי בספר הזה. אני כל כך ממליצה עליו. פשוט ספר חובה. ומומו הוא אחת הדמויות הספרותיות הטובות ביותר שאי פעם הועלו על דף. קשה להתחרות בזה!
הנה כמה ציטוטים:
"ומה נעשה כשנהיה נשואים?"
"תרחמו זה על זה, לכל הרוחות. הרי בשביל זה כולם מתחתנים."
ברגע שיודעים מי אתה, תמיד יש מי שיבוא אליך בטענות שאתה כזה.
אדון חמיל, האם אפשר לחיות ללא אהבה?
לחיים אין ריח.
האושר מפורסם בזה שהוא כל כך חסר.
לפעמים זה בכלל לא עוזר כשמבינים.
הפחד הוא בעל בריתנו הבטוח ביותר.
כשיש לך משהו קצת מוזר, שאיננו דומה לשום דבר, אתה מתחיל לקוות שיש לו כל מיני כוחות.
לאנשים חשובים החיים יותר מכל דבר אחר, וזה די משונה כשחושבים על כל הדברים היפים שיש בעולם.
כשאני מתעורר אינני חושב על שום דבר, וכך יש לי רגע של הנאה.
שום דבר אינו שחור לגמרי או לבן לגמרי, והלבן הוא לעיתים קרובות שחור שמסתתר, והשחור הוא לפעמים לבן שלא הצליח.
כעת הבנתי. עוד לא חייתי מספיק כדי שיהיה לי די ניסיון, וגם היום, כשאני מדבר אליכם, אני יודע, שאפשר לאכול חרא כל החיים ולמרות הכל עוד נשאר מה ללמוד.
גברת רוזה שמרה מתחת למיטתה תמונה גדולה של אדון היטלר, וכשהיתה אומללה וכבר לא ידעה לאיזה קדוש להתפלל, הייתה שולפת את התמונה, מסתכלת בה ומרגישה תיכף ומיד הקלה, כי, בכל זאת, הייתה לה דאגה רצינית אחת פחות.
הייתי כבר בן תשע בערך, ובגיל הזה כבר מתחילים לחשוב - אולי חוץ מאלה שחיים באושר.
הייתי ודאי בן שלוש כשראיתי את גברת רוזה לראשונה. לפני כן אין זיכרון, וחיים באי-ידיעה. מאי-הידיעה נפטרתי בגיל שלוש או ארבע, ולפעמים אני מצטער על כך.
"החלומת נהפכים לסיוטים כשמזדקנים."
"אין צורך בסיבות כדי לפחוד."
"כמו לכל האנשים הקירחים, גם לו לא היו שערות על הראש."
"בית־הכיסא היה קטן נורא, וגברת רוזה לא היתה מסוגלת להידחס לתוכו כולה, בגלל המימדים שלה; וזה אפילו קצת משונה לראות כמה מקום יכול לתפוס אדם כל־כך בודד. נדמה לי, שהיא חשה את עצמה בודדה עוד יותר שם בפנים."
"לא מובן לי למה מוטב לחלום לאחור, ובגילה הרי כבר אי-אפשר לחלום קדימה."
"לא היתה לה גזרה, והישבן עלה אצלה ישר עד הכתפים, בלי תחנות-ביניים, כשהלכה, נראתה ממש כמו איזה רהיט שעובר דירה." ~
"ממש אי־אפשר להאמין שמישהו מפחד מאריות כשיש כל־כך הרבה סיבות מוצדקות אחרות לפחד."
"כל מה שידעתי זה שהיו לי אב ואם, כי בעניין זה הטבע לא מוותר."
"לא היה לי מצב־רוח, ודווקא כשמצב־הרוח ירוד, הדברים הטובים הם עוד יותר טובים. הבחנתי בזה לעתים קרובות. השוקולד טעים במיוחד כשמתחשק למות."
"לי אין שום כוונה להתחנף לחיים בשביל להיות מאושר."
"את הזונות שעובדות בחינם לא רודפת המשטרה ומתנפלת רק על אלו ששוות משהו."
"הפסיכיאטריים הם אנשים שכל הזמן מסבירים להם, שאין להם את מה שיש להם ושהם לא רואים את מה שהם רואים, עד שהם משתגעים."
"היהודים, לדעתי, הם אנשים כמו כולם, אבל זאת עוד לא סיבה לא לכעוס עליהם."
"'שם אני מסתתרת כשאני מפחדת.' 'מפחדת ממה, גברת רוזה?' 'אין צורך בסיבות בשביל לפחד, מומו.' אלו מילים שאף פעם לא שכחתי, כי מעולם לא שמעתי דבר כל כך נכון."
"מה שתמיד נראה לי מוזר, זה שנכללו דמעות בתוכנית. זאת אומרת, שעשו אותנו מראש עם דמעות. צריך היה לחשוב על זה. שום יוצר שמכבד את עצמו לא היה עובד ככה."
"אני זוכר היטב את הרגע הזה בחיי, מפני שלא היה כל הבדל בינו ובין האחרים."
"כשפרצו את הדלת, כדי לראות מאין זה בא וראו אותי שוכב על־ידה, התחילו לצרוח הצילו, איזו זועה, אבל קודם לא חשבו לצעוק, כי לחיים אין ריח."







![הרוזן ממונטה כריסטו [מהדורת 2012 - כרך א']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/961616.jpg)

![חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/44819.jpg)


