ביקורת ספרותית על נולדו בחצות - מפלי הצללים #1 מאת סי.סי האנטר
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 3 במרץ, 2016
ע"י Goldilocks


דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא להודות לאמא שלי. תודה, אמא, על שקנית את הזוועה הזאת, כי את הזוועות שקונים מותר לזרוק על הקיר ואת הזוועות של הספרייה לא.
דבר שני שאני רוצה לומר הוא שאחרי שקראתי כמה מהביקורות כאן והבנתי מה התקציר האמיתי של הספר החלטתי להשתמש בסימניה המגנטית שלי, בדיוק למקרה שמה שצוין למעלה יקרה. יש דבר אחד שיותר מעצבן מאשר לקרוא ספר גרוע – והוא לאבד את המקום שלך בספר גרוע. כי אז צריך למצוא שוב את העמוד שעצרת בו ורק זה לוקח כמה דקות (לא כולל הזמן שלוקח לעצלנים כמוני לקום מהכיסא/מיטה/מה שזה לא יהיה שאני נמצאת עליו באותו רגע) והקריאה מתארכת, ומתארכת, ומתארכת, ומתארכת, ואני חושבת שהבנתם.

אני לא מתעללת בספרים שלי, לפחות לא בכוונה, אבל הפעם אני חייבת להתוודות:
לא זרקתי את הספר על הקיר, אבל כן הפלתי אותו ממקום גבוה. כמה פעמים, ואפילו נהניתי מזה.
א נ י מ ו ד ה ב א ש מ ה
אבל לפני שתסכלו אותי באבנים, תתנו לי כמה מילים אחרונות?

אני אתחיל דווקא מהסוף. המשפט הבא מצוטט מהתודות של האנטר:
"אומרים שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד. ובכן, הדבר נכון גם כשמנסים לקחת ניצוץ קטן של רעיון ולהפוך אותו לספר."
ההוכחות לפניכם. האנטר מודה בפני כל העולם שהיא ניסתה להפוך 'ניצוץ קטן של רעיון' לספר, והספר עצמו מוכיח שהיא לא עשתה את זה בהצלחה רבה.

תקציר:
קיילי נשלחת למחנה-מה-שמו ליצורים על טבעיים והיא מכחישה שהיא אחת מהם. ההורים שלה התגרשו ומאז היא מתלוננת על החיים האומללים שלה ובוכה הרבה. בנוסף לכל הצרות בבית היא גם מתאהבת בשני בחורים שונים ולא יכולה להחליט מי יותר מושלם.
הסוף.

וואו, הרגע סיכמתי את העלילה של ספר בן 370 עמודים בשלושה משפטים.

הדמויות מתחלקות לשני סוגים:
*מושלמים
*חסרי אישיות


ב'מושלמים' נמצאים קיילי (כמובן), דרק (כאילו דה) ולוקאס (זאת לא שאלה).
קיילי היא בלונדה יפהפייה כחולת עיניים, חכמה, נחמדה, מנומסת וצנועה. במילה אחת: מושלמת. אם תמצאו אצלה חיסרון תודיעו לי, כי אני לא מצאתי כלום.
במשך כל הספר הסופרת מנסה לגרום לנו להזדהות עם קיילי האומללה והמיוסרת, אבל זה לא עובד. אני חושבת שכל הספר היו לקיילי דמעות בעיניים.
ההורים שלי מתגרשים! *בכיבכיבכי*
יש רוח שעוקבת אחרי! והיא טפטפה דם על הנעליים שלי! *בכיבכיבכי*
גיליתי שאני על-טבעית! *בכיבכיבכי*
יש שני בנים שאני מחבבת ואני לא יודעת מי יותר חתיך! *בכיבכיבכי*
דרך אגב, שני הבנים האלה נמצאים גם ב'חסרי אישיות' ולא רק ב'מושלמים' בגלל הסיבה הפשוטה שהם חסרי אישיות. לאף אחת מהדמויות לא הייתה ממש אישיות. הסיפור מתמקד בקיילי המושלמת והמיוסרת וכל השאר לא חשוב.
דרק הוא פיי, שזה פיה בצרפתית. או שהוא רק חצי פיי. לא זוכרת.
אז לדברי קיילי, הוא נחמד, לא לוחץ עליה לעשות דברים שהיא לא רוצה, ומאוד לוהט. אני חושבת שכולנו מסכימים שרק לליאו (ליאו ואלדס, אם למישהו היה ספק) מותר להיות לוהט, אז אני אדלג על זה.
לוקאס הוא איש זאב.
הוא קופי דרק פלוס מסתוריות.

ב'חסרי אישיות' נמצא כל מי שהוא לא קיילי.
אני לא צריכה לפרט על זה, פשוט אין להם אישיות או שיש להם קצת מאוד תכונות.

אתם מרשים לי להגיד עוד קצת מילים אחרונות, נכון? עוד לא סיימתי לרדת על הספר הזה.

הפרקים חירפנו אותי.
(1) הם לא בדף חדש.
למה?
כל כך קשה לעבור דף?
(2) הם נגמרים או מתחילים באופן שגרם לי לצרוח מתסכול.
הפרק הראשון, למשל, נגמר במשפט: "מה קורה כאן לעזאזל?"
פרק אחר נגמר במשפט: "אוי, חרא. היא מתה?" זה כל כך מטומטם שזה מצחיק.
פרק 30 נגמר במשפט: "...היא סילקה קווצת שיער ודחפה אותה מאחורי האוזן. 'כמה אנחנו עוד רחוקים מעקבות הדינוזאורים?'" ופרק 31 מתחיל במשפט: "'די קרובים,' אמר לוקאס..." ברגע הזה התחלתי לצעוק על הספר. והייתי באמצע הכיתה בהפסקה.


אני נזכרת בדברים הנוראיים שיש בספר הזה ומתחילה להתעצבן. בואו נעבור לדברים הטובים!
הסוף לא גרם לי לסבול.
לזרוק ספרים סוטים ממקום גבוה זה כיף, במיוחד אחרי קריאה של קטע סוטה במיוחד.
וזהו. עצוב, אני יודעת.

אני אוהבת לדבר, ואתם אמרתם מילים ולא מילה.

קיילי מגיעה למחנה-מה-שמו לפני עמוד ארבעים, מגלה שהיא על טבעית לפני עמוד שישים, מתאהבת בשני בחורים לפני עמוד מאה, ומספיקה לבכות מיליון פעמים בערך במהלך כל הספר. זה לא אמין!
חוץ מזה היא גם חושבת שכל העולם סובב סביבה.
"אחרי חמש עשרה דקות של הליכה ברגל, קיילי הבינה שאין שום צורך להשתדל להתעלם מלוקאס מפני שהוא עמד לשבור שיא עולמי בהתעלמות ממנה."
אלא. בסך. הכל. חמש. עשרה. דקות!!!
ארג.

טוב, אני רואה שכבר הרמתם את האבנים, אז אני אלך עכשיו. לא תצליחו לתפוס אותי!
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
קריקטורה (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
"הסיפור מתמקד בקיילי המושלמת והמיוסרת וכל השאר לא חשוב."
XD
Goldilocks (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה לך :)
michalro (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
הצחקת אותי מאוד, תודה.
Goldilocks (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
נחמד שמישהו מבין, זה לא קורה לי הרבה בזמן האחרון.
אנג'ל (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
מבינה את כאבך.
Goldilocks (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה ^_^
אז את לא מהסקרנים שחייבים לקרוא ספר רק כדי לדעת כמה הוא גרוע. יש לך מזל, הסקרנים האלה תמיד סובלים בסוף :/
Goldilocks (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
כיף לקטר הרבה. זה עוזר להוציא עצבים
Goldilocks (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
תודה, למרות שחמודה היא לא המילה הכי מתאימה לתאר אותי...
SHIRA (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
ובכן, אני לא הולכת לקרוא את הספר הזה.
אבל אהבתי את הקטילה D:
בת-יה (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
כתבת הרבה מאוד מילים על משהו שהגדרת כזוועה - אז בשביל מה עבודה כל כך קשה?
קארן (לפני שנתיים ו-4 חודשים)
את חמודהההההההה!
תקריאי לי אם משהו רק יעז להרים עליך אבן :)





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ