אני אגיב ולו רק בגלל שהספר הזה גרם לי להמון אי נוחות.
ואשתדל לא ליפול למלכודת הספויילר שנורא קל ליפול פה (למרות שבאמת אי אפשר לא לצפות דברים שם).
קודם כל הוא ספר לילדים ולנוער, אבל לא מצאתי סיבה מיוחדת למה אני איני יכולה לקרוא בו.
דירגתי אותו יחסית גבוה בגלל סגנון הכתיבה של הסופר (קראתי אותו באנגלית ולכן לא אוכל להתייחס לתרגום העברי) שמצליח לאורך כל הספר לדבר מפיו של ילד בן 9. ודווקא זה לא נראה לי דבר פשוט כל כך. הוא מצליח באמירות ילדותיות לתת לנו כבוגרים את היכולת להבין מה באמת קורה מבלי לקלקל את תמימותו של הגיבור ויש בזה משהו מיוחד ויפה אם כי קצת קשה יותר לזרימה וקריאה.מעניין כיצד קורא זאת ילד שאינו מבין דבר וחצי דבר על השואה.מה הן תובנותיו ותחושותיו.
אבל מתוך התמימות והיופי הזה של ילד גרמני בן 9, נובעת האי נוחות שתפסה אותי קצת לא מוכנה.
האהדה שחשים לילד הגרמני (שאינו אשם כנראה בשום זוועות אבותיו) גורמת לך למצוא את עצמך קצת בעמדה לא נוחה כי הנטיה לקבל את קורבנותו של היהודי הופכת להיות משהו מובן מאליו, לנו שבעי השואה ואנחנו שיודעים מה קרה, ולמקד אהדה דווקא בכיוון השני. וזה באיזה שהוא מקום יוצר אי נוחות, לפחות אצלי.
אני ממליצה לקרוא את הספר למרות הסוף הצפוי ותחושת האי נוחות ולו רק בגלל שאז באמת חושבים איך הפכנו עצמנו לקורבן מובן מאליו. קורבן מובן מאליו כי הידיעה שכל הזוועות קרו ולא ניתן לשנות זאת חקוקים במוחנו אבל לא נתפסו אז כמשהו שיכול היה לקרות.
מומלץ לפחות באנגלית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
