הביקורת נכתבה ביום שבת, 24 באוגוסט, 2013
ע"י דנה
ע"י דנה
"מלכוד 22 אומר שיש להם זכות לעשות את כל מה שאיננו יכולים למנוע מהם." (עמוד 387)
מעולם לא נכתב ספר הגדוש בכל-כך הרבה ניגודים. בכל פרק, בכל דף ובכל משפט ומשפט.
מלכוד 22 מתעד את סיפורו של החייל יוסאריאן וחבריו על האי פיאנוזה במהלך מלחמת העולם השניה. בין הדמויות המתוארות ניתן למצוא את הטייס הקרבי שאינו מוכן לטוס למשימות קרב, חברו שתוקע תפוחים בלחיו, הצעיר שמאוהב עד עמקי נשמתו בזונה שמתעבת אותו, המפקד שמסתכל על החיים רק במובנים של טפיחה על השכם או סטירה על הגב והכומר שאיבד את דרכו. הכל קורה על רקע של אי יפהפה בעל נוף עוצר נשימה, אך במחיר האלימות והמוות.
לאחר עשרת העמודים הראשונים, הייתי בטוחה שמדובר באהבה מעמוד ראשון. הספר מתובל במנה גדושה של הומור וסרקסטיות (כמו שאני אוהבת) שגרמו לי לצחוק בקול לא פעם ולא פעמיים – כי כשהרופא מצהיר בריש גלי ש"אין זה עסקי להציל חיים!" איך אפשר שלא לגחך מהאבסרודיות?
בהמשך הדרך ועד עמוד 200, קראתי את הספר בתחושה אמביוונלטית חזקה. הדפים מלאים באמירות חריפות ועוקצניות והצהרות מעוררות מחשבה על החיים ומאותה הסיבה בדיוק חשתי פעמים רבות שאני קוראת עד לכדי תשישות.
מאמצע הספר ועד סופו, הרגשתי שחזרתי לקצב הנכון. המשפטים החלו לזרום בשצף והעלילה החלה להתקדם ולעורר יותר ויותר עניין, לצד עצבות תהומית, ממש עד העמוד האחרון.
אני ממליצה לקרוא את הספר בראש נקי ובלי לחץ של זמן, כי בשביל ליהנות ממנו באמת צריך להתרכז בכל מילה ומילה שנראית במבט ראשון קטנה ותמימה אך מתגלה לבסוף כחצופה ובוטה!
התרגום של בני לנדאו ובני הדר, אגב, היה שמימי ותענוג לקריאה.
במשך שנים תהיתי מהו אותו מלכוד 22 שכולם מדברים עליו. זוהי מטאפורה לכל פרדוקס שמקיף אותנו בחיים: הקומדיה לצד הטרגדיה, היופי ליד הכיעור והטוב הצמוד אל הרוע עד כי לעתים בקושי ניתן להבדיל ביניהם –
מלכוד 22 מסמל מבחינתי את הטבע האנושי בצורתו האפלה והמעוותת ביותר.
במהלך הקריאה עלתה בי תחושה הדומה לזו שהתעוררה אצלי בעת קריאת ספרים אחרים הנחשבים ל"קלאסיקות", כגון "אהבה בימי כולרה" או "הזקן והים" : אפשר לשלות מהדפים פנינים ספרותיות רבות, אבל הן שקועות בקרקעיתו של אוקיינוס שמימיו עלולים להיראות לנו כעכורים. נא להצטייד במשקפת מתאימה!
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
דנה
(לפני 12 שנים)
תודה רבה :)
|
|
|
רץ
(לפני 12 שנים)
דנה כתבת מדהים
|
|
|
יקירוביץ'
(לפני 12 שנים)
ביקורת מצויינת. ויש להוסיף את נקודות הדמיון הרבות במצבים המגוכחים שבין שירות בצה"ל לבין האנקדוטות בספר הזה. צבא זה צבא זה צבא... בכל מקום.
|
|
|
דנה
(לפני 12 שנים)
אני לא בטוחה לאיזו קביעה אתה מתייחס, אבל העובדה שהספר שופע ציניות והומור לא עומדת בניגוד לעובדה שקיים בו גם רוע, ואולי היא אף מתחברת לעובדה זו.
מבחינתי, מלכוד 22 טומן בחובו רגעים שהרוע צומח מתוך הבורות, מתוך הרצון לציית ל"חוק" בכל המחיר, להציל את המולדת גם במחיר האובדן של כל מה שהיא מייצגת. מלכוד 22 מציג בצורה שנונה וסרקסטית נקודת מבט של כל מה שלא בסדר בחברה שלנו. כיצד לפעמים פעולות של הדמויות, שלנו בתור קוראים ברור שהן מיותרות או חסרות רחמים, נתפסות בתוך הסיטואציה כהכרחיות. דווקא האבסורדיות הזו גורמת למסר לחלחל ולתהות האם היו רגעים כאלו בחיינו שלנו, כאלו שאם היו כתובים בספר ומישהו היה קורא, הוא היה מזדעזע באותה צורה? מבחינתי זהו סוג של סאטירה וביקורת נוקבת על החברה, וכן, גם על הרוע הנוטף ממנה לעתים... |
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים)
אחד הספרים האהובים עלי:-)
ציניות, שנינות וחדות - הישר למטרה!
|
|
|
tuvia
(לפני 12 שנים)
סתם , רק כדי להזכיר לך על ההבדל בין ציניות ( מלכוד 22) לרוע אין סופי:
- העבודה משחררת ( ארבייט מאך פריי).
- הפיתרון הסופי לבעיית היהודים. - אזורי מחיה. וכו׳ וכו׳ האם אפשר להשוות דברים אלה למלכוד 22? לא מסכים עם הקביעה שלך. יש דרגות של רשע שמעל ומעבר לכלל של מילכוד 22. |
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
