ביקורת ספרותית על לזכור ולשכוח מאת דן בן-אמוץ
ספר טוב

---

ספר מרשים ואמיץ, שדי נשכח בארץ בשנים שחלפו מאז נכתב, המתאר את מסעו של צעיר ישראלי יליד גרמניה, שכל משפחתו נספתה בשואה, בחזרה אל עיר מולדתו על מנת לטפל בתביעת פיצויים, כעשרים שנה אחרי שעזב אותה כילד. הוא נשאב למערבולת יחסים, שבניגוד לתכניתו המקורית מותירה אותו שם לתקופה הולכת מתמשכת, ומובילה אותו למצבים נפשיים גבוליים. בן אמוץ פותח את כל הקלפים המאיימים (מדובר בישראל של שנות השישים)- יחסי ישראלים וגרמנים, "ירידה" מהארץ, נישואים מעורבים, הדימיון בין זכות השיבה שהוא מנסה לממש לזכות השיבה הפלסטינית, אפילו הומוסקסואליות- ודש בהם בחדווה פרובוקטיבית. אבל בסופו של דבר הספר קריא וקולח, ומהנה מאד. מומלץ.

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על לזכור ולשכוח