ביקורת ספרותית על חלף עם הרוח (חלק שני) מאת מרגרט מיצ'ל
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 19 באוגוסט, 2010
ע"י יעל 93'


הספר הזה (ואני מזהירה מראש!) הוא חתיכת פרוייקט. הקריאה בו ערכה כחודש ימים, וניתן לומר שחוויתי הפלגה ארוכה בגלי הדימיון והמציאות, אשר טלטלו אותי כמעט ללא הרף.
לכאורה, נדמה כי סיפור האהבה הוא מוקד העניין - בין סקארלט הכריזמטית והמושכת, שנקרעת בין רצונה להיות אהובה ומקובלת בחברה לבין הסלידה העמוקה שהיא חשה כלפיה - לבין רט באטלר, גבר עשויי ללא חת, שרמנטי ותמיד נצמד לאמת שלו, בכל מחיר. אין כל ספק כי מדובר בסיפור אהבה קלאסי שובה לבבות ומסקרן בזכות היותו עגול ומשתנה, ולא שטוח ורדוד.

אבל, למעשה, הסיפור האמיתי הוא דווקא סיפור הרקע/מסגרת - מלחמת האזרחים בצפון לדרום אמריקה, שפרצה בשנת 1861 על רקע שיחרור העבדים האפריקאים מדרום אפריקה.
אני טוענת כי שם מצויי כובד משקלו של הדיון בספר. לא רק בגלל תיאורי המלחמה העקובה מדם והשתלשלות העיינים, כי אם איך שהדברים נובעים מעטה של הסופרת מיצ'ל. ולא קשה לראות שהיא בעד הדרומים, או לכל הפחות, מנסה להכנס לנעלייהם.
אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, הגעתי למסקנה שהספר באמת ובתמים מעודד גזענות. זה חורה בעייני, מפני שאני נגד מכל וכל. אבל למרבה ההפתעה, הסופרת הצליחה כמעט לשכנע אותי בצדקנותם של הדרומים; דאגתם כלפי העבדים בכל תחומי החיים, הפיכת השלטון מדמוקרטי לרפובליקאי, ויחסיהם של ה"יאקים" לעבדים המשחוררים כאל קלף מיקוח בלבד, ולא כאל בני אדם שווים בני שווים.
כך, אומנם יש צדק בטיעוניהם של הדמויות הדרומיות, אולם כל זה עדיין לא הזיז אותי מדעתי הקודמת.

אך אל תטעו - למרות העובדה שהספר הסעיר אותי כל כך (ולווא דווקא בתחושות חיוביות), אין זה אומר שספר זה לא ממולץ לקריאה. לרוב, ספרים שעוררו בי התנגדות וביקורתיות הם הספרים שנשמרים אצלי בתודעה לאורך זמן רב.

לסיום - לא הייתי ממליצה לכם לקנות את התרגום הזה, אלא לחכות להוצאתו המחודשת הבאה. נתקלתי לא מעט בשגיאות כתיב ומבנים תחביריים שהוסיפו לקריאתי טעם מאוד מר.
ספר חשוב מאוד, הן היסטורית והן מבחינת התובנות על מלחמה ושלום, אהבה ואמת.
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אחיה (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת יפה ומושקעת, כהרגלך.
אני מסכים שהרקע, מלחמת האזרחים וזוית הראייה הדרומית היו חשובים מאד למחברת, אבל אני חושב שבסופו של דבר עיקר עניינו של הספר, ובכך גדולתו, הוא שרטוט של שתי דמויות, שני אבטיפוסים, הדמות של אשלי, וממילא גם מלאני, והדמות של רט וסקארלט, המעשיים.
אליעזר (לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
צדק ושחרור עבדים טיבם של סכסוכים ששני הצדדים צודקים, כל צד והשתלשלות העניינים שלו.
גם בברזיל התחוללה מהפכה עקב שחרור העבדים. הכלכלה נפגעה והעבדים המשוחררים לא הפכו לאזרחים שווים אלא לשכבות מצוקה בשכונות עוני.
נכון שיחס הצפון, בארה"ב, לעבדים המשוחררים לא היה טוב אך העבדים הצביעו ברגליהם והעדיפו להיות עניים בצפון מאשר לחזור למצבם הקודם. משהו דומה ניתן לומר על המקבילה הברזילאית.
ועוד משהו על הדרום ה'נחמד'. עד אמצע שנות הששים למאה העשרים התקיים במדינות הדרום אפרטהייד. לשחורים היו בתי ספר נפרדים, שכונות נפרדות, אוטובוסים נפרדים ועוד.

סנופקין (לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
התחלתי לקרוא אותו לא מזמן. הוא באמת לא קל מבחינת עמודים, וכמו שציינת, גם אני שמתי לב לשגיאות תחביריות רבות ואף לשגיאות כתיב ממש בולטת. אני מאוד מקווה שאסיים אותו בשבועות הקרובים (אין הרבה זמן), ואז אוכל להבין את הביקורת יותר לעומק.
אור (לפני 15 שנים ו-2 חודשים)
לא כזה ברור שהצפון לא צדקו למעשה הצפון המיטו על העבדים השחורים ועל אמריקה אסון בזה ששחררו אותם ללא כל הכנה לכך והשאירו אותם בורים וחסרי כל, ללא עבר וללא עתיד כשהפשע כמעט והכרח בעבורם. ולא לכל הכושים העבדים היה רע, רבים מהם נלחמו מרצונם עם הדרום.
מלבד זאת הצפוניים היו פושעי מלחמה ברמה מזעזעת ומסעו של שרמן אל הים וגירוש יהודי טנסי ע"י גרנט יוכיחו. אין ספק שהעבדות היתה רעה גדולה אבל הצפון לא היו יותר טובים





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ