ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 19 בספטמבר, 2013
ע"י dead_slug
ע"י dead_slug
*יתכן שיהיו ספויילרים ממש קטנטנים*
בתור יצור קסום, בטח ממש קשה לך לדעת איפה ללמוד. הנה עוד נערה שגילתה שהיא על-טבעית, הנה עוד נערה שעוברת ללמוד בבית ספר מיוחד לעל-טבעיים, הנה עוד נערה שהעולם שלה מתהפך.
שלא כמו פרסי ג'קסון ובני הנפילים, שידעו להכניס לזה מקוריות ויופי, הרגשתי שקראתי את הספר הזה כבר 100 פעם בערך, כי כנראה באמת קראתי אותו מאה פעמים. כי הוא כלכך לא מקורי!
קיילי, דמות ריקנית, שלא מפסיקה לרכל ולדבר על בנים, מהסוג ששופט אנשים בלי להכיר אותם- משחקת בשלושה ואפילו ארבעה בחורים ביחד ולא יודעת במה לבחור. קיטשי, מעצבן-.-
פתאום הנערה החדשה שאף אחד לא מצליח לקרוא, שלא יודעת מה היא. לא יודעת מה לעשות. לא רוצה לראות עוד רוחות.
פתאום אחרי שנים של קרירות וגועליות, אמא שלה נחמדה ומחבקת? פתאום האבא המדהים שתמיד היה בשבילה מתמזמז ברחוב?
הספר הזה סוטה, הספר הזה לא מקורי, הספר הזה מאוס.
ושוב, כמעט בכל ספר מבאס יש דמות אחת שהתחברת אליה, אז אני אוהבת את דלה. היא בהתחלה קרירה ומרוחקת, אבל כשאתה מגלה עליה היא באמת אחלה.
השם מושך, העטיפה, התקציר. על זה אין מה לדבר.
הספר בסך הכל יכול להיות נחמד, אני אוהבת את כל העל טבעיים, פשוט רציתי להטיח אותו בקיר בקטעים הסוטים.
אולי בגלל שאני אנטי-ספרי-אהבה-וקיטשיות, אולי כי כבר לא היה לי כוח לשמוע על טרי והנגיעות בשדיים של קיילי.
הספר הזה לגמרי עניין של טעם.
הספר מתמקד בכל קטע ומתואר היטב, אין ספק שהאנטר יודעת לכתוב, פשוט אני לא מתחברת לסגנון שלה.
מה שכן עצבן אותי, שהיא ממהרת להמשיך, ונותנת לדמות כאילו לשכוח מה קורה, כמו שכבר אמרתי, פתאום אמא קיילי מדהימה וחלומית ואבא שלה הוא המגעיל בסיפור, או שרוח מופיעה בצורה מלחיצה במיוחד וקיילי פשוט ממשיכה הלאה, וזה הדברים הקטנים והלא חשובים. אולי כי אני פרפקטציוניסטית מדי.
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
