ביקורת ספרותית על לזכור ולשכוח מאת דן בן-אמוץ
ספר מעולה

---

כל כך מתאים לדן בן-אמוץ הנשכני לסיים את הספר כפי שסיים. מצחיק, חצוף, אמיץ ורב גווני.
אך יא דן, דן, דן. הרסת אותי לגמרי.

אהבתי את הספר שלך כל כך והיו רגעים מכל הסוגים. רגעי צחוק מתפרץ, עצב תהומי, בלבול ובעיקר הרבה רגעי מחשבה והגות.
איך אתה זורק לכולם את האמת שלך ישר לפרצוף. איך אתה חושף את הצביעות. ללקק את האצבעות. ממש.

סיפורו של אורי לם, הצעיר הישראלי, הלוחם, האדריכל, היפה והחצוף , שובר המוסכמות, הולם כל כך את הדמות החדשה שעטית על עצמך. אתה, שהנך, פולני, ניצול יחיד מכל משפחתך שממש בדקה התשעים עלית ארצה והפכת את עורך ועטית על עצמך דמות שובבה, שזופה, עם דיאלקט משובץ בקללות בערבית, "גזעי" כזה, יפה הבלורית והתואר.

זהו הקונפליקט שבא לידי ביטוי בסיפור שלך דן. בין הרצון לשכוח בכל מחיר. להתחתן עם האויב ולאהוב אותו. להתכחש לעבר של היהודי הנרדף ולהפוך לצעיר קוסמופוליטי, ללא שיוך דתי ופשוט לחיות וליהנות ואפילו לסלוח – לשכוח. לבין הרצון לזכור, לזכור את הילדות, את התרבות, את אימא ואבא. את האח "מרטין" והאחות "מירי". את ימי החג ולילות שבת את החום הרך של הליטוף וההגנה בתוך העננה המשפחתית הרכה.
והמחיר? מהו?

הזיכרון מביא אתו: שנאה, טינה, תחושות של נקמה והתמרמרות, רגשי רדיפה ונחיתות, ריקבון נפשי ודיכאון של מנוצח, ויחד עם זאת גם התמודדות עם המציאות הקשה והכמעט בלתי אפשרית עם טראומות ושלדים שיצאו מן הארון הישר אל המוח הקודח.

השכחה מביאה אתה: התחלה חדשה, מבט אל עתיד נקי וטוב, ויחד עם זאת גם; ריקנות, תלישות, איבוד העצמי והזהות התרבותית וביחד עם שכחת הנורא נשכחים גם האהובים, אתה הולך לאיבוד וזה לא בא בחשבון!

סיפור המסגרת מעניין, זורם, בלתי צפוי. אין רגע דל. ולכן אני ממליצה בחום רב על ספר מקסים זה.
אך יש להתכונן אליו כי צריך להביא בחשבון שמרגע שאוחזים בו, אין אפשרות להניחו ולו לרגע עד לקריאת הדף האחרון.

» ביקורות נוספות של גוטי
» ביקורות נוספות על לזכור ולשכוח