ביקורת ספרותית על איתנו זה מתחיל מאת קולין הובר
ספר בסדר

---

מכיוון שקראתי את "איתנו זה נגמר" החלטתי לקרוא גם את ספר ההמשך. הוא לא ספר המשך במובן שבלעדיו הסיפור לא גמור, אלא סיפור אהבתם של לילי ואטלס, החבר שלה מהילדות שהיא פוגשת ממש במקרה, בזמן שהיא שוקעת יותר ויותר לתוך מערכת היחסים האלימה שלה עם רייל (בספר הקודם).
הספר מסופר לסירוגין מנקודת מבטם של לילי ושל אטלס (שם די מיוחד, לא?) ובמהלך הסיפור הם מתוודעים אחד לשני טוב יותר. יש בספר חזרה (קצת מיותרת לטעמי) של פרקים מתוך היומן האישי של לילי מתקופת הילדות. הספר הזה נכתב מספר שנים לאחר הספר הראשון, אז אני מניחה שזה משמש מעין תזכורת. אבל כשקוראים את הספרים אחד אחרי השני, זו חזרתיות מעצבנת.
הספר הקודם התמקד במערכת היחסים האלימה של לילי, ובכך נשא עימו מסר חברתי חשוב. הספר הזה הוא ספר רומנטי מתקתק ואפילו קצת דביק. בזכות ההיכרות המוקדמת עם הדמויות מהספר הקודם גם נהניתי מהקריאה של הספר הזה, אבל האם הקריאה הכרחית? כנראה שלא. זו סגירת מעגל נחמדה לדמויות ותו לא. האם אפשר לקרוא אותו ללא קריאת הספר הקודם? כנראה שכן, אבל הוא היה מקבל פחות משלושה כוכבים, כי כאמור זו קומדייה מתקתקה ממוצעת לחלוטין.
מה שכן חשוב לי לכתוב לגבי הספר הזה, זה שבניגוד לספר הקודם, הספר הזה מתמקד באהבה החזקה של אטלס כלפי לילי ובזוגיות המצליחה שלהם. אבל אני חייבת לציין שתוך כדי הקריאה (בעיקר של הפרקים של אטלס) הרגשתי חוסר נוחות. היחס של אטלס ללילי הוא יחס אובססיבי. אמנם הוא אוהב אותה ורוצה מאוד בטובתה (על חשבונו) אבל אובססיה היא לעולם לא דבר חיובי. העניין הוא שאני לא חושבת שזה המסר שהסופרת ניסתה להעביר, אני חושבת שהעניין היה שבמקום לבנות לאטלס עבר מלא ועשיר, היא יצרה דמות שטוחה יחסית שחוץ מהאהבה האובססיבית ללילי, שאותה לא פגש שנים רבות, אין לו יותר מדי תחומי עניין בחיים.

אז האם לקרוא? לא חובה. בזכות ההיכרות עם המוקדמת עם הדמויות הספר היה חביב, ולא יותר מזה.

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על איתנו זה מתחיל