ביקורת ספרותית על החדר שמול החומות - סאגה הסטורית מאת שפרה הורן
ספר מעולה

---

"ירושלים שלי. אלמנה רעבה, העיר שנאנסה שוב ושוב על ידי כובשיה. ללא רחמים הפשילו את שולי שמלחתה המרופטת, חדרו אל תוך חשכתה ויצקו בה את זרע פורענותם ואמונתם. והיא הרכינה ראש והתמסרה. פעמים בלית בררה, בעיניים עצומות ובשיניים חשוקות, ופעמים כזונה המפשקת רגליה בחדווה בפני כל משגליה. כאתנן ובתמורה לחסדיה ייפו אותה שליטיה בארמונות פאר, בחומות גבוהות, בכיפות זהב וכסף ובצריחים הדוקרים בחודם את שמי הקדושה".
נשארתי פעורת פה כשבשבילי ירושלים זה פקקים נוראיים, רחובות בעיתיים עם מלא תמרורי אין כניסה, שאף פעם אני לא מוצאת בה חניה, עיר עם פחדים מפיגועים ואיזורים שלמים שאסור לי להכנס אליהם בכל פעם מסיבות אחרות. פה ושם הצלחתי למצוא נקודות צבע מרהיבות בצילומים או ברחובות, אבל מעולם לא הצלחתי להסתכל עליה כאלמנה רעבה, מתמסרת או לא, מלאה כל כך בהיסטוריה וסיפורים בהגיגים, למודת אכזבות, אכזריות וחיים. וכן כן אני יודעת ושמעתי את סיפוריה אבל לדמיין את זה לא הצלחתי ובספר אחד ושלם בכל מובן הניחה הסופרת את ירושלים חיה ונושמת מולי בכל מילה ומילה, בכל דמות ואבן. במילים שלה היא הצליחה לחדור ללב שלי שלא תמיד היה מוכן לשמוע ולקבל את כל שסיפרו לי עליה. בסיפור שלה הצלחתי לחיות בה אז בתקופה אפלה ואחרת ואיתה היום בתהליך הכתיבה שלה כשהיא לוקחת אותי איתה לחדרי חדרים בהתלבטויות שהיא שוזרת כסופרת בחכמה ורכות.
אני אוהבת את הספרים שלה וקראתי את כולם והספר הזה חבט בליבי יותר מתמיד כמעט בכל משפט ובכל מילה. להסתכל במראה ולראות אותה ולא אותי כשאני המסתכלת בה גרם לי להרבה מחשבות. חשבתי האם הניחו את הסיפורים מולה והסופרת הפכה אותם לשלה, האם היא אגרה אותם בתוכה מאז היתה ילדה, או שאולי הכל שאוב בחייים קדומים שנטמעו בה מבלי שידעה אפילו ולא היה לי ספק שכל תשובה שתהיה נכונה לא יכלה לקרות אם לא היה לה את הכישרון לספר אותם. היא תעלומה והכתיבה שלה מדהימה ומתעתעת בי. בספר הזה פתאם הלם בי שהיא גדלה כל כך שונה ממני. וחשבתי לעצמי שלא היתה לי סבתא שסיפרה לי סיפורים, והקצת ששאבתי מהוריי לא הטמיע בי רגשות עזים כל כך ורצון לספר או לחשוף את עברי וגם אם פה ושם שאלתי שאלה והסתקרנתי זה לא היה תהליך ארוך ועמוק. אז מה זה? מה זה שמניע אותה ולא מניע אחרים? מה זה ששואב אותה לתוך המצולות ומשאיר את השאר עם הראש מעל המים במקום הבטוח, הרגיל קצת היומיומי האפור? מה גורם לה לזרום בתוך הסיפורים שלה מתחת למים ולהצליח לנשום שם בכזאת קלות ובכזאת רהיטות וקסם.
הספר הזה הוא מתנה לכל אוהבי הקריאה, לכל אוהבי השפה המיוחדת והאצילית של הסופרת, התאורים המדהימים שלה, המילים הקסומות שיכולות להעביר לקורא את הרגש, את הכאוס, את תחושות האכזבה או האושר, את הפחד והאומץ, הם שעושים את הספר הזה לכל כך מיוחד. תודה על ספר מדהים שבעיני ובשבילי היה חשוב במיוחד ושגמעתי אותו לאט והתענגתי על טעמו. הנאה צרופה.

» ביקורות נוספות של רונית
» ביקורות נוספות על החדר שמול החומות - סאגה הסטורית