ביקורת ספרותית על המפתח של שרה מאת טטיאנה דה רוניי
ספר מעולה

---

אחד הרגעים הזכורים לי ביותר מהמסע שלי לפולין הוא הטקס הצנוע שערכנו ביער לופוחובה. הדלקתי נר והנחתי אותו על הגדר שמקיפה את אחד מבורות הירי. דמעתי מאחורי משקפי השמש ובתוך עצמי נברתי במושג 'אנושיות'. מה פירוש להיות אנושי? האם זהו רק מובן של אדם חי או אדם חי בעל תכונות אנושיות? ומהן התכונות הללו? חמלה? אמפתיות?
שאלות אלו ליוו אותי גם במהלך קריאת הספר. הספר מגולל סיפור קשה על זוועות השואה של יהודי צרפת, כפי שהשתקפו דרך עיניה של ילדה קטנה. במקביל, אנו מקבלים את סיפורה של עיתונאית אמריקאית המתגוררת בצרפת, ומגלים כיצד חייה שזורים באופן עקיף בחייה של שרה הקטנה.
הספר מכיל רבדים רבים שכוללים בתוכם תמימות, התבגרות, משפחתיות, ניכור, הומור, מלנכוליה, ציניות, אנושיות, חוסר אנושיות והרבה הרבה הכחשה. כל הרבדים הללו מעניקים לקורא תיאורים מדויקים להפליא על השואה בצרפת בשנת 1942 ועל צרפת של ימינו, המתמודדת בקושי עם עברה השחור. 'המפתח של שרה' הוא לא ספר שנהנים ממנו, וכוונתי מתייחסת לתוכן שהוא מעביר ולא לחוויית הקריאה עצמה. זהו ספר מיוחד, מרתק, נוגע ללב ומעניין, מעציב אך בעל רמיזה אופטימית בסופו.
ספר המזכיר לנו שאסור לשכוח.

» ביקורות נוספות של Grace
» ביקורות נוספות על המפתח של שרה