הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 בנובמבר, 2014
ע"י Grace
ע"י Grace
אם אני צריכה לתאר את הספר הזה במילה אחת, המילה הזו תהיה 'מאולץ'. או אולי אפילו 'מתיימר'.
אני לא נוטה לכתוב ביקורות שליליות על ספרים שאני מתאכזבת מהם, אבל כאן האכזבה גדולה כפליים משום שלספר הזה באמת יכול היה להיות פוטנציאל להיות ספר נהדר מבחינת העלילה שלו.
היו שלושה דברים עיקריים שהקשו עלי בקריאת הספר וגרמו לי לנטוש אותו באמצע.
1. השפה. אני לא מצפה שכל הספר יהיה כתוב בשפה ציורית ופיוטית, אבל רוב הזמן הרגשתי שאני קוראת ספר שכתבה אותו ילדה בת שש עשרה, מה שחרה לי מאוד. תיאורים ילדותיים, שימוש בשפה בינונית מינוס, ניסיונות לא מוצלחים להקצין את רגשותיהם של הדמויות, שיחות חסרות תוכן, קלישאות רדודות וכו'.
2. רבע מתוכנו של הספר מוקדש לתיאור דמותו של בן סטורם, כשישנו דגש רציני על היותו מושלם פיזית. האלמנט הזה קיים גם בחמישים גוונים של אפור, אבל להבדיל מאיילת סווטיצקי, הגברת אי. אל. ג'יימס הצליחה לעשות זאת מבלי לחזור על אותן מילים כל פעם, ועשתה זאת בדרך שבאמת ובכנות גרמה לי להאמין שכריסטיאן גריי הוא שלמות המהלכת על שתיים. ב"תחרה וצבע" זה בעיקר העיק והכביד על חווית הקריאה.
3. חוסר אמינות. אני לא הצלחתי להאמין לטליה לרגע, דווקא כי אני מכירה מקרוב את המאניה דיפרסיה ואת הפרעות האכילה. משהו שם הרגיש לי מאוד מאולץ, משהו בדרך התמודדות שלה, דרך החשיבה שלה, הכל הרגיש מאוד פיקטיבי, מלאכותי. כנ"ל לגבי התיאור הכללי של החיים בלונדון, זה הרגיש לי שהסופרת מעולם לא ביקרה בעיר הזאת ובכל זאת התאמצה לתאר אותה בתור המקום האידאלי.
אעדיף לקרוא ספר שלם על עץ חרוב, במידה וייכתב בצורה ראויה, מאשר לקרוא ספר רווי עלילות ותסביכים שכתוב בשפה רדודה ובלתי אמינה. ציפיתי להרבה מהספר הזה, הביקורות קסמו לי והתקציר בכריכה האחורית שבה את לבי, אך התאכזבתי קשות ולצערי לא אקרא את הספרים הבאים בטרילוגיה.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
