“מזמן לא קרה לי שאני רוצה לכתוב סקירה ומתקשה למצוא את המילים.
אני אתחיל מההתחלה. הספר הזה הוא הספר האהוב על אמא שלי והיא ממש רצתה שאקרא אותו וקנתה לי את שני הכרכים.
כשהספר יצא לי בהגרלה, למען האמת קצת התבאסתי כי לא כל כך התחשק לי לקרוא אותו, אבל כבר בפרק הראשון משהו קסם לי, באווירה, בהומור ובדמויות.
לאורך 900 העמודים הראשונים של הספר לא ידעתי מה דעתי עליו. סימנתי המון, נהנתי מהקריאה, אבל היה לי קשה לגבש דעה, עד שמאה העמודים האחרונים היו כמו חץ ללב. עמודים שהעלו לי פיזית את הדופק, ועשו לי קוצר נשימה.
הספר הזה הוא פשוט מסע. הוא מתרחש לאורך הרבה זמן, וקורים שם כל כך הרבה דברים, והדמויות נאלצות להתמודד עם המון שינויים בחיים שלהן לאורך מספר פעמים, בהתחלה בתחילת המלחמה ואז לאחר התבוסה.
הספר מתרחש על רקע מלחמת האזרחים של ארצות הברית, מהצד של הדרומיים. תיאורי המלחמה בספר קשים ושוברים את הלב במיוחד בתקופה שאנו נמצאים בה. תיאורי רעב, מחלות, עוני, יסורים ומוות.
אבל לצד זה הכל משולב בעלילה מלאת תהפוכות
ודמויות מרתקות.
הדמויות היו אולי הדבר הכי טוב בכל הספר, כי הם היו מאוד לא צפויות, מאוד לא מושלמות ובכל זאת שובות בקסמן.
הדמות הראשית, סקרלט, היא אנוכית, מניפולטיבית, מפונקת, צינית, די טיפשה או כמו שהם אומרים ״נבערת״, אבל מצד שני יש לה עוצמות נפש מטורפות, היא הופכת לבלבוסטה שמשאירה לכולם אבק, ובזכות האנוכיות שלה היא מצילה את משפחה שוב ושוב.
היא עוברת כל כך הרבה התפתחות לאורך הספר ובמיוחד בסופו אבל בכל זאת זה לא גורם לה לשנות את בסיס אישיותה ואופייה.
הגיבור הראשי, רט, הוא עוקצני, הוא אנוכי, הוא רשע, הוא לא מתייחס לדעות של אחרים, הוא חי לפי רצונו וטובתו הפרטית וגם הוא עובר שינוי, והופך את עורו כמה פעמים לאורך הסיפור.
יש בספר גם דמויות משניות נהדרות(מלאני) ויש כאלה שפחות אבל כל אחת הוסיפה.
״’אדוני׳ אמרה ׳אינך ג׳נטלמן׳
-׳עין חדה׳, הזדרז לענות. ׳ואת העלמה, אינך גבירה״
הם מתאימים זה לזו כמו כפפה ליד וסקרלט לא רואה את זה לאורך רוב הספר.
הספר יכל היה להיות הרבה יותר קצר, יש בו הרבה פוליטיקה והרבה תיאורים על תנועת הצבא, אבל באופן כללי הכל מכניס אותך לאווירה של הספר.
מה שכן, הספר הזה חייב תרגום מחודש דחוף, התרגום מאוד ישן ומלא במילים של פסיכומטרי, זה כמובן מתאים לתקופה אבל בכל זאת לדעתי צריך לחדש כי מעבר לתרגום, העריכה של הספר ממש לא טובה בעיניי, משפטים שבאים הסדר הפוך אחד עם השני פרקים ממוספרים לא נכון וכו׳..
הספר גרם לי להכיר תקופה בהסטוריה שלא הכרתי לעומק ולהתחבר ולהבין את הצד המפסיד במלחמה.
היה לי מאוד קשה לכתוב את הסקירה הזו, וכנראה שיש עוד הרבה דברים לומר על הספר הזה שפשוט אני לא מצליחה לבטא במילים, אבל אחשוב על כך מחר, כשיהיה לי כוח לעמוד בכך.”

“הספר הטוב ביותר בכל הזמנים! ב30 שנים האחרונות קראתי אותו מעל 10 פעמים, וכל פעם מתרגשת מחדש. סקרלט אוהרה הפכה לגמרי מודל השראה”

“הספר הזה (ואני מזהירה מראש!) הוא חתיכת פרוייקט. הקריאה בו ערכה כחודש ימים, וניתן לומר שחוויתי הפלגה ארוכה בגלי הדימיון והמציאות, אשר טלטלו אותי כמעט ללא הרף.
לכאורה, נדמה כי סיפור האהבה הוא מוקד העניין - בין סקארלט הכריזמטית והמושכת, שנקרעת בין רצונה להיות אהובה ומקובלת בחברה לבין הסלידה העמוקה שהיא חשה כלפיה - לבין רט באטלר, גבר עשויי ללא חת, שרמנטי ותמיד נצמד לאמת שלו, בכל מחיר. אין כל ספק כי מדובר בסיפור אהבה קלאסי שובה לבבות ומסקרן בזכות היותו עגול ומשתנה, ולא שטוח ורדוד.

אבל, למעשה, הסיפור האמיתי הוא דווקא סיפור הרקע/מסגרת - מלחמת האזרחים בצפון לדרום אמריקה, שפרצה בשנת 1861 על רקע שיחרור העבדים האפריקאים מדרום אפריקה.
אני טוענת כי שם מצויי כובד משקלו של הדיון בספר. לא רק בגלל תיאורי המלחמה העקובה מדם והשתלשלות העיינים, כי אם איך שהדברים נובעים מעטה של הסופרת מיצ'ל. ולא קשה לראות שהיא בעד הדרומים, או לכל הפחות, מנסה להכנס לנעלייהם.
אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, הגעתי למסקנה שהספר באמת ובתמים מעודד גזענות. זה חורה בעייני, מפני שאני נגד מכל וכל. אבל למרבה ההפתעה, הסופרת הצליחה כמעט לשכנע אותי בצדקנותם של הדרומים; דאגתם כלפי העבדים בכל תחומי החיים, הפיכת השלטון מדמוקרטי לרפובליקאי, ויחסיהם של ה"יאקים" לעבדים המשחוררים כאל קלף מיקוח בלבד, ולא כאל בני אדם שווים בני שווים.
כך, אומנם יש צדק בטיעוניהם של הדמויות הדרומיות, אולם כל זה עדיין לא הזיז אותי מדעתי הקודמת.

אך אל תטעו - למרות העובדה שהספר הסעיר אותי כל כך (ולווא דווקא בתחושות חיוביות), אין זה אומר שספר זה לא ממולץ לקריאה. לרוב, ספרים שעוררו בי התנגדות וביקורתיות הם הספרים שנשמרים אצלי בתודעה לאורך זמן רב.

לסיום - לא הייתי ממליצה לכם לקנות את התרגום הזה, אלא לחכות להוצאתו המחודשת הבאה. נתקלתי לא מעט בשגיאות כתיב ומבנים תחביריים שהוסיפו לקריאתי טעם מאוד מר.
ספר חשוב מאוד, הן היסטורית והן מבחינת התובנות על מלחמה ושלום, אהבה ואמת.”

“לא סתם רבים מחשיבים אותו כאחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם, חלף עם הרוח הוא ספר יפהפה שאין שווה לו! נהניתי מכל רגע, רומן מלא הפתעות, חצוף, מרשים שגרם לי להתאהב בתקופה, בדמויות, להזדהות עם המצבים הנעימים או המבהילים שבו.
אני לא בטוחה שישנן מילים שעשויות להמחיש בדיוק את אופיו של הספר, אך לא ארבה במילים ואסכם אותו במילה אחת על כל גוניה -
מ ו ש ל ם !

לאחרונה יצא לי לשאול מורה לספרות על דעתה על הספר והיא ביטלה אותו באמרה "רומן רומנטי תקופתי" ותו לא. האין זה מעשה שיעלה סומק גם בלחייה של סקרלט עזת המצח עצמה? אני חושבת שראוי להוסיף ולומר שסקרלט היא דמות מדהימה. נכון, היא לא אוחזת בחרב נלחמת אך היא גם לא יושבת בית המחכה לאהוב שישוב. היא לא דמות פסיבית בעליל וזה מרגיז אותי כי אנשים רבים שצפו בסרט דווקא טוענים כך (אף כי גם בסרט היא אינה מצטיירת ככזאת). אני רוצה להדגיש שסקרלט או'הרה היא אישה מדהימה. אמיצה, עזה, מתוחכמת, יפהפייה ויודעת לעמוד על שלה בגבורה, לנצח כל מכשול, להתגבר על כל דבר ולוותר - גם על האהבה הגדולה שהייתה בחייה - עבור עצמה, כי רק סקרלט יודעת מה טוב בשביל עצמה, ואיש לא יכתיב לה אחרת. היא מתמרדת ובכך נחשף אופן החשיבה המאלף שלה, המכה את הקורא בתדהמה: זאת הנערה, שנראה שיש לה הכל ואינה חסרה דבר, מלינה על כך ואף יוצאת כנגד המסגרת? לא מקובל! אך זהו כל היופי בדמותה, היא מהווה מודל לחיקוי, הן בצורה גלויה והן מתחת לפני השטח. היא לא הבחורה המאוהבת, החלשה, השבויה בקסמו של באטלר, כנראה בתמונה, המצילהּ מפרשים המבשרים את אימת המלחמה שמשתוללת ממש מתחת לאפה המושלם. היא הבחורה האמיצה, שסגרה את הדלת מאחוריה ויצאה לעולם, סוף סוף, הצליחה מעל ומעבר, סוף סוף, ועברה את הסף. בסוף, היא לא עזבה את באטלר. לא, היא אינה תלויה בו, אינה מוגדרת על ידי הגבר הזה - היא יצאה למצוא את מה שישחרר אותה, ורק היא יודעת מהו. האומץ הנדרש לכך הוא כביר, על פי כל אמת מידה. על כן אני רואה לי לכבוד שקראתי את הרומן היפהפה הזה, ומתגאה בהערכתי העמוקה כלפי סקרלט, שגם אם לא חברה טובה - כמישהי מעוררת התפעלות והשראה.
זוהי תעוזה אמתית.”