אפתח את הביקורת באותו טון של הביקורת על הכרך הראשון:
"הרבה מאוד זמן שכב הספר הזה בארון.
מצד אחד, כל הזמן היה לי תשוקה מסוימת ולהתחיל לקרוא אותו, הרי שמדובר ב"חלף עם הרוח" - הרומן המפורסם והנמכר ביותר בעולם - ושני הוריי דיברו עליו ללא הרף במהלך השנים, וסיפרו לי כמה הם אהבו אותו (וגם את הסרט).
אך מהצד השני, בערך 1050 עמודים עם כתב קטן וצפוף, ובעותק שיש לי בבית, הכתב בעמודים מסוימים התחיל להיות קצת דהוי, והיו חלקי מילים שהתחילו לפוג להן מהדף.
מספר פעמים הוצאתי את הספר מהארון, עמדתי נרגש מול הספר, אך החלטתי לוותר על הקריאה, מכיוון שלא היו לי כוחות להתחיל בפרויקט העבה הנ"ל. פעם אחת אפילו ניסיתי להתחיל לקרוא - קראתי את הפרק הראשון, ולא הרגשתי שאני מתחבר לזה במיוחד..."
כפי שכתבתי בביקורת על כרך א', הקסם של הספר פעל כמעט מיד.
משוכנע הייתי שהקריאה הולכת להיות פרוייקט ארוך טווח, אבל גיליתי שאת שני הכרכים סיימתי בשבועיים בלבד. והרי שמדובר בספר עם 1024 עמודים, בכתב כתב, צפוף ואף דהוי מפאת השנים שהספר קיים...
כשנסתיים הכרך הקודם, ואיתו מלחמת האזרחים בארה"ב, חשבתי שהספר יוריד מעניינו, מכיוון שהתקופה הייתה מרתקת, וזה הוסיף לקסמו של הספר. בספר הזה, מדובר על תקופת השיקום (שלא הכרתי טרם הקריאה בספר), וגיליתי שהיא תקופה מרתקת בפני עצמה.
בכרך הזה, נקודת המוצא של סקארלט שונה. סקארלט מגיעה בוגרת בהרבה, נחושה ובעלת מוטיבציה.
הקסם בספר, הוא שגם כאן סקארלט ממשיכה להתבגר, ומגיעה לכמה מסקנות נוקבות. הקסם עוד יותר מתגבר - הרי שרט משנה את עורו, מה שמוביל כמובן לסופו של הספר.
ואם כבר מדברים על הסוף - הוא השאיר לי טעם עצוב. ואני חייב להודות שקצת התפלאתי שהוא נשאר מעט פתוח..
הספר הזה השאיר אצלי חותם. הוא לא כמו ספרים רבים אחרים שקראתי בחטף, ושכחתי מה היה יומיים אחרי הקריאה. לא סתם הספר הזה נחשב לקלאסיקה אמיתית, מענגת ומרתקת, ואני משוכנע שביום מן הימים אבצע את הפרויקט מחדש ואקרא שוב כל מילה ומילה.
וכמו שסיימתי את הביקורת הקודמת:
אח, איזה קסם של ספר... היש עוד ספרים כאלו כיום? :)
















