נכנסתי לחלק השני של הספר פה, כי אני רוצה לדבר על הסוף של הספר.
אזהרת ספוילר:
לספר הייתי נותנת חמישה כוכבים אולי ארבעה, אבל זה לא העניין. הוא באמת ספר טוב.
העניין הוא שאף ספר לא גרם לי לבכות כמו שבכיתי בסוף של חלף עם הרוח. היה שם משהו שלא ציפיתי לו. עד שסוף סוף היא מבינה שהיא אוהבת אותו, את רט, והוא, שאהב אותה כל השנים, פתאום אחרי שסקארלט רצה אליו, הוא אומר לה שהוא לא רוצה אותה יותר. הדמעות פשוט זלגו לי שם, כי היה בזה משהו כואב כל כך. כי זה לא כמו ספרי נוער של היום, שבו בחור ובחורה מתאהבים אחרי חודש או פחות, וזה קצת תמוה.. אלא שני הכרכים התפרסו שנים על גבי שנים, כל המלחמה וגם בהשתקמות שאחריה, ורט אהב אותה כל השנים האלה.
בעמוד האחרון של הספר מתפתחת אצלה תקווה חדשה, אבל תקווה עלובה קצת.
הבנתי שיש ספר המשך, אבל לא מאותה הסופרת, וזה קצת מאבד מהערך של זה.
הסרט חביב, אבל לא יכול להביע את הרגשות שמרגישים בספר. ולכן פחות התחברתי אליו.












![ענבי זעם [1988]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2201.jpg)