ביקורת ספרותית על הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות #6 - האשפית - הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות #6 מאת מייקל סקוט
ספר מעולה

---

HAPPY BIRTHDAY לי! הופ הופ טרללה גדלתי בשנה. ועכשיו אני רצה כאילו רוצח סדרתי רודף אחרי ישר אל צומת ספרים. אבל בואו נחזור קצת אחורה.
הנמל. מקום ענק עם מלא אנשים שהחליטו דווקא ביום הזה ללכת למסעדה, או להסתכל מרחוק על הגלים של הים ו"להריח אותו", כמו שאבא אומר. ואני כל כך מקווה שמישהו יקפוץ עלי ויצרח לי מזל טוב! אבל זה לא קורה, כי זה יום שבת, אז זה באסה. ואנחנו מתיישבים במסעדה, ואני אוכלת קרם ברולה עם גלידה בטעם עוגיות לוטוס (מישהו שמע על זה אי פעם?!), אבל הדבר היחיד שעובר לי בראש הוא צומת ספרים, שממוקמת שני מטר לידי, רק צועקת לי להיכנס ולקנות ספר. לעזאזל עם הקרם ברולה הזה. לפחות יצאתי צרפתייה. BONJUR!
חזרה לסיפור. אני רצה לחנות. ומה אני רואה בחנות? המון ספרים. וכולם מחייכים ואומרים לי שזה יום ההולדת שלי, והגיע הזמן שיהיה לי ספר חדש לקרוא שלא עטוף בעטיפה מלוכלכת של הספרייה. יאק. אז אני מטיילת, מתחננת בפני אימא, ולאח הקטן שלי שאין לו ברירה אלא לוותר על הספר שמגיע לו במבצע של 3 ב-99 כי אני עקשנית מידי. ויש לי יום הולדת. ווהו!
ואנחנו חוזרים במכונית, ועם מה יצאתי? עם הפריצה, עם עלייתו של מספר 9, ועם ניקולס הקטן והיפה שלי. והאחרון. אחרי 5 כרכים של סבל. סתם צוחקת, ניקולס, אל תיעלב.
ואחרי שהייתי צריכה לעבור ספר אחר של סבל שבסוף נטשתי אותו באמצע, עברתי לי בחיוך לסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות 6.
פתחתי את הספר, ובמקום ריח של כל האוכל שאחרים אכלו לפני כשהם קראו את הספר, שיש בספרייה, הריח של הספר החדש עוטף אותי. ולא הסנפתי אותו! באמת! אולי רק קצת.
אז לדמויות.
היה לי מאוד קשה לעקוב אחרי הדמויות. כל כך הרבה שמות, וזמנים שונים, שכמעט ערפתי למייקל סקוט את הראש. מישהו יכול להביא לי מסור? עד שהצלחתי לקשור אותו לכיסא! אל תתנו לו לברוח לי שוב!!
סופי וג'וש היו מתוקים כרגיל, וסוף סוף למדו קצת להתמרד. הילדים האלה כאלה מתוקים ותמימים, שכשסוף סוף הם מתמרדים נגד ההורים שלהם, לא יכולתי שלא לקפוץ על המיטה. שזה ממש כיף. למרות שכמעט נפלתי. אופסי 
הדמויות מסביב היו מדהימות והוסיפו המון- ניקולס ופרנל, וז'אן וסאן- ז'רמן בתור זוגות כאלה מתוקים, סקתך המדהימה (היא באמת הדמות האהובה עלי. חולה עלייך סקתך!!!), שיקספיר. זה באמת גאוני. אני מורידה בפני מייקל את הכובע. לא שיש לי אחד כזה.
בסיפור הזה ישנן המון נקודות מבט, ומייקל הזה יודע איך להשאיר אותי במתח. פויה, ילד. ככה בערך מה שהלך בחדר כשקראתי:
*קוראת פרק על ניקולס ופרנל*
"לא! אני רוצה את סופי וג'וש!"
*קוראת פרק על ג'וש וסופי*
"רגע! אבל מה קרה עם ניקולס ופרנל?!"
מבינים? פשוט חוצפה!
הקדמונים שנמצאים בצד הנגדי מצמררים כראוי, ומלחיצים. באמת. הם הצמיחו זנבות, פרוות חתול וכל אלה. אל תגידו לי שזה נורמלי!
כמה דמויות מתו, מה שגרם לי להבין משהו חשוב. כולם רוצים להיות ג'יי קיי רולינג הבא. בכל מקרה,דמויות מתו, והיה לי עצוב, אבל אלה לא היו כלבים, אז לא בכיתי. כן. קראו לי גזענית. לא מעניין אותי!
העלילה-
חוץ מהספר הראשון, שרק אלוהים יודע איך צלחתי אותו, העלילה של הספר הייתה יפה כרגיל. זורמת, מותחת, וככה מצאתי את עצמי כל הלילה עסוקה בקריאה של הספר, מתפללת שאימא לא תתפוס אותי. כי זה היה עלול להיות לא נעים.
הכתיבה יפה, מייקל סקוט בהחלט יודע איך לכתוב ספר. מוזר, נכון?
לסיכום, ספר מדהים. הטוב שבשישה. הסיום בהחלט עצבן אותי, אבל לא הייתה לי ברירה, כי כבר איימתי על מייקל פעם אחת, ואני מעדיפה לא לבזבז את כל החבלים שלי עליו. ולא לכתוב ספויילר. או אולי כן? אני חייבת!
*ספויילר ענק!!!*
אני לא מאמינה שג'וש הוא מרתיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
*סוף ספויילר חברים*
אז שווה קריאה? שווה!

» ביקורות נוספות של fairy tale
» ביקורות נוספות על הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות #6 - האשפית - הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות #6