ביקורת ספרותית על תיאודור בון והעד המסתורי - תיאודור בון #1 מאת ג'ון גרישם
בזבוז של זמן

---

הפעם זה לא התחיל בחנות מלאה בספרים, אלא בשבוע הספר בתל אביב. אני כל שנה מחדש גוררת לשם את המשפחה שלי, מתרוצצת בין הדוכנים ומתווכחת עם המוכרים מה יותר שווה קריאה ועל מה שווה להמליץ. הספר הזה היה אחד מאלה שעדיין לא קראתי, אז מובן שהוא משך את תשומת הלב שלי. ציור סימפטי ורגיל של ילד והאופניים שלו ובניין שנראה כאילו הוא יצא מהרנסאנס.
אבא שלי טען שג'ון גרישם, הסופר, הוא סופר מצוין שכתב המון ספרים למבוגרים. אחד האהובים עליו. מה אכפת לי לנסות? עם אבא לא מתווכחים. בדרך כלל הוא יודע טוב מאוד על מה הוא מדבר.
הספר? איך לומר את זה בעדינות... עדיף כבר להכין מהדבר הזה כדורי רוק. הוא לא ראוי להיקרא ספר! נראה שהסופר לא זוכר איך זה להיות ילד. יותר מזה - הוא לא זוכר איך להיות מתבגר! תיאודור צריך להיות בן 13, נכון? עכשיו תשמעו את התיאור של המסכן:
טוב ומנומס, מכיר את כל החוקים המשפטיים וחוקי העיירה בע"פ, 2 ההורים עורכי דין והוא מדי פעם לוקח את הכיתה שלו לימי כיף בבית המשפט האזורי.
מדהים! הוא מצליח להישמע כמו זקן בן 60! אבא שלי עורך דין, ואני לא מצליחה להבין את השפה המשונה שיוצאת לו מהפה, בטח שלא לקחת את הכיתה לבית המשפט. זה בכלל לא נשמע לי הגיוני.
אבל בספר עצמו, בצורה מוזרה מאוד, תיאודור נשמע כמו ילד בן 8. הוא מדבר כמו בן 30 אבל מתנהג כמו בן 8! נראה שלסופר אין ילדים בגיל 13 ולכן לא היה לו שום דבר כמודל, והוא סתם לקח קרעים קרעים מהזיכרון, לא ממש משנה מאיזה גיל זה...
בקיצור, ילד אומלל שנעשה לו עוול וילדה אומללה. אני לא בטוחה איך הוא בכתיבה למבוגרים, אבל לנוער הוא לא יודע לכתוב! קריאת הספר הייתה סיוט מתמשך. סיימתי אותו רק כי לא היה לי שום דבר אחר, וקראתי שני ספרים במקביל אליו.
בקיצור, עדיף כבר להשקיע את הזמן בהכנת שיעורי הבית המרתקים...

» ביקורות נוספות של ג'ן
» ביקורות נוספות על תיאודור בון והעד המסתורי - תיאודור בון #1