ביקורת ספרותית על תיאודור בון והעד המסתורי - תיאודור בון #1 מאת ג'ון גרישם
ספר בסדר

---

כולנו מכירים את ספרי הברירת מחדל.
אתם יודעים מה זה; הספרים האלה שבן אדם קונה כדי להשלים מבצע כשאף ספר אחר שאתה רוצה לא באופק ויש יותר מידי ספרים שאתה רוצה בידיים שלך.
אז כן, זה אחד מהספרים האלה. ואתם יודעים מה - תקוללו ספרי ברירת מחדל! תקוללו!!!!
בעצם, אני קצת מכלילה. היו לי כמה ספרי ברירת מחדל טובים, כמו ״הילדה בסוודר הירוק״. אבל עדיין.

אוקי, אז שבוע הספר, בחרתי ב״רעות מלידה״ ו״הגן הכימי 2״, ואני מחפשת שוב ושוב בדוכן אחרי ספר שישלים את זה.
ובלית ברירה אני לוקחת את הספר הזה, שהמדבקה שמציינת שהספר הזה משתתף במצעד הספרים של מצעד החינוך משמשת לי כמו אזהרה לסטירה העתידית.

את הספר התחלתי ולא סיימתי, הוא היה כל כך גרוע שהתחלתי לכתוב הערות על הכריכה.
אבל זה הכאיב לי ליד אז עברתי לכתוב על דף.
הפסקתי לקרוא מייאוש בערך בעמוד חמישים; תשושה מהספר ברמות מדהימות.
כשוויתרתי על הספר רציתי לקום וללכת אל שר החינוך ולומר לו איזה איבר שלי מצעד הספרים מעניין ולאן הוא יכול לדחוף אותו.
אבל תקעו לי מחט היום ביד ולזמן קצר התנהגתי כמו אדם נורמלי ודאגתי מחוסר התחושה שהחיסון הזה עשה לי בכתף.
ומהדם.
לא לשכוח את הדם.

אז הספר נשמע קצת מבטיח, והעטיפה נראית מעניינת. *מסתכלת על העטיפה* מה שמזכיר לי... *הולכת לקלף את המדבקה מהספר*.
בלי צחוק, באמת קילפתי אותה הרגע.
בכל מקרה, הספר אמור לספר על תיאודור בון, ילד לשני עורכי דין. הוא מוצא את המקצוע של הוריו מרתק ושואף להיות עורך דין (בגיל הזה? בארצות הברית? הרשו לי לגחך, חה! איזה שטויות) הוא מכיר את כל השופטים, השוטרים, והפקידים (!!! בחור, אתה חייב למצוא לעצמך חברה! וחיים!) בבית המשפט בעיירה ויודע הרבה (יותר מידי, אם תשאלו אותי) על חוקים ומשפט.
בעלילת הספר נפתח משפט רצח, ותיאו עוקב אחריו בעקביות (ולא בגלל הרצח *לוחשת בזעזוע*). וימים ספורים לקראת סוף המשפט יש סוויץ' בעלילה שאין לי כוח לדבר עליו כי זה ספר מתיש. פשוט מתיש!!

פתיחה של ספר מאוד חשובה, מאוד. אם הפתיחה תהיה מייגעת מידי, או קשה מידי, או משעממת מידי, זאת עובדה - הקוראים ישמיטו את הספר וילכו לקנות רובה (שהוא מצרך חובה) בגלל שהם בזבזו על הספר הזה 74 שקל! (אני כל כך שמחה שזה לא היה במחיר המקורי)!!!
בכל מקרה, התחלות זה חשוב. אתם יכולים לראות את זה בכל מקום; בכתבות בעיתון, בסיפורים קצרים, בקטעים, בהמלצות, אפילו את הביקורות שלי לא הייתם קוראים אם ההתחלה לא הייתה מסקרנת אתכם (ואז התשבוחות שלי היו עומדות על 500, כמה עצוב:( ).
בספר הזה ההתחלה דווקא נחמדה.
״תיאודור בון היה ילד יחיד להוריו, וזו הסיבה שבדרך כלל אכל את ארוחת הבוקר לבדו.״
אח! בוקר! רעננות מחודשת אחרי לילה של שינה וארוחת הבוקר הטעימה!
לא ממש.
אבל סופר על אוכל, טבעי שבן אדם ימשיך לקרוא בשלב הזה.
ואז הסופר הרס את זה.
פירק את התקווה שלי שהספר ברירת מחדל עוד יהיה טוב איכשהו.
בוהוו:'(

אז בואו נראה את הבעיות בספר -
~מספר 1~
זה משהו קצת חשוב לי, בספר סופר על ילדה שההורים שלה באמצע גירושין והיא נלקחת לבית משפט כדי להעיד על מי היא רוצה להיות.
ההורים שלי התגרשו בתהליך ארוך ואכזרי בשנים 2007-2009, מה שדי מעודכן חוקית, ולפיכך אני יודעת שלא לוקחים ילדים לבית משפט, אחד ההורים שואל את הילדים אצל מי הם רוצים להיות ומוסר את התשובה לשופטים.
וחוץ מזה, אם ילד מעיד, הוא לא צריך להעיד בפני כל בית המשפט (את זה גיליתי בהקשר אחר בו רציתי להעיד משהו בבית משפט. סיפור ארוך ועצוב), הוא יכול להעיד במקום קטן יותר, עם הרבה יותר פרטיות והרבה פחות קהל.
ואני ממש בספק שהחוק בארצות הברית שונה, לפחות לגבי העדות בבית משפט.

~מספר 2~
בספר כתוב שאמא של תיאו היא עורכת דין לענייני גירושין, ותמיד מגנה על הנשים. למרות שהצד האפל בגירושים של הוריי היה אבא שלי (לא תמיד יש צד אפל), אני בטוחה שלא תמיד האמא היא הצד הטוב בסיפור. מילא להיות שופטת שמטפלת בזכויות נשים.

~מספר 3~
לתיאו יש פקידות אהובות עליו בבית משפט, שופטים, שוטרים, וכו', את האמרה הזאת אכבד ב - וסליחה על השפה - What The Hell??

~מספר 4~
רוצה להביא את תלמידי הכיתה שלו למשפט.
The hell??
אמריקאים מוזרים><
ולא ידעתי שבכיתות שלהם יש 16 תלמידים.

(עמוד 11 וכבר 5 הערות)
~ מספר 5~
נוהג על אופניים כמו פסיכי שרוצה שידרסו אותו, למרות שהסופר מתיימר להציג לנו אותו כשקול וחכם.
אה, והסופר מתרץ את זה באיחור לבית ספר.

~מספר 6~
ממתי יש הפרדות בנים-בנות בחו״ל?

~מספר 7~
יותר מידי פירוט משפטי מילד צעיר מידי=.=

~מספר 8~
נראה שכל אחד מהאמריקאים הוא ילד זהב עם כישרון מיוחד. במיוחד בכיתה של תיאו.

בשלב הזה בערך הפסקתי לקרוא, או להתרכז בסיפור.
וזה ממש נמאס לי, כי הייתי בערך בעמוד 22 כשהגעתי להערה השביעית. פיכסי.

הכתיבה של הסופר טובה; וזה חבל. כי כל השאר גרוע. מצטערת, זאת האמת, ואף פעם לא הייתי אדם נחמד מידי.

פשוט לא ממליצה. אל תקראו. נתתי לו שלושה רק בחסד, כי לא קראתי את כולו.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על תיאודור בון והעד המסתורי - תיאודור בון #1