ביקורת ספרותית על עולם הסוף מאת אופיר טושה גפלה
ספר לא משהו

---

נראה שאני שוברת כאן את רצף הביקורות הטובות, אבל לדעתי הספר הזה הוא מקרה קלאסי של "מרוב עצים לא רואים את היער". אין ספק שהרעיון הוא מקורי ומעניין ואין ספק שאופיר טושה גפלה כותב מעולה ובעל דמיון עשיר (ובעצם על הפרמטרים האילו הספר מקבל אצלי שניי כוכבים) אבל העובדה שלקח לי כל כך הרבה זמן לקרוא אותו ועוד יותר העובדה שהנחתי אותו בצד- מבחינתי אומרת הכל. הספר הזה הרגיש לי מסורבל, בערך כמו המשפט הארוך הזה שיצא לי. הכל היה גדוש פרטים ודמויות והפרקים קפצו בין הפרטים והדמויות. כל פרק היה נגמר כמעט באמצע המשפט (טוב לא באמת באמצע המשפט, אבל ממש נקטע) והפרק הבא כבר דיבר על משהו שונה לחלוטין, וכך לאורך כל הארבע מאות ומשהו עמודים. הרגשתי כמו הילד שמושיטים לו סוכריה ובשנייה האחרונה מסיטים את היד, פעם אחר פעם. אז בהתחלה ממש רציתי את הסוכריה הזו, וממש התאכזבתי שלא קיבלתי אותה, אבל באיזשהו שלב של הקריאה הבנתי שהסוכריה לא תגיע ושמישהו נסתר יסיט את היד- אז כבר לא ציפיתי לה. מעבר לזה, זה אפילו גרם לי לשים את הספר בצד. ממש לסגור את הספר ולהניח אותו בצד בזמן שאני קוראת ספר אחר. מבחינתי זה אומר הרבה! אני לא מניחה ספרים בצד, אני מסיימת אותם עד סופם (המר או המתוק)- אז אם זה כבר קרה, כנראה שהספר הזה ממש, אבל ממש התיש אותי.
כשחזרתי אל הספר הזה, רק רציתי שייגמר כבר, ולא כדי לדעת מה קורה בסוף (שאותו, אגב, ניחשתי כמעט במלואו)אלא פשוט כדי לעבור לספר הבא. וחבל לי כי מאוד ציפיתי לו.

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על עולם הסוף