קיילי הייתה נערה יפהפייה, בעלת שיער בלונדיני גולש, עיניים כחולות כשל תינוק ובאופן כללי כל בחור שראה אותה בזווית העין התאהב בה- כי הרי ידוע שרק בלונדיניות כחולות-עיניים הן יפות. לקיילי יש תכונה שהיא לא מצליחה להיפטר ממנה- תמיד היא מנומסת לכולם ומתייחסת אליהם בחביבות ובנדיבות. אך אל תטעו, קיילי היא נערה מאוד מאוד אומללה.

קודם כל, מדי לילה היא מתעוררת בצרחות מסיוטים זוועתיים שהיא אפילו לא זוכרת, כמה נורא!

דבר שני, חייל-רוח-רפאים שרק היא רואה מסתכל עליה! אילו חיים קשים!

והגרוע מכל: ההורים שלה מתגרשים והיא נשארת עם אמה הקרירה והמרוחקת, ששולחת אותה הרחק מכל המוכר לה [המוכר לה=החבר החתיך שעוד מאוהב בה אך זרק אותה, וחברתה שמחליפה חברים כמו גרביים] למחנה של פריקים, שכל הבנים בו הם חתיכים יפהפיים שנופלים לרגליה תוך דקות ספורות! וכל הבנות בו מייד מעריצות אותה, מתרפסות לפניה ומתעניינות רק בה חוץ מאחת ששונאת אותה כי היא פחות יפה מקיילי! קיילי שולטת! הבה נקים לקיילי המושלמת שלנו מקדש!

או, סליחה. סטיתי מהנושא. בואו נמשיך.

לקיילי מסכנתנו מתגלה שהיא בעלת כוחות על (איזו מקוריות! איזו תעוזה מצד הסופרת!) כמו כל שאר הפריקים במחנה, שחברותיה לחדר הן ערפדית ומכשפה, וש- כמה מפתיע- היא לא סתם על-טבעית, היא כנראה בת אלים בעלת הכוח הנדיר ביותר!

במחנה היא מנסה להוכיח נואשות שאין לה כוחות על, אך לקיילי יש חיים נוראיים- ולאט לאט מתברר לה שכן, היא באמת על טבעית! לא, אין לה סטיות מוזרות כמו שתיית דם, הפיכה לזאבה או כישופים בלתי נשלטים- לא, לקיילי יש את כוח העל הגרוע מכל, היא רואה רוחות רפאים!
בנוסף, כל הנערים החתיכים, המהממים והמושלמים כחולי/ירוקי העיניים בוהים בקיילי כל הזמן מרוב שהיא יפה, ומנסים להיפגש איתה. הבנות מבקשות ממנה עצות ביחסים עם בנים, אך קיילי במשברי הזהות והאהבה שלה פשוט לא מסוגלת להיות שמחה. טוב, איך אפשר לשפוט אותה?

בסופו של דבר, קיילי מובילה את המחנה לניצחון שבו הרשעים מתוודים על מעשיהם בזכותה, חברותיה מעריצות אותה, אמה משתקמת, ולאורך כל הדרך היא מעשירה את כולם בסלנג הפרחות העשיר שלה, תוך כדי התחבטויות האם לנשק את טריי היה נחמד יותר, או את דרק, או לוקאס, והאמת שגם הערפד ההוא היה ממש חמוד.

ציטוטים נבחרים מהספר:
"טריי גירד את אוזנו. התנועה החמיאה לו פלאים והדגישה את שריריי היד המושלמים שלו."
"לוקאס לבש את חולצתו הכחולה, מה שרק הדגיש את גבריותו, את עיניו הכחולות האפלות ואת שריריי הבטן המסוקסים שלו."
"דרק הביט בעיניה הכחולות כשל תינוק, וקיילי נפעמה ורצתה לטבוע בעיניו הירוקות בעלות הזהרורים הזהובים. אוי, רגע, הוא הסיט את מבטו ממנה! קיילי רצתה כל כך לנשקו עד שעמדה למות."

רוצו לקרוא בבקשה, אך אל תאשימו אותי בתופעות הלוואי הקלות שאינן מצוינות על גב הספר: הקאה בלתי נשלטת, אנחות ייאוש, זעם פסיכי- או תשוקה לוהטת להתחתן עם קיילי, בנים יקרים.

***

היה הייתה נערה בשם לואיזיאנה. שערה היה חום כהה עם קצת צבעים בקצוות, עיניה חומות וממוסגרות במשקפיים, והבן היחיד שבהה בה היה המוכר במכולת כשהביט בכמות השוקולד שהעמיסה ליד הקופה.
הנערה אהבה לקרוא ספרים איכותיים, אך לא יכלה להתאפק וקראה את הספר הנ"ל רק כדי לראות עד כמה הוא גרוע. ובכן, הוא התעלה על כל הציפיות שלה, ולא לטובה.
בתחושת זעם בלתי נשלט, התיישבה לואיזיאנה ליד המקלדת וכתבה לקוראי סימניה תקציר ספר אלטרנטיבי לאלו שמסרבים לתת להוצאות הספרים לשקר להם בכריכה האחורית. נו טוב, אי אפשר לומר שזה לא סיפק אותה.



מוגש לקהל הרחב מטעם העמותה למיגור ספרים משוכפלים

לפעמים מישהו פשוט מוכרח לצעוק "די! חפרתם!" עם כל הבוטות, אין ברירה.
אז זו הולכת להיות אני. כי פשוט נמאס לי שסופרים מזלזלים באינטליגנציה שלי, חושבים שאיי קיו שלי נמוך (אולי אני גמדה, אבל תאמינו לי, זה לא אומר שום דבר על האיי קיו שלי), וחושבים שהם יכולים לקחת ספר למחזור, להדביק לו שם חדש, לזרוק על עטיפה עם בחורה יפה כמה נצנצים- והנה! עוד ספר שאפשר להרוויח עליו אלפי שקלים שהמתבגרים הטיפשים יבלעו בעיניים עצומות.

אז אולי אני מתבגרת קיטשית אוהבת רומנטיקה, שמכורה לפנטזיה, ומתפלק לה לפעמים "כאילו" קטן (תסמכו עלי, אם הייתם שומעים את הבנות בכיתה שלי, הייתם בטוחים ששיננתי מילון כל חיי), אבל אני לא מטומטמת! אני לא הולכת לבלוע את אותם זיבולי שכל שוב ושוב!

כמה פעמים ילדה חדשה ומהממת יכולה להיכנס לתיכון/מחנה/וואטאבר חדש?! כמה פעמים אני יכולה לסבול את שני הנערים שבמקרה (ממש במקרה) הם סופר-חתיכים שמתאהבים בה תוך חמישה עמודים וחצי, שהיא כמובן אוהבת את שניהם, כל אחד בגלל משהו אחר, ומשחקת בהם באנד-אן-דינו כל הספר?!

מיס סי.סי. האנטר, ברצוני לומר לך כמה מילים.

את לא סופרת, מתוקה שלי, את משחזרת. ואחת גרועה במיוחד, אם יורשה לי להוסיף. הסיפור שלך משעמם, טיפשי, וגרוס כל-כך עד שלקרוא אותו מחייב אותך מיד בשיא גינס של קריאת-הספר-הכי-משעמם-בתולדות-ההיסטוריה.

מה שינית לי בספר הזה מספרים אחרים? את חושבת שספר הוא כמו רשימת מצרכים, תמלא אותם, וקבל ספר מצליח במיוחד לבני נוער:

1. נערה אחת ביישנית ויפהפייה שמגיעה למקום חדש
2. שני גברים לפחות שהם כמובן יפים ושריריים שילחמו עליה עד המוות.
3. להוסיף סיפור רקע טראגי לגיבורה המסכנה שלנו
4. קמצוץ פנטזיה ממוחזרת לסיום, ו-

יש לנו ספר חדש ורב מכר! (לא לשכוח לשחד את אחד העיתונים-הניו יורק טיימס מומלץ במיוחד- כדי שיכתבו שבח על הספר "המרתק/מותח/מסחרר" שלך, למרות שהאנטר לא השתמשה בהמלצה הזו).

אז הספר הפעם מסופר על קיילי, ילדה ביישנית ויפהפייה, שעקב תקרית מצערת מאולצת ללכת למחנה מוזר בכדי לבלות שם את הקיץ (ראה סעיף מספר אחת ברשימת המצרכים לספר בני נוער). קיילי מגלה שהמחנה הוא, איך לא, מחנה של יצורים על טבעיים (ראה סעיף מספר ארבע), ומגלה שגם היא בעצמה כנראה אחת מהן (הו! כמה נורא!). שני גברים (סליחה. שלושה) מתאהבים במסכנונת שלנו, ואיש-חייל מוזר שמלחיץ מאוד את קיילי (אמרנו כבר שהיא מסכנה?) עוקב אחריה כל הזמן, ואף אחד אחר לא רואה אותו.

נתחיל בכך שהשם של הגיבורה הראשית מופיע כל משפט מזורגג בספר. "הנערה הפנתה אצבע- ישר אל השולחן שקיילי עמדה בו. או שאולי היא הצביעה על קיילי? לא, לא יכול להיות. אוי, באסה, דווקא כן. היא הצביעה על קיילי ". כמה פעמים אני יכולה לשמוע בראש קיילי, ועוד קיילי, ועוד קיילי?! הראש שלי עומד להתפוצץ מרוב קייליות קטנות שרוקדות לי מול הדף!

שנית כל, הספר לא רק צריך לשבור שיא בשעמום, אלא גם בהתאהבות המהירה. אני נשבעת לכם, בחיים שלא לא קראתי ספר שהתאהבו במשהי חדשה כל כך מהר. אני חושבת שאפילו לא תיכון לילה. בשנייה שדרק מסתכל עליה, הוא מתאהב בה. "מבט עמוק" "לא הסיר את עיניו ממנה" , ובלה בלה. בן אדם! מה כל כך מדהים בבחורה הזו?! היא סתם בלונדה קליפתית ויבשה בלי שום אופי וכולה מושלמת ומדהימה. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.

קיילי מצטיירת כמושלמת מדי. היא יפה, וחכמה, ונחמדה, מנומסת, ועוד-תארים-מושלמים-וטובים-שגורמים-לך-לרצות-להרוג-את-הדמות. "הולידיי צחקה. לא אמרתי שאת מושלמת, קיילי. אלוהים יודע שגם לי יש מגרעות משלי..." הו, באמת? כי כל הספר נראה שהארט מנסה להפריח את הטענה הזו! תכינו את הרדאר. קיילי-המדהימה-שכולם-מתים-עליה-נמצאת-באזור. להכין גם את הדלי/ שקית הקאה. מה שתעדיפו.

קיילי שולטת! הו, שאלוהים יעזור לי. כמה גלגולי עיניים וקולות הקאה עברו בחדר ברגע הזה.

בנוסף להכל, הסופרת מנסה להיות מצחיקה. ומיותר להוסיף שזה ממש לא עובד לה.

"ולמה? למה כל הפריקים בחדר הזה שמים לב אליה? כי היא לא מעקמת את הגבות?...הבעיה הייתה שהיא לא הבינה את הקטע של הגבות.... אולי זו לחיצת היד הסודית..? פשוט פצצות לגבות?"

חה. נקרעתי מצחוק. חוש ההומור שלך יבש כמו צנון, יקירתי, אני מוכנה להתערב שאפילו הכלב של השכנים שלי יותר מצחיק מזה. והוא מיילל כל היום!

"בייוש, אמרה קיילי לנערים". אלוהים, אולי את מנסה להסתיר את זה, קיילי, אבל את כל כך פקאצה.

עוד משהו, זה שמילים שעושות לי צמרמורת מופיעות ב"ספר" הזה. מילים שהאות האסורה מופיעה בהם, מילים שמתחילות ב-ס'. נקווה שהבנתם. ברררר מתנערת.

"לתקשר עם חיות זה לא גרוע כמו... כמו דברים אחרים" . גאד. הבן אדם שופך בפנייך כמה קשה לו, ובמקום לעזור, את בבעיות שלך. מעצבנת. וזה פותח את התלונה הבאה שלי. למה קיילי כל הזמן חושבת שהיא עד כדי כך מסכנה?!

1. היא מגלה שהיא על טבעית. הו לא! חייך נוראיים! אני חושבת שזה היה יכול להיות מגניב.
2. היא מגיעה לתיכון חדש ונורא של מוזרים ומוצאת לה ביומיים שתי חברות. מסכנה שלי =.= אחת מהן ערפדית שלא תעשה לך כלום ומנסה להתחבר איתך, והשנייה תעזור לך עם כישופים, אבל אין מה לדבר, זה פשוט נורא.
3. סבתא שלה מתה, וההורים שלה התגרשו. אז היא נשארה אצל האימא מלכת הקרח שלה. אני יכולה להבין את הכעס, והעצב אבל כמה את יכולה לשקוע ברחמים עצמיים? @_@
4. איש-חייל עוקב אחריה, וכותב לה "הצילו". בחייך, חתיכת בלונדה !@!#$# הוא צריך עזרה! אולי תעזרי לו, ואז הוא יעזוב אותך לנפשך! יש אנשים שיש להם בעיות קצת יותר חשובות משלך, והמסכנים עשו טעות ופנו אלייך! אז תפסיקי להתמרמר, ותנסי לבדוק מה קרה!
5. בנוסף לכל הצרות, מאוהבים בקיילי המסכנונה שלושה בנים חתיכים (כמו שהוזכר קודם). איזו צרה. למה לסבך למסכנה הזו את החיים ככה, סי.סי, למה? אני ממש מרחמת עליה.

פלאאקקקק!!! למי שלא הבין, זו הסטירה הדמיונית שנתתי לסי.סי האנטר. ולקיילי, כמובן.

בכל מקרה, זה לא ככה! באיזה אשליות נמצאים האנשים האלה, שקוראים לעצמם "סופרים"?! מתבגרים לא מוצאים חברי נפש יומיים אחרי שהם מגיעים למקום חדש. ההורמונים שלנו משתוללים, אנחנו מעצבנים ומתרגזים מכל דבר. והיא גם ביישנית. איך לעזאזל האנטר מעלה בדעתה, ועוד מיליוני "סופרים" אחרים שאנחנו מוצאים חברים כל כך מהר?! לא ולא!

ומשולש/מרובע האהבה. נו, באמת. גם זה לא הגיוני. הבנו שהיא יפה וכל זה, אבל בנים לא מתאהבים ונופלים לרגליה של בחורה חדשה כל כך מהר. זה כל כך לא אמין שזה מחריד, ובאמת נשבר לי מזה. קחו מחט, ותנפצו את הבועה המזורגגת שאתם חיים בה. עולם-בני-הנוער-לא-עובד-ככה. אז תפסיקו לחשוב שאתם יודעים עלינו משהו, ותפנו את המקום על מדפי הספרים בסטימצקי וצומת ספרים בשביל סופרים שיודעים באמת מה הם כותבים.

דרק וטריי לא היו מעניינים בכלל. הם סתם היו דמויות חתיכות שיעשו הכול בשביל קיילי, וניסו לדחוף להם קצת עומק. הם יפים, חכמים, אמיצים, ובלה בלה. פשוט מושמים, כמו קיילי. מצא מין את מינו. לוקאס, היחיד שבאמת הרגשתי קצת תקווה לראות אותו ביחד איתה (למרות שכשחושבים על זה, למה אני חושבת שהוא כזה נחמד? הרי הוא התאהב בה! והיא בכל מקרה לא ראויה לו), אבל הוא הופיע לקראת סוף הספר, וכבר נעלם מאוד מהר.

ועכשיו, נעבור למספר נקודות האור שבספר, שהצילו אותו ממינוס מיליון כוכבים (טוב, האמת היא שהצילו אותו מכוכב אחד, כי אם לא הייתי נותנת שום כוכב הייתם חושבים שאני לא בטוחה בדעתי).

חמישים העמודים האחרונים של הספר היו בהחלט נחמדים. משולש האהבה בלט אפילו יותר, מה שכמובן מאוד הרגיז אותי, בתור שונאת משולשי אהבה בדם, אבל נכנס סוף סוף קצת אקשן לעלילה, היא התחילה לזרום, וקיילי, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, פיתחה קצת יותר אישיות נורמאלית (נורמאלית יחסית לדמות המפונקת הזו).

הדמויות שמסביבה, לפחות רובן, היו מאוד חמודות. הולידיי, המדריכה החמודה שהצלחתי לחבב מאוד, וה"רומן" המצחיק שלה עם הערפד. כל הספר הם צועקים ומעוצבנים אחד על השני, וכמה שזה קיטשי, זה כל כך חמוד ^^

דלה, חברתה הערפדה של קיילי גם כן הייתה מעניינת. אני חושבת שהסופרת רצתה להראות כמה קיילי מושלמת, לכן היא גרמה לחברות שלה (כולל מירנדה, המכשפה), להיות קצת מעורערות בנפשן, אבל בלי לשים לב זה גרם לי לאהוב אותן יותר.

הסוף, שהצליח להיות קצת מפתיע!

ספוילר

אוקי, אז קיילי היא הבת של האיש-חייל, ואבא שלה הוא בן-אדם שכנראה די דפוק בראשו. (אני מתכוונת, , לצאת עם נערה שקצת יותר גדולה מקיילי? אפילו קיילי כמעט הקיאה מזה! ולבחורה הלב התייבש לפני שנים!) אני מודה שלא לגמרי ציפיתי לזה. הייתי בטוחה שאימא שלה, או אבא שלה, או אפילו סבתא שלה הם על-טבעיים. זה בהחלט הצליח להרגיע קצת העצבים שלי מכל 300 העמודים האחרים.

סוף ספוילר

בקיצור, את הספר סיימתי בטעם טוב. אבל שלא תטעו, אני-לא-ממליצה. כלל וכלל לא. הוא נדוש, הוא ממוחזר, הוא מלווה בהמון גלגולי עיניים, והמון מחשבות לקרוע את הספר לגזרים. אם יתגלה שיצא הספר הבא, אל תתפלאו אם תתפסו ילדה נמוכה זורקת קוקוסים, פטישים, נבוטים ומסורים בכל רחבי חנות הספרים, ובמיוחד על ספר ספציפי אחד.

אררררגגגג. ספר של אחד וחצי כוכבים בקושי. אני פשוט נדיבה מדי.

נ.ב
אחותי נולדה בחצות. תהיו בטוחים שהיא לא על טבעית. להית'!

-פיירי

דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא להודות לאמא שלי. תודה, אמא, על שקנית את הזוועה הזאת, כי את הזוועות שקונים מותר לזרוק על הקיר ואת הזוועות של הספרייה לא.
דבר שני שאני רוצה לומר הוא שאחרי שקראתי כמה מהביקורות כאן והבנתי מה התקציר האמיתי של הספר החלטתי להשתמש בסימניה המגנטית שלי, בדיוק למקרה שמה שצוין למעלה יקרה. יש דבר אחד שיותר מעצבן מאשר לקרוא ספר גרוע – והוא לאבד את המקום שלך בספר גרוע. כי אז צריך למצוא שוב את העמוד שעצרת בו ורק זה לוקח כמה דקות (לא כולל הזמן שלוקח לעצלנים כמוני לקום מהכיסא/מיטה/מה שזה לא יהיה שאני נמצאת עליו באותו רגע) והקריאה מתארכת, ומתארכת, ומתארכת, ומתארכת, ואני חושבת שהבנתם.

אני לא מתעללת בספרים שלי, לפחות לא בכוונה, אבל הפעם אני חייבת להתוודות:
לא זרקתי את הספר על הקיר, אבל כן הפלתי אותו ממקום גבוה. כמה פעמים, ואפילו נהניתי מזה.
א נ י מ ו ד ה ב א ש מ ה
אבל לפני שתסכלו אותי באבנים, תתנו לי כמה מילים אחרונות?

אני אתחיל דווקא מהסוף. המשפט הבא מצוטט מהתודות של האנטר:
"אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד. ובכן, הדבר נכון גם כשמנסים לקחת ניצוץ קטן של רעיון ולהפוך אותו לספר."
ההוכחות לפניכם. האנטר מודה בפני כל העולם שהיא ניסתה להפוך 'ניצוץ קטן של רעיון' לספר, והספר עצמו מוכיח שהיא לא עשתה את זה בהצלחה רבה.

תקציר:
קיילי נשלחת למחנה-מה-שמו ליצורים על טבעיים והיא מכחישה שהיא אחת מהם. ההורים שלה התגרשו ומאז היא מתלוננת על החיים האומללים שלה ובוכה הרבה. בנוסף לכל הצרות בבית היא גם מתאהבת בשני בחורים שונים ולא יכולה להחליט מי יותר מושלם.
הסוף.

וואו, הרגע סיכמתי את העלילה של ספר בן 370 עמודים בשלושה משפטים.

הדמויות מתחלקות לשני סוגים:
*מושלמים
*חסרי אישיות

ב'מושלמים' נמצאים קיילי (כמובן), דרק (כאילו דה) ולוקאס (זאת לא שאלה).
קיילי היא בלונדה יפהפייה כחולת עיניים, חכמה, נחמדה, מנומסת וצנועה. במילה אחת: מושלמת. אם תמצאו אצלה חיסרון תודיעו לי, כי אני לא מצאתי כלום.
במשך כל הספר הסופרת מנסה לגרום לנו להזדהות עם קיילי האומללה והמיוסרת, אבל זה לא עובד. אני חושבת שכל הספר היו לקיילי דמעות בעיניים.
ההורים שלי מתגרשים! בכיבכיבכי
יש רוח שעוקבת אחרי! והיא טפטפה דם על הנעליים שלי! בכיבכיבכי
גיליתי שאני על-טבעית! בכיבכיבכי
יש שני בנים שאני מחבבת ואני לא יודעת מי יותר חתיך! בכיבכיבכי
דרך אגב, שני הבנים האלה נמצאים גם ב'חסרי אישיות' ולא רק ב'מושלמים' בגלל הסיבה הפשוטה שהם חסרי אישיות. לאף אחת מהדמויות לא הייתה ממש אישיות. הסיפור מתמקד בקיילי המושלמת והמיוסרת וכל השאר לא חשוב.
דרק הוא פיי, שזה פיה בצרפתית. או שהוא רק חצי פיי. לא זוכרת.
אז לדברי קיילי, הוא נחמד, לא לוחץ עליה לעשות דברים שהיא לא רוצה, ומאוד לוהט. אני חושבת שכולנו מסכימים שרק לליאו (ליאו ואלדס, אם למישהו היה ספק) מותר להיות לוהט, אז אני אדלג על זה.
לוקאס הוא איש זאב.
הוא קופי דרק פלוס מסתוריות.

ב'חסרי אישיות' נמצא כל מי שהוא לא קיילי.
אני לא צריכה לפרט על זה, פשוט אין להם אישיות או שיש להם קצת מאוד תכונות.

אתם מרשים לי להגיד עוד קצת מילים אחרונות, נכון? עוד לא סיימתי לרדת על הספר הזה.

הפרקים חירפנו אותי.
(1) הם לא בדף חדש.
למה?
כל כך קשה לעבור דף?
(2) הם נגמרים או מתחילים באופן שגרם לי לצרוח מתסכול.
הפרק הראשון, למשל, נגמר במשפט: "מה קורה כאן לעזאזל?"
פרק אחר נגמר במשפט: "אוי, חרא. היא מתה?" זה כל כך מטומטם שזה מצחיק.
פרק 30 נגמר במשפט: "...היא סילקה קווצת שיער ודחפה אותה מאחורי האוזן. 'כמה אנחנו עוד רחוקים מעקבות הדינוזאורים?'" ופרק 31 מתחיל במשפט: "'די קרובים,' אמר לוקאס..." ברגע הזה התחלתי לצעוק על הספר. והייתי באמצע הכיתה בהפסקה.


אני נזכרת בדברים הנוראיים שיש בספר הזה ומתחילה להתעצבן. בואו נעבור לדברים הטובים!
הסוף לא גרם לי לסבול.
לזרוק ספרים סוטים ממקום גבוה זה כיף, במיוחד אחרי קריאה של קטע סוטה במיוחד.
וזהו. עצוב, אני יודעת.

אני אוהבת לדבר, ואתם אמרתם מילים ולא מילה.

קיילי מגיעה למחנה-מה-שמו לפני עמוד ארבעים, מגלה שהיא על טבעית לפני עמוד שישים, מתאהבת בשני בחורים לפני עמוד מאה, ומספיקה לבכות מיליון פעמים בערך במהלך כל הספר. זה לא אמין!
חוץ מזה היא גם חושבת שכל העולם סובב סביבה.
"אחרי חמש עשרה דקות של הליכה ברגל, קיילי הבינה שאין שום צורך להשתדל להתעלם מלוקאס מפני שהוא עמד לשבור שיא עולמי בהתעלמות ממנה."
אלא. בסך. הכל. חמש. עשרה. דקות!!!
ארג.

טוב, אני רואה שכבר הרמתם את האבנים, אז אני אלך עכשיו. לא תצליחו לתפוס אותי!

מה לעזעזל?
למה פירטתם את זה?
מה קורה....
הו, שאלוהים יעזור
פרות אדירות! הם הרגע...


המתכון לכתיבת רב מכר חדש ודנדש! (דנדש, איזה מילה כיפית! דנדש דנדש)
נערה יפהפיה, מצחיקה מסקימה מנומסת...... (הרשימה ארוכה וכואבת מידי כדי להמשיך אותה) בלונדינית עם עיינים כחולות כים
היא צריכה עבר טראגי (מוטב שכל משפחתה נהרגה בתאונת דרכים.. אבל אם אתה רוצה להיות ממש אמיץ לך על אמא\אבא קרירים ומרוחקים)
הנערה מגיעה למקום חדש
2-4 נערים חתיכים מקובלים ויפהפיים מתאהבים בה ומוכנים לעשות הכל עבורה
כל אחד מהם מיוחד וחתיך בדרך מיוחדת משלו
הקטעים הקודמים צריכים לקרות בחמישה עמודים הראשונים
בחירתה של סופי, מי יהיה בר המזל? (את הקטע הזה צריך למרוח על כל הספר בערך)
שקיעה יפהיפיה ומציאת אהבת האמת הקדושה הטהורה והצפויה בעליל.


ו-וואלה! רב מכר חדש ונמכר. מה שחכתי? אהה כמובן! לזייף ביקורות מעריכות מהניו יוקר טיימס על גב ספרך.


באיזשהו שלב אתה מגיע לנקודה בה אתה נשבר. כי כמה אפשר? אז כן, רציתי לראות על מה כולכם מדברים, אוקיי, פיירי, לואיז, הנקודה הובהרה. אוכלת בלינצ'ס + שוקולד כמו חזירה משמחה שלא קניתי את הספר לא לא! קבלו תיקון אוכלת בלינצ'וס + שוקולד כמו חזירה תמיד. סיסי האנטר היקרה, את קוראת לעצמך סופרת? חמודה, הרשי לי לתקן, את ממש לא סופרת, את לא חצי סופרת ולא שמינית סופרת, את ממחזרת ספרים שבמקורם היו גרועים ורודפת כסף. (אולי תתחברי עם גלילה רון פדר? אני בטוחה שתסדרו יפה). הספר הזה הוא זבל שמעמם ופלצני שנועד לילדות פרחות ובלונדיניות ולילדות ששואפות להיות סיסיות או גלילות או אליסוניות קטנות שיגדלו. (שאני אגדל אני רוצה להיות בדיוק כמו סיסי!).
אז מתברר שיש לה כוחות על ואת הכוח הכי שווה. והיא שמחה מזה? לא! זה כיאלו נורא אומייגאד! הו קיילי המסכנה כה אומללה! יש לה כוחות על ו13 (הפסקתי לעקוב, מה הרומן הנוכחי?) בחורים שנדחפים בתור כדי לקבל קיילי. מוחה דמעה


והיו שם כמה תאורים מאוד לא הולמים. שזו צורה יותר נעימה לומר סוטים. ברצינות מי רוצה לקרא תיאורים מפורטים על... אתם יודעים מה! והכריכה, אלוהים. לא נשבר מבחורות בלונדיניות? מה, בחורות בעלות שיער שחור\חום\ג'נג'י לא יכולות להיות יפות? הא? סיסי האנטר? אנחנו מחכים. יש לך תשובה? אליסון נואל? מישהו?
יום אחד, אני אארגן צבא ענק של נערים חובבי ספרי איכות ואכריז מלחמה על סופרים ירודים! חעחעחעחעעח! הישמרי לך סיסי האנטר, גם את גלילה! (אבל את יותר מוצלחת ממנה גלילה, זה משהו) וגם את אליסון! מי בא איתי? (ההרשמה מצד ימין בבקשה, לא לדחוף).


לסיכום. הספר הזה מזעזע ומומחזר.
אני הולכת לאכות בלינצ'וס + שוקולד ולקרא ספר טוב.

מה תופס לכם את המבט לראשונה בחנות? הכריכה? שם הספר? שניהם ביחד?
לי מה שתופס את המבט הוא שילוב של שניהם. ולענייננו: אני כהרגלי בקודש כל בוקר עושה סיבוב בצומת ספרים, אומרת שלום למוכר, בודקת אם יצאו ספרים חדשים. אני מטיילת לי להנאתי ופתאום צד את עיניי ספר בעל כריכת כסף, עצים שחורים מצוירים עליו ונערה יפיפייה עומדת ובוהה למרחק.(50 נקודות למי שינחש איזה ספר) זה שם הספר כתוב באדום נולדו בחצות.
מייד לקחתי אותו פתחתי אותו בהתרגשות, בלי לקמט את הכריכה(אני שונאת כריכות מקומטות) התחלתי לקרוא ו...
(פאוזה בשביל האפקט) הבנתי שעשיתי את שטות חיי! שפה רדודה, דמויות שטחיות כמו קרטון, משולש אהבה אידיוטי וחפור(דמדומים, מסומנת וכו) עלילה משעממת ונמרחת.וזוהי רק ההתחלה לה לה לה לה לה לה!
אני חייבת להודות שלא סיימתי אותו, אבל חרקתי שיניים והמשכתי לקרוא כי אני שונאת להשאיר ספר לא גמור.
לסיכום: בזבוז זמן מוחלט! לא שווש אצ הנייר שעליו הוא נכתב! וחבל גם על זמנכם היקר

והנה עוד ספר על מחנה\בית ספר\ פנימייה ליצורים קסומים. תראו איזה מבחר גדול יש להם: בית הלילה, תיכון לילה, מפלי הצללים... אם אתה יצור קסום אז הבחירה איפה תלך ללמוד ממש קשה!

טוב אז ביקורת על הספר...אממ... מאיפה להתחיל??? מתחשק לי לנסות לרדת קצת על ספר, אשמח לתגובות :)

בעיקרון מסופר על נערה בשם קיילי שחייה קורסים בתוך חודש והיא מוצאת את עצמה במחנה עם פריקים מוזרים שמסתבר שהם ערפדים, פיות, מכשפים ואנשי זאב. בהתחלה היא נמנעת מהם ומרגישה לא שייכת אבל אח"כ היא מתחילה להסתגל ומשלימה עם הכוחות שלה שהם "יכולת לראות רוחות"

אני אישית לא הצלחתי להתחבר לדמות הראשית. היא ממש חסרת אופי ולא סגורה על עצמה בעליל, ובנוסף הגברת רואה בחור חתיך וישר חושבת לעצמה "אוהו כמה שאני רוצה לנשק אותו..." והבחורים כמוווובן איך לא, נענים לה בשמחה ומתחילים לעמוד בתור (הלו חברים לא לדחוף! יש מספיק קיילי לכולם...) כלומר היא רק הגיע לפנימייה וישר כולם עפר לרגליה, כי היא כל כך יפה וכל כך מושלמת! ואני מצוטטת מהספר: "קיילי לשלטון!" קיילי צודקת" "חשבתי שלא תוכלי להיות יותר יפה ממה שהיית קיילי אבל את כן!" קיילי וקיילי וקיילי... שאני אלך להקיא עכשיו או אחר כך?!

וגם התיאורים בספר ממש מגעילים. בדרך כלל אני לא נגעלת מדברים כאלה אבל...בואו נגיד שכשהיא מתנשקת עם בחור, זת'ומרת בחורים, הסופרת מתארת את כל מה שקורה להם בתוך הפה (סליחה על התיאור). אני אתן לכם דוגמא (ומי שאוכל עכשיו אני ממליצה לו להפסיק) "לשונו נכנסה לפי בהתחלה בהיסוס אבל אח"כ בביטחון ונעה ביחד איתי..." איכססססס!! לא קצת נסחפנו??

הספר גם חסר פואנטה. רק כשמגיעים לאמצע הספר מתחיל קצת אקשן וגם הוא כתוב בצורה מהירה כאילו שהסופרת רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר, ולחזור לתיאורים של "קיילי המושלמת"

בקיצור ספר לא משהו... חנות ספרי "יד שנייה" תכינו מקום לספר חדש במדפים שלכם :)

וואו. פשוט וואו.
באמת שאין לי מושג מה אני חושבת על הספר הזה.. היו רגעים שנגעלתי מהדברים שאני קראתי בספר הזה, אבל היו גם רגעים שאהבתי את מה שקראתי.

מכאן זה עלול להכיל ספויילרים, כי אני מתארת דברים שכתובים בספר- אז לשיקולכם אם לקרוא או לא :)

אז בתחילת הספר מסופר לנו על קיילי, נערה כביכול רגילה, ואמא שלה שורפת לאבא שלה את התחתונים על הגריל (רגיל, לא?) ובלה בלה בלה..
קורה מה שקורה, וקיילי נשלחת למחנה הזה שנקרא "מפלי הצללים" ושם עובר עליה מה שעובר עליה.

לאורך כל הספר היו קטעים שפשוט השאירו אותי עם הרגשה מאוד לא נוחה כשקראתי אותם, מי שקרא את הספר בטח יכול לנחש על איזה קטעים מדובר, אבל לעומת זאת היו גם קטעים שבאמת עניינו אותי ואהבתי אותם.

מתחילת הספר קיבלתי את הרושם שקיילי היא, איך להגדיר את זה במילים עדינות ובשפה יפה? סנובית-פוסטמה-מתנשאת.
אבל אז פתאום נחשפנו לצד נחמד שלה.
ואז עוד פעם היא נהפכה לקיילי הסנובית-פוסטמה-מתנשאת.
במיוחד בכל הפעמים שהיא לא הפסיקה לקרוא לכל אנשי המחנה "פריקים".. באותם רגעים ייחלתי לאיזה ערפד רעב שבמקרה יצוץ לידה..
עכשיו תכפילו את זה בערך 500 פעם. זה מה שהרגשתי לגביה לאורך כל הספר..

אה כן, הכנתי אוסף של משפטים בלתי נשכחים (לצערי הרב) מהספר הזה:

* (אחרי שאבא שלה עזב) "היא ניגבה את הדמעות, שונאת את עצמה על החולשה הבכיינית הזאת"- כן, כי זה לא הגיוני לבכות אם אבא שלך עוזב אותך.. איזו חלשת אופי את! -_-

* ( היא מדברת על טריי) "הוא עמד קרוב כל כך, וריחו הגברי, הנקי, מילא את נשימתה. הו, אלוהים, היא אוהבת כל כך את הריח שלו"- לפני רגע אמרת שאת כועסת עליו כי הוא עזב אותך כי לא נתת לו (סליחה על ההגדרה, אבל ככה היא ניסחה את זה). תחליטי כבר מה את מרגישה.

* (כשהיא רואה את הנערה הגותית באוטובוס) "מי הסטייליסט של הנערה הזאת? היא לא קראה שצבעוני זה מה שהולך היום? שכחול הוא השחור החדש?"- Kill me now. זה מה שחשבתי כשקראתי את המשפט הזה..

* (כשהנהגת אומרת לה לשבת) "חוץ מקיילי כולם ישבו, אז כנראה האישה דיברה אליה"- באמת? איך עלית על זה? בטוח יש לך IQ 140 לפחות!

* (על הילדה עם הקרפד באוטובוס) "אולי זה קרפד סמים כזה, שאנשים מלקקים כדי להתמסטל? היא לא ידעה מה גרוע יותר, ללקק קרפדים כדי להתמסטל או סתם להיסחב עם קרפד בשביל לייצר פוזה של תמהונית"- אני אגיד לך מה גרוע יותר... את! בחיי, כשקראתי את זה היה לי מבט של WTF?! על הפנים.. ודרך אגב, אם כבר מישהי ליקקה קרפדים בשביל להתמסטל, זאת הסופרת.

* (כשהיא נזכרת בעלונים למניעת הריון שאמא שלה שמה לה על הכרית) "היא הגיעה הביתה מאחד הדייטים הכי חמים שהיו לה עם טריי, וקיוותה להתענג על האושר החדש, לרחף מכל הנשיקות והליטופים הנועזים שלו"- את בת 16. 16!!! אחרי שהסופרת תיארה לנו לאיזה צרה נכנסה החברה של קיילי, שרה, היא ניסתה כנראה לגרום לדמות של קיילי להיראות מתחסדת לעומתה, אבל עם תיאורים כאלה אני לא חושבת שהיא קלעה למטרה..

* (על ההריון של שרה) "גם אם לוקחים בחשבון את הגירושים (של ההורים של קיילי), את המוות של סבתא (ובלה בלה בלה), עדיין המצב של שרה גרוע יותר"- זהו! פה היא שיכנעה אותי! קיילי היא כזאת פוסטמה שאין לתאר! סבתא שלך מתה, איך בדיוק זה פחות גרוע מחברה סתומה בת 16 שמקיימת יחסי מין ונכנסת להריון? אה, וגם אחרי שהיא גילתה שהיא לא בהריון היא ממשיכה למישהו אחר שגם איתו היא רוצה לשכב.. כן, חברה שלך גאונה כמוך!

* (כשהיא חושבת שהאריה הולך לאכול אותה) "האריה נשכב על הרצפה והתחיל לנקות את כפותיו. האם הוא נוטל ידיים לפני הארוחה?"- כן, הוא גם מניח תפילין כל בוקר.. -_-

ואיך לא, כמובן כל פעם שחשבתי שהספר הזה מצליח להתחבב עלי, הסופרת דחפה דברים שעיצבנו אותי: למשל הפעם שדלה החליטה לשתף את מירנדה ואת קיילי (ולצערי גם אותנו) במעלליו הנפלאים של השכן הסוטה שלה, או כמו תיאורים של התמזמזויות שלה ושל טריי (כל כך מרתק, עכשיו אני יכולה לישון בשקט בלילה), או היציאה של דרק "אוי לעזאזל! את חושבת שאני אתן לו לנשוך אותי? בחיים לא! זה מסוכן מדי, וזה כל כך גיי!"- פה נשברתי. אחלה מסר הסופרת מעבירה לקוראים שלה! מחיאות כפיים!

גם התקציר מטעה.. הם נתנו לנו לחשוב בתמימותנו שמדובר בעוד משולש אוהבים.. אבל לא!
מדובר במרובע אוהבים.
קיילי- אני יכולה לכנות אותך באותו כינוי נפלא שכינית בו את "החדשה" של האקס שלך, אבל אני לא אכתוב אותו כאן, כי זה לא מנומס. והכל עניין של נימוס אחרי הכל, נכון? אז לא. כי כנראה שלקיילי שלנו אין נימוסים. עוד משהו שאין לה- מוח.
לאורך כל הספר היא משחקת בין טריי-דרק-לוקאס. היא מנשקת את טריי. ואז היא כמעט מנשקת את דרק. ואז היא מנשקת את לוקאס. ושוב פעם חושבת על טריי ועל דרק ואח"כ לוקאס. די!!!! בכמה אנשים את יכולה עוד להתאהב???
עד עכשיו, אפילו כשסיימתי את הספר אני עדיין לא מבינה במי היא מאוהבת באמת? או שהיא מאוהבת בשלושתם? או שבעצם היא מאוהבת בעצמה? ואח"כ היא מאשימה את אבא שלה בבגידה? נחמד מצידה..

בקיצור, שלא תבינו לא נכון, כמו שאמרתי למעלה היו רגעים שמאוד נהניתי מהספר ואפילו צחקתי ( כן, גם בקטע שהיא בודקת אם פרי החתלתול הוא זכר או נקבה.. אני אישית חשבתי שהוא היה צריך בכלל להפוך לפלטיפוס P: ), והיו אפילו רגעים שאמרתי לעצמי שהסופרת השתלטה על רוח הנעורים שתקפה אותה וכנראה גרמה לה לכתוב שטויות לאורך כל הספר, אבל אז בא עוד קטע מוזר/מטריד ומצאתי את עצמי אומרת Never mind..

הספר הזה הוא בסופו של דבר משהו בין 2 ל-3 כוכבים, אבל החלטתי לתת לו שלושה כוכבים. אלוהים יודע למה. אולי כי הסוף הצליח להפתיע אותי..

דרך אגב, לדעתי הסופרת צריכה לשנות את השם שלה מסי.סי האנטר לנו.נו האנטר. סתם כדי לעשות צדק לשם שלה..

אוקיי..תתרכזי.. לכתוב ביקורת.. מה לכתוב? מה לכתוב? יש לי!!
אז ככה.. הרעיון עצמו לא חדשני.. מחנה ליצורים על טבעיים. ראינו כבר דברים כאלה (מסומנת- פנימייה ל"ליצורים שהמחברות החליטו לקרוא להן ערפדים למרות שחוץ מהקטע של הדם אין שום דימיון בעליל" וספרים בסגנון)... אבל מה? הספר הצליח לסקרן אותי.
כבר אמרתי שמהרגע שראיתי אותו לראשונה חשקתי בו? לא? אז אני אומרת את זה עכשיו.
אל תשפטו אותי...יש לו כריכה מגניבולה כזאת! ^_^
אז ככה לגבי העלילה..
העלילה קיטשית (כמו שידיד שלי אמר "רציתי להטיח את הספר בקיר מרוב קיטשיות" אבל אל תקשיבו לו.. הוא לא יודע על מה הוא מדבר.. אני אוהבת קיטשי... קיטשי זה טוב!!).. אני חייבת לציין שהבחירה של קיילי הייתה קשה: איש זאב חתיך או חצי פיי חתיך עוד יותר (לפי דעתי האישית).. מה שלא כל כך אהבתי זה שעד אמצע הספר לא הייתה ממש.. מה המילה שאני מחפשת? כן.. פואנטה ועלילה..
אבל אז חלה תפנית ויש תפנית בעלילה ויש קצת (!) אקשן..
לגבי הדמויות:
לא ממש התחברתי לדמות הראשית.. היא לא הדמות הראשית הכי טובה שקראתי כי היא מושלמת מידי לדעתי ( 3 בנים חתיכים נלחמים עליה ואין לה שום פגמים באישיות..) אבל ממש אבל ממש אהבתי את הדמות של דרק ואת הדמות של מירנדה.. הן הדמויות האהובות עליי.
ושלא תבינו אותי לא נכון.. כן אהבתי את הספר אבל היו בו כמה פגמים שהפריעו לי בבירור להפוך אותו לאחד מהמועדפים עליי..
נקצר כי כבר חפרתי מספיק.. ספר מומלץ לכל אוהבי הז'אנר העל טבעי.. :)

ספר מהמם!!! נכון שהעלילה לוקה בחסר, וכל הרומנטיות ממש קיטשית, אבל משהו בו בכל זאת גרם לי לסיים אותו תוך שלושה ימים. אני לא מבינה איך בכל הספרים יש את הבת החדשה הזאת, שפתאום כולם מתאהבים בה, וכולם חתיכים ומושלמים כאלה. לדעתי טריי פשוט מוזר, וגם דרק מוזר, ופרי פשוט נואש. למי שמכיר את סדרת הספרים של אליסון נואל "בני האלמוות", פרי נורא הזכיר גרסה נואשת וחסרת קלאסה של רומן (שאותו אני מעריצה). גם שתי החברות שלה ממש אכזבו- הייתי מצפה שיהיו תומכות יותר. כלומר, הן התרחקו ממנה ברגע שגילו שהיא רואה רוחות. לא, כי את מכשפה ואת ערפדית, ובכל זאת- היא המוזרה.

אני חושבת שמה שהשאיר אותי עם טעם כל כך טוב היה סוף הספר- שאותו לא אגלה. אבל הקטע עם זהותו של איש החייל- ווווואווו. תמיד ידעתי שהיא לא רואה אותו סתם, והיו לי את התאוריות שלי. אבל לא תיארתי לעצמי שהוא --- שלה.

אבל ברצינות- האישה על הכריכה נראית כמו איזו אישה בת 25+. לעולם לא הייתי מדמיינת שהיא אומרה להיות קיילי בת ה16.

בקיצור, אחלה ספר. (ספויילר)רק הייתי ממש מעדיפה אם לוקאס היה נשאר!!! איפה הוא לעזאזל? ומתי יוצא ספר שני עם תרגום?